Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 7

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַאֱמֶת הוּא אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ	1 Der Hohepriester aber fragte: Ist das wahr?
2 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲנָשִׁים אַחִים וְאָבוֹת שְׁמָעוּ אֱלֹהֵי הַכָּבוֹד נִרְאָה אֶל־אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּהְיוֹתוֹ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם לִפְנֵי שִׁבְתּוֹ בְחָרָן	2 Stephanus antwortete: Brüder und Väter, hört mich an! Der Gott der Herrlichkeit erschien unserem Vater Abraham, als er in Mesopotamien lebte, ehe er sich in Haran niederließ,
3 וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתֶּךָ וּבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ	3 und sagte zu ihm: Zieh weg aus deinem Land und aus deiner Verwandtschaft und geh in das Land, das ich dir zeigen werde.
4 וַיֵּצֵא מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וַיֵּשֶׁב בְּחָרָן וְאַחֲרֵי מוֹת אָבִיו הֶעֱבִיר אֹתוֹ מִשָּׁם אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ עָתָּה	4 Da zog er aus dem Land der Chaldäer fort und ließ sich in Haran nieder. Von dort ließ Gott ihn nach dem Tod seines Vaters in dieses Land übersiedeln, in dem ihr jetzt wohnt.
5 וְלֹא־נָתַן לוֹ נַחֲלָה בָהּ אַף־לֹא מִדְרַךְ כַּף־רָגֶל וַיַּבְטַח לְתִתָּהּ לַאֲחֻזָּה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְעוֹד לֹא־הָיָה־לוֹ בֵן	5 Er hat ihm darin kein Erbteil gegeben, auch nicht einen Fußbreit, doch hat er verheißen, das Land ihm und seinen Nachkommen zum Besitz zu geben, obwohl er kinderlos war.
6 וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעוֹ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה	6 So sprach Gott: Seine Nachkommen werden als Fremde in einem Land wohnen, das ihnen nicht gehört; und man wird sie zu Sklaven machen und sie vierhundert Jahre lang hart behandeln.
7 וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי אָמַר אֱלֹהִים וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ וְיַעַבְדוּנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה	7 Aber auch über das Volk, dem sie als Sklaven dienen, werde ich Gericht halten, sprach Gott, und nachher werden sie ausziehen und mich an diesem Ort verehren.
8 וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־בְּרִית הַמִּילָה וּבְכֵן הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק וַיָּמָל אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְיִצְחָק הוֹלִיד אֶת־יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת־שְׁנֵים עָשָׂר הָאָבוֹת	8 Und er gab ihm den Bund der Beschneidung. So wurde Abraham der Vater Isaaks und beschnitt ihn am achten Tag, ebenso Isaak den Jakob, und Jakob die zwölf Patriarchen.
9 וַיְקַנְאוּ הָאָבוֹת בְּיוֹסֵף וַיִּמְכְּרוּ אוֹתוֹ מִצְרָיְמָה וֵאלֹהִים הָיָה עִמּוֹ	9 Die Patriarchen aber waren eifersüchtig auf Josef und verkauften ihn nach Ägypten; doch Gott war mit ihm.
10 וַיַּצִּילֵהוּ מִכָּל־צָרוֹתָיו וַיִּתֶּן־לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיְשִׂימֵהוּ שַׁלִּיט עַל־מִצְרַיִם וְעַל כָּל־בֵּיתוֹ	10 Er rettete ihn aus allen seinen Nöten, schenkte ihm Weisheit und die Gunst des Pharao, des Königs von Ägypten, und er bestellte ihn zum Herrscher über Ägypten und über sein ganzes Haus.
11 וַיְהִי רָעָב עַל־כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וּכְנַעַן וְצָרָה גְדוֹלָה וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא־מָצְאוּ אֹכֶל	11 Es kam aber eine Hungersnot über ganz Ägypten und Kanaan und das Elend war groß. Auch unsere Väter hatten keine Nahrung mehr.
12 וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיִּשְׁלַח־שָׁמָּה אֶת־אֲבוֹתֵינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה	12 Als Jakob hörte, dass es in Ägypten Getreide gab, schickte er unsere Väter ein erstes Mal dorthin.
13 וּבַפַּעַם הַשֵּׁנִית הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו וַתִּגָּלֶה לְפַרְעֹה מִשְׁפַּחַת יוֹסֵף	13 Beim zweiten Mal gab Josef sich seinen Brüdern zu erkennen und dem Pharao wurde Josefs Herkunft bekannt.
14 וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל־מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נָפֶשׁ	14 Josef aber ließ seinen Vater Jakob und seine ganze Familie holen: fünfundsiebzig Menschen.
15 וַיֵּרֶד יַעֲקֹב מִצְרָיְמָה וַיָּמָת הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ	15 So zog Jakob nach Ägypten hinab; und er starb und auch unsere Väter starben.
16 וַיּוּבְאוּ שְׁכֶמָה וַיּוּשְׂמוּ בַקֶּבֶר אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב בְּכַסְפּוֹ מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם	16 Man brachte sie nach Sichem und bestattete sie in dem Grab, das Abraham von den Söhnen Hamors in Sichem für Silbergeld gekauft hatte.
17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבָה עֵת הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם וַיִּגְדַּל הָעָם וַיִּרֶב בְּמִצְרָיִם	17 Als aber die Zeit der Verheißung herankam, die Gott dem Abraham zugesagt hatte, vermehrte sich das Volk und breitete sich in Ägypten aus,
18 עַד כִּי־קָם מֶלֶךְ אַחֵר אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף	18 bis ein anderer über Ägypten König wurde, der von Josef nichts wusste.
19 וְזֶה הִתְחַכַּם לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ וַיָּרַע לַאֲבוֹתֵינוּ וַיְצַו אֹתָם לְהַשְׁלִיךְ אֶת־עֹלֲלֵיהֶם אֶל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה לְבִלְתִּי הַחֲיוֹתָם	19 Er ging gegen unser Volk heimtückisch vor und zwang unsere Väter, ihre Kinder auszusetzen; sie sollten nicht am Leben bleiben.
20 בָּעֵת הַהִיא נוֹלַד משֶׁה וַיְהִי־טוֹב לֵאלֹהִים וַיְהִי אָמוּן בְּבֵית אָבִיו שְׁלשָׁה יְרָחִים	20 In dieser Zeit wurde Mose geboren und Gott hatte Gefallen an ihm. Drei Monate lang wurde er im Haus seines Vaters aufgezogen;
21 וְכַאֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ אָסְפָה אֹתוֹ בַּת־פַּרְעֹה וַתְּגַדְּלֵהוּ לָהּ לְבֵן	21 als er aber ausgesetzt wurde, nahm ihn die Tochter des Pharao auf und erzog ihn als ihren Sohn.
22 וַיְלֻמַּד משֶׁה בְּכָל־חָכְמַת מִצְרָיִם וַיְהִי גִבּוֹר בִּדְבָרִים וּבְמַעֲשִׂים	22 Und Mose wurde in aller Weisheit der Ägypter ausgebildet und er war mächtig in Wort und Tat.
23 וּבִמְלֹאת־לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל־לִבּוֹ לִפְקֹד אֶת־אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	23 Als er vierzig Jahre alt war, reifte in ihm der Gedanke, nach seinen Brüdern, den Söhnen Israels, zu sehen.
24 וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד מְעֻשָּׁק חִנָּם וַיּוֹשַׁע לוֹ וַיִּקֹּם נִקְמַת הַמֻּכֶּה בְּהַכּוֹתוֹ אֶת־הַמִּצְרִי	24 Und als er sah, wie einem von ihnen Unrecht geschah, kam er dem Unterdrückten zu Hilfe und rächte ihn, indem er den Ägypter erschlug.
25 וַיַּחֲשֹׁב בִּלְבָבוֹ כִּי יָבִינוּ אֶחָיו אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִתֵּן הָאֱלֹהִים לָהֶם תְּשׁוּעָה וְהֵם לֹא הֵבִינוּ	25 Er dachte, seine Brüder würden begreifen, dass Gott ihnen durch seine Hand Rettung bringen wolle; doch sie begriffen es nicht.
26 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיָּבֹא בְתוֹכָם וְהֵם נִצִּים וַיְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לֵאמֹר אֲנָשִׁים אַחִים אַתֶּם וְלָמָּה תַעַשְׁקוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו	26 Am folgenden Tag kam er dazu, wie sie sich stritten; er versuchte, sie auszusöhnen und Frieden zu stiften, und sagte: Männer, ihr seid doch Brüder. Warum tut ihr einander Unrecht?
27 וְהָעשֵׁק אֶת־רֵעֵהוּ הֲדָפוֹ לֵאמֹר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ	27 Der Mann aber, der seinem Nächsten Unrecht getan hatte, stieß ihn weg und sagte: Wer hat dich zum Anführer und Schiedsrichter über uns bestellt?
28 הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶתְמֹל אֶת־הַמִּצְרִי	28 Willst du mich etwa umbringen, wie du gestern den Ägypter umgebracht hast?
29 וַיִּבְרַח משֶׁה עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וַיְהִי־גֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיּוֹלֶד שָׁם שְׁנֵי בָנִים	29 Daraufhin floh Mose und hielt sich als Fremder in Midian auf; dort wurden ihm zwei Söhne geboren.
30 וּבִמְלֹאת אַרְבָּעִים שָׁנָה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָֹה בְּמִדְבַּר הַר סִינַי בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה	30 Als vierzig Jahre vergangen waren, erschien ihm in der Wüste beim Berg Sinai ein Engel im Feuer eines brennenden Dornbusches.
31 וַיַּרְא משֶׁה וַיִּתְמַהּ עַל־הַמַּרְאֶה וּבְסוּרוֹ לִרְאוֹת וַיְהִי־קוֹל יְהוָֹה אֵלָיו	31 Als Mose die Erscheinung sah, wunderte er sich darüber. Er ging näher hin, um sie genauer zu betrachten. Da ertönte die Stimme des Herrn:
32 אָנֹכִי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיֶּחֱרַד משֶׁה וַיִּירָא מֵהַבִּיט	32 Ich bin der Gott deiner Väter, der Gott Abrahams, Isaaks und Jakobs. Mose begann zu zittern und wagte nicht hinzusehen.
33 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָֹה שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא	33 Da sagte der Herr zu ihm: Zieh deine Schuhe aus! Denn der Ort, wo du stehst, ist heiliger Boden.
34 רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶת־נַאֲקָתָם שָׁמַעְתִּי וָאֵרֵד לְהַצִּילָם וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ מִצְרָיְמָה	34 Ich habe das Elend meines Volkes in Ägypten gesehen und seine Klage gehört. Ich bin herabgestiegen, um sie zu retten. Und jetzt geh, ich sende dich nach Ägypten.
35 הוּא משֶׁה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ־בוֹ לֵאמֹר מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֹׁפֵט אֹתוֹ שָׁלַח הָאֱלֹהִים לְשַׂר וְגֹאֵל בְּיַד הַמַּלְאָךְ הַנִּרְאֶה אֵלָיו בַּסְּנֶה	35 Diesen Mose, den sie verleugnet hatten mit den Worten: Wer hat dich zum Anführer und Schiedsrichter bestellt?, ihn hat Gott als Anführer und Befreier gesandt durch die Hand des Engels, der ihm im Dornbusch erschien.
36 וְהוּא הוֹצִיאָם וַיַּעַשׂ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְיַם־סוּף וּבַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה	36 Dieser Mose hat sie herausgeführt, indem er Zeichen und Wunder tat in Ägypten und im Roten Meer und in der Wüste, vierzig Jahre lang.
37 הוּא משֶׁה אֲשֶׁר אָמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָבִיא מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם כָּמֹנִי יָקִים לָכֶם יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן	37 Dies ist der Mose, der zu den Söhnen Israels gesagt hat: Einen Propheten wie mich wird Gott euch aus euren Brüdern erwecken.
38 הוּא אֲשֶׁר הָיָה בַקָּהָל בַּמִּדְבָּר עִם־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר אֵלָיו בְּהַר סִינַי וְעִם־אֲבוֹתֵינוּ וַאֲשֶׁר קִבֵּל דְּבָרִים חַיִּים לָתֵת לָנוּ	38 Dieser stand bei der Versammlung des Volkes in der Wüste zwischen dem Engel, der mit ihm auf dem Berg Sinai redete, und unseren Vätern. Er hat Worte des Lebens empfangen, um sie uns zu geben.
39 הוּא אֲשֶׁר אֲבוֹתֵינוּ לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ לוֹ כִּי אִם־מָאֲסוּ אֹתוֹ וּלְבָבָם פָּנָה מִצְרָיְמָה	39 Aber unsere Väter wollten sich ihm nicht unterordnen; sie wiesen ihn ab und wandten ihr Herz nach Ägypten zurück.
40 וַיֹּאמְרוּ אֶל־אַהֲרֹן עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ	40 Sie sagten zu Aaron: Mach uns Götter, die vor uns herziehen! Denn dieser Mose, der uns aus Ägypten herausgeführt hat - wir wissen nicht, was mit ihm geschehen ist.
41 וַיַּעֲשֹוּ עֵגֶל בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים לָאֱלִיל וַיִּשְׂמְחוּ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם	41 Und sie fertigten in jenen Tagen das Standbild eines Kalbes an, brachten dem Götzen Opfer dar und freuten sich über das Werk ihrer Hände.
42 וַיִּפֶן מֵהֶם הָאֱלֹהִים וַיִּתְּנֵם לַעֲבֹד אֶת־צְבָא הַשָּׁמָיִם כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּסֵפֶר הַנְּבִיאִים הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל	42 Da wandte sich Gott ab und überließ sie dem Sternenkult, wie es im Buch der Propheten heißt: Habt ihr mir etwa Schlachtopfer und Gaben dargebracht während der vierzig Jahre in der Wüste, ihr vom Haus Israel?
43 וּנְשָׂאתֶם אֵת סֻכַּת מִלְכֹּם וְאֶת־כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם רַמְפָן הַצְּלָמִים אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְבָבֶל	43 Das Zelt des Moloch und den Stern des Gottes Romfa habt ihr herumgetragen, die Bilder, die ihr gemacht habt, um sie anzubeten. Darum will ich euch in die Gebiete jenseits von Babylon verbannen.
44 מִשְׁכַּן הָעֵדוּת הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמְדַבֵּר אֶל־משֶׁה לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר רָאָה	44 Unsere Väter hatten in der Wüste das Bundeszelt. So hat Gott es angeordnet; er hat dem Mose befohlen, es nach dem Vorbild zu errichten, das er geschaut hatte.
45 וַאֲבוֹתֵינוּ לְקָחֻהוּ וְגַם־הֱבִיאֻהוּ אִתָּם הֵם וִיהוֹשֻׁעַ בְּרִשְׁתָּם אֶת־אַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גֵּרַשׁ אֹתָם אֱלֹהִים מִפְּנֵי אֲבוֹתֵינוּ עַד־יְמֵי דָוִד	45 Und unsere Väter haben es übernommen und mitgebracht, als sie unter Josua das Land der Heidenvölker besetzten, die Gott vor den Augen unserer Väter vertrieb, bis zu den Tagen Davids.
46 וְהוּא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וַיִּשְׁאַל לִמְצֹא מִשְׁכָּנוֹת לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב	46 Dieser fand Gnade vor Gott und bat für das Haus Jakob um ein Zeltheiligtum.
47 וּשְׁלֹמֹה בָּנָה־לוֹ בָיִת	47 Salomo aber baute ihm ein Haus.
48 אֲבָל הָעֶלְיוֹן לֹא יִשְׁכֹּן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדָיִם כַּאֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא	48 Doch der Höchste wohnt nicht in dem, was von Menschenhand gemacht ist, wie der Prophet sagt:
49 הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי אָמַר יְהוָֹה וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי	49 Der Himmel ist mein Thron und die Erde der Schemel für meine Füße. Was für ein Haus könnt ihr mir bauen?, spricht der Herr. Oder welcher Ort kann mir als Ruhestätte dienen?
50 הֲלֹא אֶת־כָּל־אֵלֶּה יָדִי־עָשָׂתָה	50 Hat nicht meine Hand dies alles gemacht?
51 קְשֵׁי עֹרֶף וְעַרְלֵי לֵב וְאָזְנָיִם מַמְרִים הֱיִיתֶם תָּמִיד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כַּאֲבוֹתֵיכֶם גַּם־אַתֶּם	51 Ihr Halsstarrigen, ihr, die ihr euch mit Herz und Ohr immerzu dem Heiligen Geist widersetzt, eure Väter schon und nun auch ihr.
52 מִי מֵהַנְּבִיאִים אֲשֶׁר לֹא רְדָפוּהוּ אֲבוֹתֵיכֶם אַף־הֵמִיתוּ אֵת הַמְבַשְּׂרִים מִקֶּדֶם בִּיאַת הַצַּדִּיק אֲשֶׁר עַתָּה הֱיִיתֶם אַתֶּם מוֹסְרָיו וּמְרַצְּחָיו	52 Welchen der Propheten haben eure Väter nicht verfolgt? Sie haben die getötet, die die Ankunft des Gerechten geweissagt haben, dessen Verräter und Mörder ihr jetzt geworden seid,
53 אַתֶּם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי מַלְאֲכוֹת הַמַּלְאָכִים וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ	53 ihr, die ihr durch die Anordnung von Engeln das Gesetz empfangen, es aber nicht gehalten habt.
54 וַיְהִי כְשָׁמְעָם אֶת־אֵלֶּה הִתְרַגְּזוּ בִּלְבָבָם וַיַּחַרְקוּ עָלָיו שִׁנֵּיהֶם	54 Als sie das hörten, waren sie aufs Äußerste über ihn empört und knirschten mit den Zähnen.
55 וְהוּא מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיַּבֵּט הַשָּׁמָיְמָה וַיַּרְא אֶת־כְּבוֹד אֱלֹהִים וְאֶת־יֵשׁוּעַ נִצָּב לִימִין הָאֱלֹהִים	55 Er aber, erfüllt vom Heiligen Geist, blickte zum Himmel empor, sah die Herrlichkeit Gottes und Jesus zur Rechten Gottes stehen
56 וַיֹּאמֶר הִנְנִי רֹאֶה אֶת־הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְאֵת בֶּן־הָאָדָם נִצָּב לִימִין הָאֱלֹהִים	56 und rief: Ich sehe den Himmel offen und den Menschensohn zur Rechten Gottes stehen.
57 וַיִּצְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיַּאַטְמוּ אֶת־אָזְנֵיהֶם וַיִּתְנַפְּלוּ עָלָיו כֻּלָּם יָחַד	57 Da erhoben sie ein lautes Geschrei, hielten sich die Ohren zu, stürmten gemeinsam auf ihn los,
58 וַיִּדְחָפֻהוּ חוּצָה לָעִיר וַיִּסְקְלוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וְהָעֵדִים פָּשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם לְרַגְלֵי בָחוּר אֶחָד וּשְׁמוֹ שָׁאוּל	58 trieben ihn zur Stadt hinaus und steinigten ihn. Die Zeugen legten ihre Kleider zu Füßen eines jungen Mannes nieder, der Saulus hieß.
59 וַיִּסְקְלוּ אֶת־אִסְטְפָנוֹס וְהוּא מְשַׁוֵּעַ וְאֹמֵר אֲדֹנִי יֵשׁוּעַ קַבֵּל אֶת־רוּחִי	59 So steinigten sie Stephanus; er aber betete und rief: Herr Jesus, nimm meinen Geist auf!
60 וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּצְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל יְהוָֹה אַל־תִּשְׁמֹר לָהֶם אֶת־הַחֵטְא הַזֶּה וַיְהִי אַחֲרֵי דַבְּרוֹ כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּישָׁן	60 Dann sank er in die Knie und schrie laut: Herr, rechne ihnen diese Sünde nicht an! Nach diesen Worten starb er.