1 وحي كلمة الرب في ارض حدراخ ودمشق محلّه. لان للرب عين الانسان وكل اسباط اسرائيل. | 1 מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתֹו כִּי לַיהוָה עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל |
2 وحماة ايضا تتاخمها وصور وصيدون وان تكن حكيمة جدا. | 2 וְגַם־חֲמָת תִּגְבָּל־בָּהּ צֹר וְצִידֹון כִּי חָכְמָה מְאֹד |
3 وقد بنت صور حصنا لنفسها وكوّمت الفضة كالتراب والذهب كطين الاسواق. | 3 וַתִּבֶן צֹר מָצֹור לָהּ וַתִּצְבָּר־כֶּסֶף כֶּעָפָר וְחָרוּץ כְּטִיט חוּצֹות |
4 هوذا السيد يمتلكها ويضرب في البحر قوّتها وهي تؤكل بالنار. | 4 הִנֵּה אֲדֹנָי יֹורִשֶׁנָּה וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל |
5 ترى اشقلون فتخاف وغزة فتتوجع جدا وعقرون. لانه يخزيها انتظارها والملك يبيد من غزة واشقلون لا تسكن. | 5 תֵּרֶא אַשְׁקְלֹון וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרֹון כִּי־הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלֹון לֹא תֵשֵׁב |
6 ويسكن في اشدود زنيم واقطع كبرياء الفلسطينيين. | 6 וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדֹּוד וְהִכְרַתִּי גְּאֹון פְּלִשְׁתִּים |
7 وانزع دماءه من فمه ورجسه من بين اسنانه فيبقى هو ايضا لالهنا ويكون كامير في يهوذا وعقرون كيبوسيّ. | 7 וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם־הוּא לֵאלֹהֵינוּ וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרֹון כִּיבוּסִי |
8 واحلّ حول بيتي بسبب الجيش الذاهب والآئب فلا يعبر عليهم بعد جابي الجزية. فاني الآن رأيت بعينيّ | 8 וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וְלֹא־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עֹוד נֹגֵשׂ כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי׃ ס |
9 ابتهجي جدا يا ابنة صهيون اهتفي يا بنت اورشليم. هوذا ملكك يأتي اليك هو عادل ومنصور وديع وراكب على حمار وعلى جحش ابن اتان. | 9 גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיֹּון הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹוא לָךְ צַדִּיק וְנֹושָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמֹור וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנֹות |
10 واقطع المركبة من افرايم والفرس من اورشليم وتقطع قوس الحرب. ويتكلم بالسلام للامم وسلطانه من البحر الى البحر ومن النهر الى اقاصي الارض. | 10 וְהִכְרַתִּי־רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלֹום לַגֹּויִם וּמָשְׁלֹו מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ |
11 وانت ايضا فاني بدم عهدك قد اطلقت اسراك من الجب الذي ليس فيه ماء. | 11 גַּם־אַתְּ בְּדַם־בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבֹּור אֵין מַיִם בֹּו |
12 ارجعوا الى الحصن يا اسرى الرجاء. اليوم ايضا اصرّح اني ارد عليك ضعفين | 12 וּבוּ לְבִצָּרֹון אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם־הַיֹּום מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ |
13 لاني أوترت يهوذا لنفسي وملأت القوس افرايم وانهضت ابناءك يا صهيون على بنيك يا ياوان وجعلتك كسيف جبّار. | 13 כִּי־דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעֹורַרְתִּי בָנַיִךְ צִיֹּון עַל־בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבֹּור |
14 ويرى الرب فوقهم وسهمه يخرج كالبرق والسيد الرب ينفخ في البوق ويسير في زوابع الجنوب. | 14 וַיהוָה עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצֹּו וַאדֹנָי יְהֹוִה בַּשֹּׁופָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרֹות תֵּימָן |
15 رب الجنود يحامي عنهم فياكلون ويدوسون حجارة المقلاع ويشربون ويضجون كما من الخمر ويمتلئون كالمنضح وكزوايا المذبح. | 15 יְהוָה צְבָאֹות יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי־קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמֹו־יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיֹּות מִזְבֵּחַ |
16 ويخلصهم الرب الههم في ذلك اليوم كقطيع شعبه بل كحجارة التاج مرفوعة على ارضه. | 16 וְהֹושִׁיעָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בַּיֹּום הַהוּא כְּצֹאן עַמֹּו כִּי אַבְנֵי־נֵזֶר מִתְנֹוסְסֹות עַל־אַדְמָתֹו |
17 ما اجوده وما اجمله. الحنطة تنمي الفتيان والمسطار العذارى | 17 כִּי מַה־טּוּבֹו וּמַה־יָפְיֹו דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירֹושׁ יְנֹובֵב בְּתֻלֹות |
| 18 וְיוֹצֵא מִזֶּה כִּי אֶת־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יְחֻנֶּנּוּ וְאֶת־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַקְשֵׁהוּ |
| 19 וְכִי תֹאמַר אֵלַי מַדּוּעַ יוֹכִיחַ עוֹד נֶגֶד רְצוֹנוֹ מִי יִתְיַצָּב |
| 20 אָמְנָם בֶּן־אָדָם מִי אַתָּה אֲשֶׁר תָּרִיב אֶת־הָאֱלֹהִים הֲיֹאמַר יֵצֶר לְיֹצְרוֹ לָמָּה כָּכָה עֲשִׂיתָנִי |
| 21 אִם־אֵין רְשׁוּת לַיֹּצֵר עַל־הַחֹמֶר לַעֲשׂוֹת מִגֹּלֶם אֶחָד כְּלִי אֶחָד לְכָבוֹד וְאֶחָד לְקָלוֹן |
| 22 וּמָה אֵפוֹא אִם־הָאֱלֹהִים הֶחָפֵץ לְהַרְאוֹת זַעְמוֹ וּלְהוֹדִיעַ גְּבוּרָתוֹ נָשָׂא בְּכָל־אֹרֶךְ רוּחוֹ אֶת־כְּלֵי הַזַּעַם הַנְּכוֹנִים לַאֲבַדּוֹן |
| 23 לְהוֹדִיעַ גַּם־אֶת־עשֶׁר כְּבוֹדוֹ עַל־כְּלֵי הַחֲנִינָה אֲשֶׁר יְעָדָם לַכָּבוֹד |
| 24 וְהֵם אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר קְרָאָם לֹא מִן־הַיְּהוּדִים בִּלְבַד כִּי אַף מִן־הַגּוֹיִם |
| 25 כְּדַבְּרוֹ בְהוֹשֵׁעַ אֶקְרָא לְלֹא־עַמִּי עַמִּי וּלְלֹא־רֻחָמָה רֻחָמָה |
| 26 וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי |
| 27 וִישַׁעְיָהוּ קָרָא בְּקוֹלוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל כִּי אִם־יִהְיֶה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שֹׁטֵף צְדָקָה |
| 28 כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה אֲדֹנָי עֹשֶׂה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ |
| 29 וְכַאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ לְפָנִים לוּלֵי יְהוָֹה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ |
| 30 וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי הַצְּדָקָה הִשִּׂיגוּ אֶת־הַצְּדָקָה הִיא הַצְּדָקָה אֲשֶׁר מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה |
| 31 וְיִשְׂרָאֵל בְּבַקְשׁוֹ אַחֲרֵי תּוֹרַת צְדָקָה לְתוֹרַת הַצְּדָקָה לֹא הִגִּיעַ |
| 32 וְעַל־מָה יַעַן אֲשֶׁר־לֹא מֵאֱמוּנָה דְּרָשׁוּהָ כִּי אִם־מִמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה כִּי הִתְנַגְּפוּ בְּאֶבֶן נָגֶף |
| 33 כַּכָּתוּב הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל וְכָל־הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֵבוֹשׁ |