Atti degli Apostoli - Acts 20

LXX	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Μετὰ δὲ τὸ παύσασθαι τὸν θόρυβον μεταπεμψάμενος ὁ Παῦλος τοὺς μαθητὰς καὶ παρακαλέσας, ἀσπασάμενος ἐξῆλθεν πορεύεσθαι εἰς Μακεδονίαν.	1 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁקְטָה הַמְּהוּמָה קָרָא פוֹלוֹס לַתַּלְמִידִים וַיְבָרְכֵם וַיֵּצֵא לָלֶכֶת אֶל־מַקְדּוֹנְיָא
2 διελθὼν δὲ τὰ μέρη ἐκεῖνα καὶ παρακαλέσας αὐτοὺς λόγῳ πολλῷ ἦλθεν εἰς τὴν Ἑλλάδα	2 וַיַּעֲבֹר בַּמְּדִינוֹת הָהֵן וַיַּזְהֵר אֹתָם בִּדְבָרִים רַבִּים וַיָּבֹא אֶל־אֶרֶץ יָוָן
3 ποιήσας τε μῆνας τρεῖς· γενομένης ἐπιβουλῆς αὐτῷ ὑπὸ τῶν Ἰουδαίων μέλλοντι ἀνάγεσθαι εἰς τὴν Συρίαν, ἐγένετο γνώμης τοῦ ὑποστρέφειν διὰ Μακεδονίας.	3 וַיֵּשֵׁב שָׁם שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וַיְהִי בְּאָמְרוֹ לָלֶכֶת אֶל־סוּרְיָא וַיֶּאֶרְבוּ־לוֹ הַיְּהוּדִים וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לָשׁוּב דֶּרֶךְ מַקְדּוֹנְיָא
4 συνείπετο δὲ αὐτῷ Σώπατρος Πύρρου Βεροιαῖος, Θεσσαλονικέων δὲ Ἀρίσταρχος καὶ Σεκοῦνδος, καὶ Γάϊος Δερβαῖος καὶ Τιμόθεος, Ἀσιανοὶ δὲ Τύχικος καὶ Τρόφιμος.	4 וַיֵּלְכוּ אִתּוֹ עַד לְאַסְיָא סוֹפַטְרוֹס בֶּן־פּוּרוֹס הַבְּרוֹאִי וּמִן־הַתַּסְלוֹנִיקִים אֲרִסְטַרְכוֹס וּסְקוֹנְדוֹס וְגָיוֹס הַדַּרְבִי וְטִימוֹתִיּוֹס וּמִן־אַסְיָא טוּכִיקוֹס וּטְרוֹפִימוֹס
5 οὗτοι δὲ προελθόντες ἔμενον ἡμᾶς ἐν Τρῳάδι,	5 וְאֵלֶּה הָלְכוּ לְפָנֵינוּ וַיּוֹחִילוּ לָנוּ בִּטְרוֹאָס
6 ἡμεῖς δὲ ἐξεπλεύσαμεν μετὰ τὰς ἡμέρας τῶν ἀζύμων ἀπὸ Φιλίππων καὶ ἤλθομεν πρὸς αὐτοὺς εἰς τὴν Τρῳάδα ἄχρι ἡμερῶν πέντε, ὅπου διετρίψαμεν ἡμέρας ἑπτά.	6 וַאֲנַחְנוּ יָצָאנוּ מִן־פִילִפִּי אַחֲרֵי יְמֵי חַג־הַמַּצּוֹת וּמִקֵּץ חֲמִשָּׁה יָמִים בָּאנוּ בָאֳנִיָּה אֲלֵיהֶם אֶל־טְרוֹאַס וַנֵּשֶׁב־שָׁם שִׁבְעַת יָמִים
7 Ἐν δὲ τῇ μιᾷ τῶν σαββάτων συνηγμένων ἡμῶν κλάσαι ἄρτον, ὁ Παῦλος διελέγετο αὐτοῖς μέλλων ἐξιέναι τῇ ἐπαύριον, παρέτεινέν τε τὸν λόγον μέχρι μεσονυκτίου.	7 וַיְהִי בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ הַתַּלְמִידִים לִבְצֹעַ הַלֶּחֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם פּוֹלוֹס כִּי־אָמַר לָלֶכֶת מִשָּׁם לְמָחֳרַת הַיּוֹם וַיַּאֲרֵךְ הַדָּבָר עַד־חֲצוֹת הַלָּיְלָה
8 ἦσαν δὲ λαμπάδες ἱκαναὶ ἐν τῷ ὑπερῴῳ οὗ ἦμεν συνηγμένοι.	8 וְנֵרוֹת רַבִּים הָיוּ בָעֲלִיָּה אֲשֶׁר נֶאֱסַפְנוּ שָׁם
9 καθεζόμενος δέ τις νεανίας ὀνόματι Εὔτυχος ἐπὶ τῆς θυρίδος, καταφερόμενος ὕπνῳ βαθεῖ διαλεγομένου τοῦ Παύλου ἐπὶ πλεῖον, κατενεχθεὶς ἀπὸ τοῦ ὕπνου ἔπεσεν ἀπὸ τοῦ τριστέγου κάτω καὶ ἤρθη νεκρός.	9 וּבָחוּר אֶחָד שְׁמוֹ אֶוְטִיכוֹס ישֵׁב בַּחַלּוֹן וַיֵּרָדֵם בְּהַאֲרִיךְ פּוֹלוֹס אֶת־אִמְרָתוֹ וַתִּגְבַּר עָלָיו שְׁנָתוֹ וַיִּפֹּל מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית לְמַטָּה וַיִּשָּׂאֻהוּ מֵת
10 καταβὰς δὲ ὁ Παῦλος ἐπέπεσεν αὐτῷ καὶ συμπεριλαβὼν εἶπεν· μὴ θορυβεῖσθε, ἡ γὰρ ψυχὴ αὐτοῦ ἐν αὐτῷ ἐστιν.	10 וַיֵּרֶד פּוֹלוֹס וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְחַבְּקֵהוּ וַיֹּאמֶר אַל־תִּבָּהֲלוּ כִּי נִשְׁמָתוֹ בּוֹ
11 ἀναβὰς δὲ καὶ κλάσας τὸν ἄρτον καὶ γευσάμενος ἐφ’ ἱκανόν τε ὁμιλήσας ἄχρι αὐγῆς, οὕτως ἐξῆλθεν.	11 וְאַחַר עָלָה וַיִּבְצַע הַלֶּחֶם וַיִּטְעַם וַיֶּרֶב לָשִׂיחַ אִתָּם עַד־אוֹר הַבֹּקֶר וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ
12 ἤγαγον δὲ τὸν παῖδα ζῶντα καὶ παρεκλήθησαν οὐ μετρίως.	12 וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־הַנַּעַר חָי וַיְנֻחֲמוּ עַד־מְאֹד
13 Ἡμεῖς δὲ προελθόντες ἐπὶ τὸ πλοῖον ἀνήχθημεν ἐπὶ τὴν Ἆσσον ἐκεῖθεν μέλλοντες ἀναλαμβάνειν τὸν Παῦλον· οὕτως γὰρ διατεταγμένος ἦν μέλλων αὐτὸς πεζεύειν.	13 וַאֲנַחְנוּ קִדַּמְנוּ לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה וַנַּעֲבֹר אַסּוֹסָה לְמַעַן נִקַּח־שָׁם אִתָּנוּ אֶת־פּוֹלוֹס כִּי־כֵן צִוָּה וְהוּא חשֵׁב בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת שָׁמָּה בְּרַגְלָיו
14 ὡς δὲ συνέβαλλεν ἡμῖν εἰς τὴν Ἆσσον, ἀναλαβόντες αὐτὸν ἤλθομεν εἰς Μιτυλήνην,	14 וַיִּפְגּשׁ אֹתָנוּ בְּאַסּוֹס וַנִּקַּח אֹתוֹ וַנָּבֹא אֶל־מִיטוּלִינִי
15 κἀκεῖθεν ἀποπλεύσαντες τῇ ἐπιούσῃ κατηντήσαμεν ἄντικρυς Χίου, τῇ δὲ ἑτέρᾳ παρεβάλομεν εἰς Σάμον, τῇ δὲ ἐχομένῃ ἤλθομεν εἰς Μίλητον.	15 וּמִשָּׁם יָצָאנוּ בָאֳנִיָּה וַנִּפְגַּע מִמָּחֳרָת אֶל־מוּל כִּיּוֹס וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָבַרְנוּ אֶל־סָמוֹס וַנָּלֶן בִּטְרוֹגוּלְיוֹן וּלְמָחֳרָתוֹ בָּאנוּ אֶל־מִילִיטוֹס
16 κεκρίκει γὰρ ὁ Παῦλος παραπλεῦσαι τὴν Ἔφεσον, ὅπως μὴ γένηται αὐτῷ χρονοτριβῆσαι ἐν τῇ Ἀσίᾳ· ἔσπευδεν γὰρ εἰ δυνατὸν εἴη αὐτῷ τὴν ἡμέραν τῆς πεντηκοστῆς γενέσθαι εἰς Ἱεροσόλυμα.	16 כִּי־פוֹלוֹס אָמַר לַעֲבֹר מֵעַל־פְּנֵי אֶפְסוֹס פֶּן־יִצְטָרֵךְ לְהִתְמַהְמֵהַּ בְּאַסְיָא כִּי אָץ לָבוֹא אִם־יוּכַל עַד־חַג הַשָּׁבוּעוֹת יְרוּשָׁלָיִם
17 Ἀπὸ δὲ τῆς Μιλήτου πέμψας εἰς Ἔφεσον μετεκαλέσατο τοὺς πρεσβυτέρους τῆς ἐκκλησίας.	17 וּמִמִּילִיטוֹס שָׁלַח אֶל־אֶפְסוֹס וַיִּקְרָא אֶת־זִקְנֵי הַקְּהִלָּה
18 ὡς δὲ παρεγένοντο πρὸς αὐτὸν εἶπεν αὐτοῖς· Ὑμεῖς ἐπίστασθε, ἀπὸ πρώτης ἡμέρας ἀφ’ ἧς ἐπέβην εἰς τὴν Ἀσίαν, πῶς μεθ’ ὑμῶν τὸν πάντα χρόνον ἐγενόμην,	18 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵיךְ הָיִיתִי עִמָּכֶם בְּכָל־עֵת מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלִי בְּאַסְיָא
19 δουλεύων τῷ κυρίῳ μετὰ πάσης ταπεινοφροσύνης καὶ δακρύων καὶ πειρασμῶν τῶν συμβάντων μοι ἐν ταῖς ἐπιβουλαῖς τῶν Ἰουδαίων,	19 אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֶת־הָאָדוֹן בְּכָל־עֲנָוָה וּבִדְמָעוֹת הַרְבֵּה וּבְמַסּוֹת הַמֹּצְאוֹת אֹתִי בְּנִכְלֵי הַיְּהוּדִים
20 ὡς οὐδὲν ὑπεστειλάμην τῶν συμφερόντων τοῦ μὴ ἀναγγεῖλαι ὑμῖν καὶ διδάξαι ὑμᾶς δημοσίᾳ καὶ κατ’ οἴκους,	20 אֵיךְ לֹא־כִחַדְתִּי מִכֶּם כָּל־דְּבַר תּוֹעֶלֶת וְהִגַּדְתִּיו לָכֶם וְלִמַּדְתִּי אֶתְכֶם בָּרַבִּים וּבְכָל־בַּיִת וָבָיִת
21 διαμαρτυρόμενος Ἰουδαίοις τε καὶ Ἕλλησιν τὴν εἰς θεὸν μετάνοιαν καὶ πίστιν εἰς τὸν κύριον ἡμῶν Ἰησοῦν.	21 וָאָעִיד לַיְּהוּדִים וְלַיְּוָנִים אֶת־הַתְּשׁוּבָה לֵאלֹהִים וְאֵת הָאֱמוּנָה בַּאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
22 Καὶ νῦν ἰδοὺ δεδεμένος ἐγὼ τῷ πνεύματι πορεύομαι εἰς Ἰερουσαλὴμ τὰ ἐν αὐτῇ συναντήσοντά μοι μὴ εἰδώς,	22 וְעַתָּה הִנְנִי אֲסִיר הָרוּחַ לָלֶכֶת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה־יִּקְרֵנִי שָׁם
23 πλὴν ὅτι τὸ πνεῦμα τὸ ἅγιον κατὰ πόλιν διαμαρτύρεταί μοι λέγον ὅτι δεσμὰ καὶ θλίψεις με μένουσιν.	23 אֶפֶס כִּי־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעִיד בְּכָל־עִיר וָעִיר לֵאמֹר כִּי־מוֹסֵרוֹת וְצָרוֹת נָכוֹנוּ לִי
24 ἀλλ’ οὐδενὸς λόγου ποιοῦμαι τὴν ψυχὴν τιμίαν ἐμαυτῷ ὡς τελειῶσαι τὸν δρόμον μου καὶ τὴν διακονίαν ἣν ἔλαβον παρὰ τοῦ κυρίου Ἰησοῦ, διαμαρτύρασθαι τὸ εὐαγγέλιον τῆς χάριτος τοῦ θεοῦ.	24 אֲבָל לֹא אֶחְשׁשׁ לְאַחַת מֵהֵנָּה וְגַם־נַפְשִׁי לֹא־יָקְרָה בְעֵינָי לְמַעַן אַשְׁלִים בְּשִׂמְחָה אֶת־מְרוּצָתִי וְאֶת־הַשֵּׁרוּת אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מֵאֵת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ לְהָעִיד עַל־בְּשׂוֹרַת חֶסֶד אֱלֹהִים
25 Καὶ νῦν ἰδοὺ ἐγὼ οἶδα ὅτι οὐκέτι ὄψεσθε τὸ πρόσωπόν μου ὑμεῖς πάντες ἐν οἷς διῆλθον κηρύσσων τὴν βασιλείαν.	25 וְעַתָּה הִנֵּה יֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי אַתֶּם כֻּלְּכֶם אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְקִרְבְּכֶם הָלוֹךְ וְהַשְׁמֵעַ אֶת־מַלְכוּת יְהוָֹה כִּי לֹא־תוֹסִיפוּ עוֹד רְאוֹת פָּנָי
26 διότι μαρτύρομαι ὑμῖν ἐν τῇ σήμερον ἡμέρᾳ ὅτι καθαρός εἰμι ἀπὸ τοῦ αἵματος πάντων·	26 עַל־כֵּן מֵעִיד אֲנִי בָכֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי־נָקִי אָנֹכִי מִדְּמֵי כֻלְּכֶם
27 οὐ γὰρ ὑπεστειλάμην τοῦ μὴ ἀναγγεῖλαι πᾶσαν τὴν βουλὴν τοῦ θεοῦ ὑμῖν.	27 כִּי לֹא כִחַדְתִּי מֵהַגִּיד לָכֶם אֶת־עֲצַת הָאֱלֹהִים כֻּלָּהּ
28 προσέχετε ἑαυτοῖς καὶ παντὶ τῷ ποιμνίῳ, ἐν ᾧ ὑμᾶς τὸ πνεῦμα τὸ ἅγιον ἔθετο ἐπισκόπους ποιμαίνειν τὴν ἐκκλησίαν τοῦ θεοῦ, ἣν περιεποιήσατο διὰ τοῦ αἵματος τοῦ ἰδίου.	28 לָכֵן שִׁמְרוּ אֶת־נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאֶת־כָּל־הָעֵדֶר אֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִפְקִידִים בּוֹ לִרְעוֹת אֶת־עֲדַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָנָה־לוֹ הָאָדוֹן בְּדַם־נַפְשׁוֹ
29 ἐγὼ οἶδα ὅτι εἰσελεύσονται μετὰ τὴν ἄφιξίν μου λύκοι βαρεῖς εἰς ὑμᾶς μὴ φειδόμενοι τοῦ ποιμνίου,	29 כִּי יֹדֵעַ אֲנִי אֲשֶׁר אַחֲרֵי צֵאתִי יָבוֹאוּ בְתוֹכְכֶם זְאֵבִים עַזִּים אֲשֶׁר לֹא־יָחוּסוּ עַל־הָעֵדֶר
30 καὶ ἐξ ὑμῶν αὐτῶν ἀναστήσονται ἄνδρες λαλοῦντες διεστραμμένα τοῦ ἀποσπᾶν τοὺς μαθητὰς ὀπίσω αὐτῶν.	30 וְגַם־מִקִּרְבְּכֶם יָקוּמוּ אֲנָשִׁים דֹּבְרֵי תַהְפֻּכוֹת לְהַטּוֹת אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַתַּלְמִידִים
31 διὸ γρηγορεῖτε μνημονεύοντες ὅτι τριετίαν νύκτα καὶ ἡμέραν οὐκ ἐπαυσάμην μετὰ δακρύων νουθετῶν ἕνα ἕκαστον.	31 עַל־כֵּן שִׁקְדוּ וְזִכְרוּ כִּי שָׁלשׁ שָׁנִים יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא חָדַלְתִּי לְדַבֵּר עַל־לֵב כָּל־אֶחָד מִכֶּם בִּדְמָעוֹת
32 Καὶ τὰ νῦν παρατίθεμαι ὑμᾶς τῷ θεῷ καὶ τῷ λόγῳ τῆς χάριτος αὐτοῦ, τῷ δυναμένῳ οἰκοδομῆσαι καὶ δοῦναι τὴν κληρονομίαν ἐν τοῖς ἡγιασμένοις πᾶσιν.	32 וְעַתָּה אַחַי אֲנִי מֹסֵר אֶתְכֶם לֵאלֹהִים וְלִדְבַר חַסְדּוֹ אֲשֶׁר־לוֹ הַיְכֹלֶת לִבְנוֹת אֶתְכֶם וְלָתֵת לָכֶם נַחֲלָה בְּקֶרֶב כָּל־הַמְקֻדָּשִׁים
33 ἀργυρίου ἢ χρυσίου ἢ ἱματισμοῦ οὐδενὸς ἐπεθύμησα·	33 לֹא חָמַדְתִּי כֶּסֶף אִישׁ אוֹ זְהָבוֹ אוֹ לְבוּשׁוֹ
34 αὐτοὶ γινώσκετε ὅτι ταῖς χρείαις μου καὶ τοῖς οὖσιν μετ’ ἐμοῦ ὑπηρέτησαν αἱ χεῖρες αὗται.	34 וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי־יָדַי אֵלֶּה עָבְדוּ בְּעַד צְרָכַי וּבְעַד צָרְכֵי הַהֹלְכִים אִתִּי
35 πάντα ὑπέδειξα ὑμῖν ὅτι οὕτως κοπιῶντας δεῖ ἀντιλαμβάνεσθαι τῶν ἀσθενούντων, μνημονεύειν τε τῶν λόγων τοῦ κυρίου Ἰησοῦ ὅτι αὐτὸς εἶπεν· μακάριόν ἐστιν μᾶλλον διδόναι ἢ λαμβάνειν.	35 וּבַכֹּל הֶרְאֵיתִי אֶתְכֶם כִּי כֵן עָלֵינוּ לַעֲמֹל וְלִתְמֹךְ אֶת־הַחַלָּשִׁים וְלִזְכֹּר אֶת־דִּבְרֵי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ כִּי־הוּא אָמַר טוֹב אֲשֶׁר־תִּתֵּן מִשֶּׁתִּקָּח
36 Καὶ ταῦτα εἰπὼν θεὶς τὰ γόνατα αὐτοῦ σὺν πᾶσιν αὐτοῖς προσηύξατο.	36 וְאַחֲרֵי דַּבְּרוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל עִם־כֻּלָּם
37 ἱκανὸς δὲ κλαυθμὸς ἐγένετο πάντων καὶ ἐπιπεσόντες ἐπὶ τὸν τράχηλον τοῦ Παύλου κατεφίλουν αὐτόν,	37 וַיִּבְכּוּ כֻלָּם בְּכִי גָדוֹל וַיִּפְּלוּ עַל־צַוְּארֵי פוֹלוֹס וַיְנַשְּׁקוּ לוֹ
38 ὀδυνώμενοι μάλιστα ἐπὶ τῷ λόγῳ ᾧ εἰρήκει, ὅτι οὐκέτι μέλλουσιν τὸ πρόσωπον αὐτοῦ θεωρεῖν. προέπεμπον δὲ αὐτὸν εἰς τὸ πλοῖον.	38 וּבְיוֹתֵר הִתְעַצְּבוּ עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי לֹא־יוֹסִיפוּ עוֹד לִרְאוֹת פָּנָיו וַיְלַוֻּהוּ אֶל־הָאֳנִיָּה