1 Thessalonians 2

CATHOLIC PUBLIC DOMAIN	MODERN HEBREW BIBLE
1 For you yourselves know, brothers, that our acceptance among you was not empty.	1 כי אתם אחי הנכם ידעים את מבואנו אליכם כי לא היה לריק
2 Instead, having previously suffered and been treated shamefully, as you know, at Philippi, we had confidence in our God, so as to speak the Gospel of God to you with much solicitude.	2 אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו באלהינו להגיד גם לכם את הבשורה בנפתולים רבים
3 For our exhortation was not in error, nor from impurity, nor with deception.	3 כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם לא מתוך טמאה ולא ברמיה
4 But, just as we have been tested by God, so that the Gospel would be entrusted to us, so also did we speak, not so as to please men, but rather to please God, who tests our hearts.	4 כי אם כאשר נחשבנו נאמנים לאלהים להפקיד בידנו את הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אם לאלהים הבחן לבותנו
5 And neither did we, at any time, become flattering in speech, as you know, nor did we seek an opportunity for avarice, as God is witness.	5 כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם לא למען בצע בצע האלהים עד
6 Nor did we seek the glory of men, neither from you, nor from others.	6 גם לא בקשנו מן האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי היה לנו מקום להתכבד כשליחי המשיח
7 And although we could have been a burden to you, as Apostles of Christ, instead we became like little ones in your midst, like a nurse cherishing her children.	7 אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את בניה
8 So desirous were we for you that we were willing to hand over to you, not only the Gospel of God, but even our own souls. For you have become most beloved to us.	8 ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את בשורת האלהים כי גם את נפשתינו יען כי הייתם חביבים עלינו
9 For you remember, brothers, our hardship and weariness. We preached the Gospel of God among you, working night and day, so that we would not be burdensome to any of you.	9 הלא תזכרו אחי את יגיעתנו ואת תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את בשורת האלהים
10 You are witnesses, as is God, of how holy and just and blameless we were with you who have believed.	10 עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים
11 And you know the manner, with each one of you, like a father with his sons,	11 ואתם ידעתם כי כאב את בניו הזהרנו את כל אחד מכם ודברנו על לבו
12 in which we were pleading with you and consoling you, bearing witness, so that you would walk in a manner worthy of God, who has called you into his kingdom and glory.	12 ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו
13 For this reason also, we give thanks to God without ceasing: because, when you had accepted from us the Word of the hearing of God, you accepted it not as the word of men, but (as it truly is) as the Word of God, who is working in you who have believed.	13 בעבור זאת גם נודה תמיד לאלהים כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת האלהים לא קבלתם אותו כדבר בני אדם כי אם כמו שהוא באמת כדבר האלהים אשר הוא גם פעל בכם המאמינים
14 For you, brothers, have become imitators of the churches of God which are at Judea, in Christ Jesus. For you, too, have suffered the same things from your fellow countrymen as they have suffered from the Jews,	14 כי אתם אחי הלכתם בעקבי קהלות האלהים אשר בארץ יהודה במשיח ישוע כי סבלתם גם אתם כאלה על ידי בני שבטכם כאשר סבלו גם המה על ידי היהודים
15 who also killed both the Lord Jesus, and the Prophets, and who have persecuted us. But they do not please God, and so they are adversaries to all men.	15 אשר אף המיתו את האדון ישוע ואת נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלהים ואיבים לכל אדם
16 They prohibit us to speak to the Gentiles, so that they may be saved, and thus do they continually add to their own sins. But the wrath of God will overtake them in the very end.	16 המנעים אתנו מדבר אל הגוים כי יושעו למען אשר ימלאו את חטאתיהם בכל עת וישיגם החרון עד לכלה
17 And we, brothers, having been deprived of you for a short time, in sight, but not in heart, have hurried all the more to see your face, with a great desire.	17 ואנחנו אחי אחרי אשר שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בתשוקה רבה
18 For we wanted to come to you, (indeed, I, Paul, attempted to do so once, and then again,) but Satan impeded us.	18 ועל כן חפצנו לבוא אליכם אני פולוס פעם ושתים והשטן עצרנו
19 For what is our hope, and our joy, and our crown of glory? Is it not you, before our Lord Jesus Christ at his return?	19 כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו הלא גם אתם לפני אדנינו ישוע המשיח בבואו
20 For you are our glory and our joy.	20 אמנם אתם כבודנו ושמחתנו