Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 15

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBBIA CEI 1974
1 וַיַּשְׁכִּימוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים עִם־הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים וְכָל־הַסַּנְהֶדְרִין בַּבֹּקֶר וַיִּתְיָעֲצוּ וַיַּאַסְרוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכֻהוּ מִשָּׁם וַיִּמְסְרֻהוּ אֶל־פִּילָטוֹס	1 Al mattino i sommi sacerdoti, con gli anziani, gli scribi e tutto il sinedrio, dopo aver tenuto consiglio, misero in catene Gesù, lo condussero e lo consegnarono a Pilato.
2 וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ פִּילָטוֹס הַאַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה אָמָרְתָּ	2 Allora Pilato prese a interrogarlo: "Sei tu il re dei Giudei?". Ed egli rispose: "Tu lo dici".
3 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִרְבּוּ לְשִׂטְנוֹ	3 I sommi sacerdoti frattanto gli muovevano molte accuse.
4 וַיּוֹסֶף פִּילָטוֹס וַיִּשְׁאָלֵהוּ לֵאמֹר הַאֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר רְאֵה כַּמָּה הֵם מְעִידִים בָּךְ	4 Pilato lo interrogò di nuovo: "Non rispondi nulla? Vedi di quante cose ti accusano!".
5 וְיֵשׁוּעַ לֹא־הֵשִׁיב עוֹד אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ פִּילָטוֹס	5 Ma Gesù non rispose più nulla, sicché Pilato ne restò meravigliato.
6 וּבְכָל־חַג הָיָה דַרְכּוֹ לִפְטֹר לָהֶם אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁוּ	6 Per la festa egli era solito rilasciare un carcerato a loro richiesta.
7 וַיְהִי אִישׁ הַנִּקְרָא בְשֵׁם בַּר־אַבָּא אָסוּר עִם־הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר רָצְחוּ רֶצַח בְּעֵת הַמָּרֶד	7 Un tale chiamato Barabba si trovava in carcere insieme ai ribelli che nel tumulto avevano commesso un omicidio.
8 וַיִּשָּׂא הֶהָמוֹן אֶת־קוֹלוֹ וַיָּחֵלּוּ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם כְּפַעַם בְּפָעַם	8 La folla, accorsa, cominciò a chiedere ciò che sempre egli le concedeva.
9 וַיַּעַן אֹתָם פִּילָטוֹס וַיֹּאמַר הֲתַחְפְּצוּ כִּי־אֶפְטֹר לָכֶם אֶת־מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים	9 Allora Pilato rispose loro: "Volete che vi rilasci il re dei Giudei?".
10 כִּי יָדַע אֲשֶׁר רַק־מִקִּנְאָה מְסָרוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים	10 Sapeva infatti che i sommi sacerdoti glielo avevano consegnato per invidia.
11 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הֵסִיתוּ אֶת־הֶהָמוֹן לְבִלְתִּי פְּטֹר לָהֶם כִּי אִם אֵת בַּר־אַבָּא	11 Ma i sommi sacerdoti sobillarono la folla perché egli rilasciasse loro piuttosto Barabba.
12 וַיֹּסֶף פִּילָטוֹס וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם וּמָה־אֵפוֹא חֲפַצְתֶּם וְאֶעֱשֶׂה לַאֲשֶׁר אַתֶּם קֹרְאִים מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים	12 Pilato replicò: "Che farò dunque di quello che voi chiamate il re dei Giudei?".
13 וַיּוֹסִיפוּ לִצְעֹק הַצְלֵב אוֹתוֹ	13 Ed essi di nuovo gridarono: "Crocifiggilo!".
14 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס מָה־אֵפוֹא עָשָׂה רָעָה וְהֵם הִרְבּוּ־עוֹד לִצְעֹק הַצְלֵב אוֹתוֹ	14 Ma Pilato diceva loro: "Che male ha fatto?". Allora essi gridarono più forte: "Crocifiggilo!".
15 וַיּוֹאֵל פִּילָטוֹס לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן הָעָם וַיִּפְטֹר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשּׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב	15 E Pilato, volendo dar soddisfazione alla moltitudine, rilasciò loro Barabba e, dopo aver fatto flagellare Gesù, lo consegnò perché fosse crocifisso.
16 וַיּוֹלִיכֻהוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הוּא בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיַּזְעִיקוּ אֶת־כָּל־הַגְּדוּד	16 Allora i soldati lo condussero dentro il cortile, cioè nel pretorio, e convocarono tutta la coorte.
17 וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אַרְגָּמָן וַיְשָׂרְגוּ עֲטֶרֶת קֹצִים וַיְעַטְּרֻהוּ	17 Lo rivestirono di porpora e, dopo aver intrecciato una corona di spine, gliela misero sul capo.
18 וַיָּחֵלּוּ לְבָרְכוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם לְךָ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים	18 Cominciarono poi a salutarlo: "Salve, re dei Giudei!".
19 וַיַּכּוּ עַל־רֹאשׁוֹ בְּקָנֶה וַיָּרֹקּוּ בוֹ וַיִּכְרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ	19 E gli percuotevano il capo con una canna, gli sputavano addosso e, piegando le ginocchia, si prostravano a lui.
20 וְאַחֲרֵי הִתְלוֹצְצָם בּוֹ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־הָאַרְגָּמָן וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אֶת־בְּגָדָיו וַיּוֹצִיאֻהוּ לִצְלֹב אוֹתוֹ	20 Dopo averlo schernito, lo spogliarono della porpora e gli rimisero le sue vesti, poi lo condussero fuori per crocifiggerlo.
21 וַיֶּאֶנְסוּ אִישׁ עֹבֵר אֶחָד הַבָּא מִן־הַשָּׂדֶה וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן הַקּוּרִינִי אֲבִי אֲלֶכְסַנְדְּרוֹס וְרוּפוֹס לָשֵׂאת אֶת־צְלָבוֹ	21 Allora costrinsero un tale che passava, un certo Simone di Cirene che veniva dalla campagna, padre di Alessandro e Rufo, a portare la croce.
22 וַיְבִיאֻהוּ אֶל־מְקוֹם גָּלְגָּלְתָּא הוּא מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת	22 Condussero dunque Gesù al luogo del Gòlgota, che significa luogo del cranio,
23 וַיִּתְּנוּ־לוֹ יַיִן מָזוּג בְּמֹר וְהוּא לֹא קִבֵּל	23 e gli offrirono vino mescolato con mirra, ma egli non ne prese.
24 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְבוּ אוֹתוֹ וַיְחַלְּקוּ בְגָדָיו לָהֶם בְּהַפִּילָם עֲלֵיהֶם גּוֹרָל מַה־יִּקַּח אִישׁ אִישׁ	24 Poi lo crocifissero 'e si divisero le' sue 'vesti, tirando a sorte su di esse' quello che ciascuno dovesse prendere.
25 וַתְּהִי הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית וַיִּצְלְבֻהוּ	25 Erano le nove del mattino quando lo crocifissero.
26 וַיְהִי דְּבַר־אַשְׁמָתוֹ כָּתוּב לְמַעְלָה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים	26 E l'iscrizione con il motivo della condanna diceva: 'Il re dei Giudei'.
27 וַיִּצְלְבוּ אִתּוֹ שְׁנֵי פָרִיצִים אֶחָד לִימִינוֹ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ	27 Con lui crocifissero anche due ladroni, uno alla sua destra e uno alla sinistra.
28 וַיִּמָּלֵא הַכָּתוּב הָאֹמֵר וְאֶת־פּשְׁעִים נִמְנָה	28 .
29 וְהָעֹבְרִים גִּדְּפוּ אוֹתוֹ וַיָּנִיעוּ רֹאשָׁם לֵאמֹר הֶאָח אַתָּה הַהוֹרֵס אֶת־הַהֵיכָל וּבוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁלשֶׁת יָמִים	29 I passanti lo insultavano e, 'scuotendo il capo', esclamavano: "Ehi, tu che distruggi il tempio e lo riedifichi in tre giorni,
30 הוֹשַׁע אֶת־עַצְמֶךָ וּרְדָה מִן־הַצְּלָב	30 salva te stesso scendendo dalla croce!".
31 וְכֵן לָעֲגוּ לוֹ גַּם־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים עִם־הַסּוֹפְרִים בְּאָמְרָם אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ אֶת־אֲחֵרִים הוֹשִׁיעַ וְאֶת־עַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ	31 Ugualmente anche i sommi sacerdoti con gli scribi, facendosi beffe di lui, dicevano: "Ha salvato altri, non può salvare se stesso!
32 הַמָּשִׁיחַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יֵרֶד־נָא מִן־הַצְּלָב לְמַעַן נִרְאֶה וְנַאֲמִין וְגַם־הַנִּצְלָבִים אִתּוֹ חֵרְפוּהוּ	32 Il Cristo, il re d'Israele, scenda ora dalla croce, perché vediamo e crediamo". E anche quelli che erano stati crocifissi con lui lo insultavano.
33 וּבִהְיוֹת הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית הָיָה חשֶׁךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ עַד הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית	33 Venuto mezzogiorno, si fece buio su tutta la terra, fino alle tre del pomeriggio.
34 וּבַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית וַיִּצְעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל אֱלָהִי אֱלָהִי לְמָה שְׁבַקְתַּנִי אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי	34 Alle tre Gesù gridò con voce forte: 'Eloì, Eloì, lemà sabactàni?', che significa: 'Dio mio, Dio mio, perché mi hai abbandonato?'
35 וּמִקְצָת הָעֹמְדִים אֶצְלוֹ בְּשָׁמְעָם אֶת־זֹאת אָמְרוּ הִנֵּה אֶל־אֵלִיָּהוּ הוּא קוֹרֵא	35 Alcuni dei presenti, udito ciò, dicevano: "Ecco, chiama Elia!".
36 וַיָּרָץ אֶחָד מֵהֶם וַיְמַלֵּא סְפוֹג חֹמֶץ וַיָּשֶׂם עַל־קָנֶה וַיַּשְׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ וְנִרְאֶה אִם־יָבֹא אֵלִיָּהוּ לְהוֹרִידוֹ	36 Uno corse a inzuppare di 'aceto' una spugna e, postala su una canna, gli 'dava da bere', dicendo: "Aspettate, vediamo se viene Elia a toglierlo dalla croce".
37 וְיֵשׁוּעַ נָתַן קוֹל גָּדוֹל וַיִּפַּח אֶת־נַפְשׁוֹ	37 Ma Gesù, dando un forte grido, spirò.
38 וּפָרֹכֶת הַהֵיכָל נִקְרְעָה לִשְׁנַיִם קְרָעִים מִלְּמַעְלָה לְמָטָּה	38 Il velo del tempio si squarciò in due, dall'alto in basso.
39 וַיַּרְא שַׂר הַמֵּאָה הָעֹמֵד לְנֶגְדוֹ כִּי בְּזַעֲקוֹ כֵן נָפַח אֶת־נַפְשׁוֹ וַיֹּאמַר אָכֵן הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה בֶן־הָאֱלֹהִים	39 Allora il centurione che gli stava di fronte, vistolo spirare in quel modo, disse: "Veramente quest'uomo era Figlio di Dio!".
40 וְגַם־נָשִׁים הָיוּ שָׁם רֹאוֹת מֵרָחוֹק וּבְתוֹכָן גַּם־מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אִמּוֹ שֶׁל־יַעֲקֹב הַצָּעִיר וְשֶׁל־יוֹסֵי וּשְׁלֹמִית	40 C'erano anche alcune donne, che stavano ad osservare da lontano, tra le quali Maria di Màgdala, Maria madre di Giacomo il minore e di ioses, e Salome,
41 אֲשֶׁר גַּם־הָלְכוּ אַחֲרָיו וְשֵׁרְתֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ בַגָּלִיל וַאֲחֵרוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר־עָלוּ אִתּוֹ יְרוּשָׁלָיִם	41 che lo seguivano e servivano quando era ancora in Galilea, e molte altre che erano salite con lui a Gerusalemme.
42 וְעֵת הָעֶרֶב הִגִּיעַ וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה הוּא הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת	42 Sopraggiunta ormai la sera, poiché era la Parascève, cioè la vigilia del sabato,
43 וַיָּבֹא יוֹסֵף הָרָמָתִי יוֹעֵץ נִכְבָּד אֲשֶׁר הָיָה מְחַכֶּה גַם־הוּא לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַיֶּאֱזֹר אֹמֶץ וַיָּבֹא אֶל־פִּילָטוֹס וַיִּשְׁאַל אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ	43 Giuseppe d'Arimatéa, membro autorevole del sinedrio, che aspettava anche lui il regno di Dio, andò coraggiosamente da Pilato per chiedere il corpo di Gesù.
44 וַיִּתְמַהּ פִּילָטוֹס עַל־אֲשֶׁר הוּא כְּבָר מֵת וַיִּקְרָא אֶל־שַׂר הַמֵּאָה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הֲגָוַע כְּבָר	44 Pilato si meravigliò che fosse già morto e, chiamato il centurione, lo interrogò se fosse morto da tempo.
45 וַיֵּדַע מִפִּי־שַׂר הַמֵּאָה כִּי־כֵן וַיִּתֵּן אֶת־גּוּפָתוֹ מַתָּנָה לְיוֹסֵף	45 Informato dal centurione, concesse la salma a Giuseppe.
46 וְהוּא קָנָה סָדִין וַיּוֹרֶד אֹתוֹ וַיִּכְרְכֵהוּ בַּסָּדִין וַיְשִׂימֵהוּ בְקֶבֶר חָצוּב בַּסֶּלַע וַיָּגֶל אֶבֶן עַל־פֶּתַח הַקָּבֶר	46 Egli allora, comprato un lenzuolo, lo calò giù dalla croce e, avvoltolo nel lenzuolo, lo depose in un sepolcro scavato nella roccia. Poi fece rotolare un masso contro l'entrata del sepolcro.
47 וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יוֹסֵי הָיוּ רֹאוֹת אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּשַׂם שָׁמָּה	47 Intanto Maria di Màgdala e Maria madre di Ioses stavano ad osservare dove veniva deposto.