1 כִּי דוֹמָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם לְאָדָם בַּעַל־בָּיִת אֲשֶׁר הִשְׁכִּים לָצֵאת בַּבֹּקֶר לִשְׂכֹּר פֹּעֲלִים לְכַרְמוֹ | 1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו |
2 וְהִתְנָה עִם־הַפֹּעֲלִים שְׂכַר דִּינָר לַיּוֹם וַיִּשְׁלָחֵם אֶל־כַּרְמוֹ | 2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו |
3 וַיֵּצֵא בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית וַיַּרְא אֲחֵרִים עֹמְדִים בְּטֵלִים בַּשּׁוּק | 3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק |
4 וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ גַם־אַתֶּם אֶל־כַּרְמִי וְכַיּשֶׁר אֶתֵּן לָכֶם וַיֵּלֵכוּ | 4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו |
5 וַיֵּצֵא גַּם בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית גַּם בַּתְּשִׁיעִית וַיַּעַשׂ כַּדָּבָר הַזֶּה | 5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה |
6 וַיֵּצֵא בִּשְׁעַת אַחַת עֶשְׂרֵה וַיִּמְצָא אֲחֵרִים עֹמְדִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָמָה אַתֶּם עֹמְדִים פֹּה בְּטֵלִים כָּל־הַיּוֹם | 6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום |
7 וַיֹּאמְרוּ לוֹ כִּי לֹא־שָׂכַר אוֹתָנוּ אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ גַם־אַתֶּם אֶל־הַכֶּרֶם וְכַיּשֶׁר יֻתַּן לָכֶם | 7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם |
8 וַיְהִי בָעֶרֶב וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל־פְּקִידוֹ קְרָא אֶת־הַפֹּעֲלִים וְשַׁלֵּם לָהֶם אֶת־שְׂכָרָם הָחֵל בָּאַחֲרוֹנִים וְכַלֵּה בָּרִאשׁוֹנִים | 8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים |
9 וַיָּבֹאוּ הַנִּשְׂכָּרִים בִּשְׁעַת אַחַת עֶשְׂרֵה וַיִּקְחוּ אִישׁ אִישׁ דִּינָר אֶחָד | 9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד |
10 וּבְבֹא הָרִאשׁוֹנִים דִּמּוּ בְנַפְשָׁם כִּי יִקְחוּ יוֹתֵר וַיִּקְחוּ גַּם־הֵם אִישׁ אִישׁ דִּינָר אֶחָד | 10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד |
11 וַיְהִי בְקַחְתָּם וַיִּלּוֹנוּ עַל־בַּעַל הַבַּיִת לֵאמֹר | 11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר |
12 אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים לֹא עָשֹוּ כִּי אִם־שָׁעָה אֶחָת וְאַתָּה הִשְׁוִיתָם אֵלֵינוּ אֲשֶׁר סָבַלְנוּ אֶת־כֹּבֶד הַיּוֹם וְאֶת־חֻמּוֹ | 12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו |
13 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־אֶחָד מֵהֶם רֵעִי לֹא עֲשַׁקְתִּיךָ הֲלֹא שְׂכַר דִּינָר הִתְנֵיתָ עִמִּי | 13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי |
14 קַח אֶת־שֶׁלְּךָ וָלֵךְ וַאֲנִי רְצוֹנִי לָתֵת גַּם־לָזֶה הָאַחֲרוֹן כְּמוֹ־לָךְ | 14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך |
15 הֲלֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלִּי כִּרְצוֹנִי הַאִם־תֵּרַע עֵינְךָ עַל־אֲשֶׁר טוֹב אָנֹכִי | 15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי |
16 כָּכָה יִהְיוּ הָאַחֲרוֹנִים רִאשׁוֹנִים וְהָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים כִּי־רַבִּים הֵם הַקְּרוּאִים וּמְעַטִּים הַנִּבְחָרִים | 16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים |
17 וַיְהִי כַּעֲלוֹת יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלַיִם וַיִּקַּח אֵלָיו אֶת־שְׁנֵים הֶעָשָׂר לְבַדָּם וַיֹּאמֶר לָהֶם בַּדָּרֶךְ | 17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך |
18 הִנְנוּ עֹלִים יְרוּשָׁלָיְמָה וּבֶן־הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים וְהִרְשִׁיעֻהוּ לָמוּת | 18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות |
19 וּמָסְרוּ אוֹתוֹ לַגּוֹיִם לְהָתֵל בּוֹ וּלְהַכּוֹת אוֹתוֹ בַּשּׁוֹטִים וְלִצְלֹב אוֹתוֹ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם | 19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום |
20 אָז נִגְּשָׁה אֵלָיו אֵם בְּנֵי זַבְדַּי עִם־בָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ לוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר | 20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר |
21 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מַה־בַּקָּשָׁתֵךְ וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֱמָר־נָא כִּי יֵשְׁבוּ שְׁנֵי־בָנַי אֵלֶּה אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלְךָ בְּמַלְכוּתֶךָ | 21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך |
22 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם הֲיָכֹל תּוּכְלוּ שְׁתוֹת אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לִשְׁתּוֹתָהּ וְהִטָּבֵל בַּטְּבִילָה אֲשֶׁר אֲנִי נִטְבָּל בָּהּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו נוּכָל | 22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל |
23 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵן אֶת־כּוֹסִי תִשְׁתּוּ וּבַטְּבִילָה אֲשֶׁר אֲנִי נִטְבָּל בָּהּ תִּטָּבֵלוּ אַךְ שֶׁבֶת לִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי אֵין בְּיָדִי לְתִתָּהּ בִּלְתִּי לַאֲשֶׁר הוּכַן לָהֶם מֵאֵת אָבִי | 23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי |
24 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ־זֹאת הָעֲשָׂרָה וַיִּכְעֲסוּ עַל־שְׁנֵי הָאַחִים | 24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים |
25 וְיֵשׁוּעַ קָרָא לָהֶם וַיֹּאמַר אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי־שָׂרֵי הַגּוֹיִם רֹדִים בָּהֶם וְהַגְּדוֹלִים שֹׁלְטִים עֲלֵיהֶם | 25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם |
26 וְאַתֶּם אַל־יְהִי כֵן בֵּינֵיכֶם כִּי אִם־הֶחָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל בָּכֶם יְהִי לָכֶם לִמְשָׁרֵת | 26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת |
27 וְהֶחָפֵץ לִהְיוֹת בָּכֶם לְרֹאשׁ יְהִי לָכֶם עָבֶד | 27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד |
28 כַּאֲשֶׁר בֶּן־הָאָדָם לֹא בָא לְמַעַן יְשָׁרְתוּהוּ כִּי אִם־לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת־נַפְשׁוֹ כֹּפֶר תַּחַת רַבִּים | 28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים |
29 וַיְהִי כְּצֵאתָם מִירִיחוֹ וַיֵּלֵךְ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם־רָב | 29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב |
30 וְהִנֵּה שְׁנֵי־עִוְרִים ישְׁבִים עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיִּשְׁמְעוּ כִּי יֵשׁוּעַ עֹבֵר וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר חָנֵּנוּ־נָא אֲדֹנֵינוּ בֶּן־דָּוִד | 30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד |
31 וַיִּגְעַר־בָּם הָעָם לְהַשְׁתִּיקָם וְהֵם הִרְבּוּ לִצְעֹק וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנֵינוּ חָנֵּנוּ־נָא בֶּן־דָּוִד | 31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד |
32 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיִּקְרָא לָהֶם וַיֹּאמַר מַה־תַּחְפְּצוּ וְאֶעֱשֶׂה לָכֶם | 32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם |
33 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ עֲשֵׂה שֶׁתִּפָּקַחְנָה עֵינֵינוּ | 33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו |
34 וְרַחֲמֵי יֵשׁוּעַ נִכְמָרוּ וַיִּגַּע בְּעֵינֵיהֶם וּפִתְאֹם הֵחֵלּוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו | 34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו |