Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 7

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	KING JAMES BIBLE
1 אוֹ הֲלֹא יְדַעְתֶּם אֶחָי וּלְיֹדְעֵי הַתּוֹרָה אָנֹכִי מְדַבֵּר כִּי הַתּוֹרָה תִּשְׁלֹט עַל־הָאָדָם כָּל־יְמֵי חַיָּיו	1 Know ye not, brethren, (for I speak to them that know the law,) how that the law hath dominion over a man as long as he liveth?
2 כִּי אִשָּׁה בְעֻלַת־בַּעַל קְשׁוּרָה הִיא בְּאִישָׁהּ כְּפִי הַתּוֹרָה בְּחַיָּיו וּבְמוֹת הַבַּעַל פְּטוּרָה הִיא מִתּוֹרַת בַּעְלָהּ	2 For the woman which hath an husband is bound by the law to her husband so long as he liveth; but if the husband be dead, she is loosed from the law of her husband.
3 וְהִנֵּה אִם־תִּהְיֶה לְאִישׁ אַחֵר בְּחַיֵּי בַעְלָהּ נֹאֶפֶת יִקָּרֵא לָהּ אֲבָל אַחֲרֵי מוֹת בַּעְלָהּ פְּטוּרָה הִיא מִן־הַתּוֹרָה וְאֵינֶנָּה נֹאֶפֶת בִּהְיוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר	3 So then if, while her husband liveth, she be married to another man, she shall be called an adulteress: but if her husband be dead, she is free from that law; so that she is no adulteress, though she be married to another man.
4 לָכֵן אַחַי הוּמַתֶּם גַּם־אַתֶּם לַתּוֹרָה בִּגְוִיַּת הַמָּשִׁיחַ לִהְיוֹתְכֶם לְאַחֵר לַאֲשֶׁר נֵעוֹר מִן־הַמֵּתִים לְמַעַן נַעֲשֶׂה־פְּרִי לֵאלֹהִים	4 Wherefore, my brethren, ye also are become dead to the law by the body of Christ; that ye should be married to another, even to him who is raised from the dead, that we should bring forth fruit unto God.
5 כִּי בְּעֵת הֱיוֹתֵנוּ בַבָּשָׂר תְּשׁוּקוֹת הַחֵטְא אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ פֹעֲלוֹת בְּאֵבָרֵינוּ לַעֲשׂוֹת פְּרִי לַמָּוֶת	5 For when we were in the flesh, the motions of sins, which were by the law, did work in our members to bring forth fruit unto death.
6 אֲבָל עַתָּה נִפְטַרְנוּ מִן־הַתּוֹרָה כִּי מַתְנוּ לַאֲשֶׁר הָיִינוּ אֲסוּרִים בּוֹ לְמַעַן נַעֲבֹד מֵעַתָּה לְפִי הִתְחַדְּשׁוּת הָרוּחַ וְלֹא לְפִי־ישֶׁן הַכְּתָב	6 But now we are delivered from the law, that being dead wherein we were held; that we should serve in newness of spirit, and not in the oldness of the letter.
7 אִם־כֵּן מַה־נֹּאמַר הֲכִי הַתּוֹרָה חֵטְא הִיא חָלִילָה אֶלָּא לֹא יָדַעְתִּי אֶת־הַחֵטְא בִּלְתִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי לֹא־הָיִיתִי יוֹדֵעַ הַחִמּוּד לוּלֵי אָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא תַחְמֹד	7 What shall we say then? Is the law sin? God forbid. Nay, I had not known sin, but by the law: for I had not known lust, except the law had said, Thou shalt not covet.
8 וַיִּמְצָא הַחֵטְא סִבָּה לוֹ בַמִּצְוָה לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל־חִמּוּד כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה הַחֵטְא מֵת הוּא	8 But sin, taking occasion by the commandment, wrought in me all manner of concupiscence. For without the law sin was dead.
9 וַאֲנִי חָיִיתִי מִלְּפָנִים בְּלֹא תוֹרָה וְכַאֲשֶׁר בָּאָה הַמִּצְוָה וַיְחִי הַחֵטְא	9 For I was alive without the law once: but when the commandment came, sin revived, and I died.
10 וַאֲנִי מַתִּי וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִתְּנָה לַחַיִּים הִיא נִמְצְאָה לִי לַמָּוֶת	10 And the commandment, which was ordained to life, I found to be unto death.
11 כִּי־מָצָא הַחֵטְא סִבָּה בַמִּצְוָה לְהַתְעוֹת אֹתִי וַיַּהַרְגֵנִי עַל־יָדָהּ	11 For sin, taking occasion by the commandment, deceived me, and by it slew me.
12 וּבְכֵן הַתּוֹרָה הִיא קְדוֹשָׁה וְהַמִּצְוָה קְדוֹשָׁה וִישָׁרָה וְטוֹבָה	12 Wherefore the law is holy, and the commandment holy, and just, and good.
13 הֲכִי הַטּוֹבָה הָיְתָה־לִּי לַמָּוֶת חָלִילָה אֶלָּא הַחֵטְא לְמַעַן יֵרָאֶה כִּי־חֵטְא הוּא הֵבִיא לִי עַל־יְדֵי הַטּוֹבָה אֶת־הַמָּוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר־יִהְיֶה הַחֵטְא לַחֲטָאָה יְתֵרָה עַל־יְדֵי הַמִּצְוָה	13 Was then that which is good made death unto me? God forbid. But sin, that it might appear sin, working death in me by that which is good; that sin by the commandment might become exceeding sinful.
14 כִּי יֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִית וַאֲנִי שֶׁל־בָּשָׂר וְנִמְכָּר תַּחַת יַד־הַחֵטְא	14 For we know that the law is spiritual: but I am carnal, sold under sin.
15 כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פֹעֵל לֹא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה	15 For that which I do I allow not: for what I would, that do I not; but what I hate, that do I.
16 וּבַעֲשׂוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לֹא־רָצִיתִי בוֹ הִנְנִי מוֹדֶה בָזֹאת כִּי הַתּוֹרָה טוֹבָה הִיא	16 If then I do that which I would not, I consent unto the law that it is good.
17 וְעַתָּה לֹא־אָנֹכִי עוֹד הַפֹּעֵל אֹתוֹ כִּי אִם־הַחֵטְא הַיּשֵׁב בִּי	17 Now then it is no more I that do it, but sin that dwelleth in me.
18 כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר־בִּי בִּבְשָׂרִי לֹא יֵשֵׁב טוֹב הֵן הָרָצוֹן יֵשׁ עִמָּדִי אֲבָל עֲשׂוֹת הַטּוֹב לֹא מָצָאתִי	18 For I know that in me (that is, in my flesh,) dwelleth no good thing: for to will is present with me; but how to perform that which is good I find not.
19 כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־הָרַע אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רֹצֶה בּוֹ אוֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה	19 For the good that I would I do not: but the evil which I would not, that I do.
20 וְאִם אֶת־אֲשֶׁר לֹא־רָצִיתִי בוֹ אֲנִי עֹשֶׂה לֹא־עוֹד אָנֹכִי הַפֹּעֵל כִּי הַחֵטְא הַיּשֵׁב בְּקִרְבִּי	20 Now if I do that I would not, it is no more I that do it, but sin that dwelleth in me.
21 וּבְכֵן מֹצֵא־אֲנִי בִי זֶה הַחֹק אָנֹכִי רֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְדָבַק־בִּי הָרָע	21 I find then a law, that, when I would do good, evil is present with me.
22 כִּי לְפִי הָאָדָם הַפְּנִימִי חָפַצְתִּי בְּתוֹרַת אֱלֹהִים	22 For I delight in the law of God after the inward man:
23 אַךְ רֹאֶה־אֲנִי בְאֵבָרַי חֹק אַחֵר הַלֹּחֵם לְחָק־שִׂכְלִי וְיוֹלִיכֵנִי שְׁבִי לְתוֹרַת הַחֵטְא אֲשֶׁר בְּאֵבָרָי	23 But I see another law in my members, warring against the law of my mind, and bringing me into captivity to the law of sin which is in my members.
24 אוֹי־לִי הָאָדָם הָאֻמְלָל מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף הַמָּוֶת הַזֶּה	24 O wretched man that I am! who shall deliver me from the body of this death?
25 אוֹדֶה לֵאלֹהִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ לָכֵן בְּשִׂכְלִי הִנְנִי עֶבֶד לְתוֹרַת הָאֱלֹהִים וּבִבְשָׂרִי אֲנִי עֶבֶד לְתוֹרַת הַחֵטְא	25 I thank God through Jesus Christ our Lord. So then with the mind I myself serve the law of God; but with the flesh the law of sin.