Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 18

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וְגַם־מָשָׁל דִּבֶּר אֲלֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת	1 Il leur raconta cette parabole pour dire qu’il faut prier sans cesse et ne pas se décourager:
2 וַיֹּאמַר שׁוֹפֵט הָיָה בְּעִיר אֶחָת אֲשֶׁר לֹא יָרֵא אֶת־הָאֱלֹהִים וְלֹא־נָשָׂא פָנִים לְאָדָם	2 "Il y avait dans une ville un juge qui ne craignait pas Dieu et se moquait des gens.
3 וְאַלְמָנָה הָיְתָה בָּעִיר הַהִיא וַתָּבֹא אֵלָיו לֵאמֹר דִּינָה אֶת־דִּינִי מִמְּרִיבִי	3 Dans cette même ville il y avait une veuve qui venait lui dire: ‘Rends la sentence contre mon adversaire.’
4 וַיְמָאֵן מִיּוֹם אֶל־יוֹם וְאַחֲרֵי־כֵן אָמַר בְּנַפְשׁוֹ גַּם־כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים אֵינֶנִּי יָרֵא וּלְאָדָם לֹא־אֶשָּׂא פָנִים	4 “Tout un temps il refusa; puis il se dit: C’est vrai que je ne crains pas Dieu et que je n’ai rien à faire des gens,
5 אֶעֱשֶׂה אֶת־דִּין הָאַלְמָנָה הַזֹּאת עַל־הוֹגִיעָהּ אֹתִי פֶּן־תָּבוֹא תָמִיד וּתְדַכְּאֵנִי בְּמִלִּים	5 mais cette veuve me dérange à un tel point que je vais lui faire justice; sinon elle finira par me casser la tête.”
6 וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן שִׁמְעוּ אֶת־אֲשֶׁר אֹמֵר דַּיַּן הָעַוְלָה	6 Le Seigneur ajouta: "Écoutez bien ce qu’a dit ce juge très peu juste.
7 וְהָאֱלֹהִים הֲלֹא־הוּא יַעֲשֶׂה דִּין בְּחִירָיו הַקֹּרְאִים אֵלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה גַּם כִּי־יִתְמַהְמַהּ לְהוֹשִׁיעָם	7 Dieu ne fera-t-il pas justice à ses élus s’ils crient vers lui jour et nuit alors qu’il les fait attendre!
8 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־יַעֲשֶׂה אֶת דִּינָם בִּמְהֵרָה אַךְ בֶּן־הָאָדָם בְּבֹאוֹ הֲיִמְצָא אֱמוּנָה בָּאָרֶץ	8 Je vous le dis: Il leur fera justice, et vite. Mais quand viendra le Fils de l’Homme, trouvera-t-il encore la foi sur la terre?”
9 וַיּוֹסֶף וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ אֶל־אֲנָשִׁים בֹּטְחִים בְּנַפְשָׁם כִּי צַדִּיקִים הֵמָּה וַאֲחֵרִים נִבְזִים בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר	9 Jésus dit cette autre parabole pour certains qui se flattaient d’être des “justes” et regardaient avec mépris le reste des hommes:
10 שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל הָאֶחָד פָּרוּשׁ וְהָאֶחָד מוֹכֵס	10 "Deux hommes étaient montés au Temple pour prier, l’un était un Pharisien, et l’autre un publicain.
11 וַיִּתְיַצֵּב הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אֱלֹהִים אוֹדְךָ כִּי אֵינֶּנִי כִּשְׁאָר הָאָדָם הַגֹּזְלִים וְהָעשְׁקִים וְהַנֹּאֲפִים אוֹ גַם־כַּמֹּכֵס הַזֶּה	11 “Le Pharisien se tenait debout, et il priait ainsi en lui-même: Ô Dieu, je te rends grâce parce que je ne suis pas comme le reste des hommes, rapaces, injustes, adultères, ou même comme ce publicain.
12 אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ אֲנִי מְעַשֵּׂר אֵת כָּל־קִנְיָנָי	12 Je jeûne deux fois par semaine et je paie la dîme de tous mes revenus.
13 וְהַמּוֹכֵס הָיָה עֹמֵד מֵרָחוֹק וְלֹא אָבָה אַף־לָשֵׂאת אֶת־עֵינָיו לַשָּׁמָיִם כִּי אִם־תּוֹפֵף עַל־לִבּוֹ לֵאמֹר אֱלֹהִים סְלַח־לִי הַחוֹטֵא	13 “Le publicain, lui, se tenait à distance: il n’osait même pas lever les yeux vers le ciel, mais il se frappait la poitrine et disait: Ô Dieu, aie pitié du pécheur que je suis!
14 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־יָרַד זֶה לְבֵיתוֹ נִצְדָּק מִזֶּה כִּי כָּל־הַמֵּרִים אֶת־נַפְשׁוֹ יִשָּׁפֵל וַאֲשֶׁר יַשְׁפִּילָהּ יְרוֹמָם	14 “Je vous le dis: Celui-ci était en grâce de Dieu quand il est descendu chez lui, mais pas l’autre! Car celui qui s’élève sera humilié, et celui qui s’humilie sera élevé.”
15 וַיָּבִיאוּ אֵלָיו גַּם אֶת־הַיְלָדִים לְמַעַן יִגַּע בָּהֶם וַיִּרְאוּ הַתַּלְמִידִים וַיִּגְעֲרוּ בָּם	15 On lui présentait jusqu’à des bébés pour qu’il les touche; voyant cela, les disciples sermonnaient tout ce monde.
16 וַיִּקְרָא אֹתָם יֵשׁוּעַ אֵלָיו וַיֹּאמַר הַנִּיחוּ לַיְלָדִים לָבוֹא אֵלַי וְאַל־תִּמְנָעוּם כִּי לָאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	16 Jésus alors les fait approcher et il dit: "Laissez les enfants venir à moi, ne les empêchez pas! Sachez que le Royaume de Dieu est pour ceux qui leur ressemblent.
17 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כֹּל אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כַּיָּלֶד הוּא לֹא־יָבֹא בָהּ	17 En vérité, je vous le dis, celui qui n’accueille pas le Royaume de Dieu comme un petit enfant n’y entrera pas.”
18 וַיִּשְׁאָלֵהוּ קָצִין אֶחָד לֵאמֹר רַבִּי הַטּוֹב מַה־לִּי לַעֲשׂוֹת וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָמִים	18 Un chef interrogea Jésus: "Bon maître, que me faut-il faire si je veux recevoir la vie éternelle?”
19 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב בִּלְתִּי אֶחָד הָאֱלֹהִים	19 Jésus lui répondit: "Pourquoi m’appelles-tu bon? Dieu seul est bon, et personne d’autre.
20 אֶת־הַמִּצְוֺת אַתָּה יוֹדֵעַ לֹא תִנְאָף לֹא תִרְצָח לֹא תִגְנֹב לֹא־תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ	20 Tu connais les commandements: Ne commets pas l’adultère. Ne tue pas. Ne vole pas. Ne porte pas de faux témoignage. Respecte ton père et ta mère”.
21 וַיֹּאמַר אֶת־כָּל־אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרָי	21 L’autre reprit: "J’ai observé tout cela depuis ma jeunesse.”
22 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר עוֹד אַחַת חָסָרְתָּ מְכֹר אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־לְךָ וְחַלֵּק לָעֲנִיִּים וִיהִי לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמָיִם וּבוֹא וְלֵךְ אַחֲרָי	22 Alors Jésus lui dit: "Quelque chose te manque encore: vends tout ce que tu as et distribue-le à des pauvres, tu auras ainsi un trésor dans le ciel; puis reviens et suis-moi.”
23 וַיְהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת־זֹאת וַיֵּעָצֵב מְאֹד כִּי־עשֶׁר גָּדוֹל הָיָה לוֹ	23 En entendant ces paroles l’homme devint tout triste, car il était fort riche.
24 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ כִּי נֶעֱצַב וַיֹּאמַר כַּמָּה יִקְשֶׁה לְבַעֲלֵי נְכָסִים לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	24 Voyant cela, Jésus dit: "Comme il est difficile à ceux qui ont de l’argent d’entrer dans le Royaume de Dieu!
25 כִּי נָקֵל לַגָּמָל עֲבֹר בְּתוֹךְ־נֶקֶב הַמַּחַט מִבּוֹא עָשִׁיר אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	25 Il est plus facile pour un chameau de passer par le trou d’une aiguille que pour un riche d’entrer dans le Royaume de Dieu.”
26 וַיֹּאמְרוּ הַשֹּׁמְעִים וּמִי יוּכַל לְהִוָּשֵׁעַ	26 Ceux qui l’entendaient lui dirent alors: "Qui donc peut être sauvé?”
27 וַיֹּאמֶר מַה־שֶּׁיִּפָּלֵא מִבְּנֵי אָדָם לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים	27 Jésus répond: "Ce qui est impossible aux hommes est possible pour Dieu.”
28 וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס הֵן אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ אֶת־הַכֹּל וַנֵּלֶךְ אַחֲרֶיךָ	28 Pierre lui dit: "Nous, nous avons tout quitté pour te suivre.”
29 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב אֶת־בֵּיתוֹ אוֹ אֶת־אֲבוֹתָיו אוֹ אֶת־אֶחָיו אוֹ אֶת־אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶת־בָּנָיו לְמַעַן מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	29 Jésus répondit: "En vérité, je vous le dis, personne ne laissera maison, femme, frères, parents ou enfants à cause du Royaume de Dieu,
30 וְלֹא־יִקַּח תַּחְתֵּיהֶם כִּפְלַיִם הַרְבֵּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא חַיֵּי עוֹלָמִים	30 sans recevoir beaucoup plus dès à présent et, dans le monde à venir, la vie éternelle.”
31 וַיִּקַּח אֵלָיו אֶת־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנְנוּ עֹלִים יְרוּשָׁלָיְמָה וְיִמָּלֵא כָל־הַכָּתוּב בִּידֵי הַנְּבִיאִים עַל בֶּן־הָאָדָם	31 Jésus prit avec lui les Douze et leur dit: "Voici que nous montons à Jérusalem et tout ce qui a été écrit par les prophètes à propos du Fils de l’Homme va s’accomplir.
32 כִּי יִמָּסֵר לַגּוֹיִם וִיהַתְּלוּ בוֹ וְיִתְעַלְּלוּ בוֹ וְיָרֹקּוּ בְּפָנָיו	32 Il sera livré aux païens, humilié, insulté, couvert de crachats,
33 וְאַחֲרֵי הַכּוֹתָם אֹתוֹ בַשּׁוֹטִים יְמִיתוּהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם	33 et après l’avoir fouetté, ils le tueront. Mais le troisième jour il ressuscitera.”
34 וְהֵם לֹא הֵבִינוּ מְאוּמָה וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה נֶעְלָם מֵהֶם וְלֹא יָדְעוּ אֶת־הַנֶּאֱמָר	34 Eux ne comprenaient rien de tout cela; ce langage leur paraissait mystérieux et ils ne voyaient pas ce qu’il voulait leur dire.
35 וַיְהִי בְּקָרְבוֹ אֶל־יְרִיחוֹ וְהִנֵּה־אִישׁ עִוֵּר ישֵׁב עַל־הַדֶּרֶךְ וְהוּא מְשָׁאֵל	35 Jésus approchait de Jéricho, et il y avait un mendiant assis sur le bord du chemin. C’était un aveugle.
36 וַיִּשְׁמַע אֶת־קוֹל הָעָם הָעֹבֵר וַיִּדְרשׁ לָדַעַת מַה־זֹּאת	36 Quand il entendit passer la foule, il demanda ce que c’était
37 וַיַּגִּידוּ לוֹ כִּי־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי עוֹבֵר	37 et on le mit au courant: "C’est Jésus de Nazareth qui passe!”
38 וַיִּצְעַק לֵאמֹר יֵשׁוּעַ בֶּן־דָּוִד חָנֵּנִי	38 Il se mit alors à crier: "Jésus, fils de David, aie pitié de moi!”
39 וְהַהֹלְכִים בָּרִאשֹׁנָה גָּעֲרוּ־בוֹ לְהַחֲשֹׁתוֹ וְהוּא הִרְבָּה עוֹד לִצְעֹק יֵשׁוּעַ בֶּן־דָּוִד חָנֵּנִי	39 Ceux qui étaient en tête voulurent le faire taire, mais lui criait de plus belle: "Fils de David, aie pitié de moi!”
40 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיְצַו לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב וַיִּשְׁאָלֵהוּ לֵאמֹר	40 Jésus s’arrêta et ordonna de le lui amener. Quand il fut tout près, Jésus l’interrogea:
41 מַה־חֶפְצְךָ כִּי אֶעֱשֶׂה־לָּךְ וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי כִּי אֶרְאֶה	41 "Que veux-tu que je fasse pour toi?” L’aveugle répondit: "Seigneur, que la vue me revienne!”
42 וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ	42 Jésus lui dit: "Recouvre la vue, ta foi t’a sauvé!”
43 וּפִתְאֹם רָאָה וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הָלֹךְ וְשַׁבֵּחַ אֶת־הָאֱלֹהִים וְכָל־הָעָם בִּרְאוֹתָם זֹאת נָתְנוּ תוֹדָה לֵאלֹהִים	43 Aussitôt il recouvra la vue, et il suivait Jésus en glorifiant Dieu. Voyant cela, tout le peuple proclama la louange de Dieu.