Isaiah (ישעיה) - Isaia 90

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲ‍דֹנָי מָעֹון אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר	1 Precatio. Moysis viri Dei. Domine, refugium factus es nobis a generatione in generationem.
2 בְּטֶרֶם ׀ הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחֹולֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעֹולָם עַד־עֹולָם אַתָּה אֵל	2 Priusquam montes nascerentur, aut gigneretur terra et orbis, a saeculo et usque in saeculum tu es Deus.
3 תָּשֵׁב אֱנֹושׁ עַד־דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי־אָדָם	3 Reducis hominem in pulverem; et dixisti: “ Revertimini, filii hominum ”.
4 כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיֹום אֶתְמֹול כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה	4 Quoniam mille anni ante oculos tuos tamquam dies hesterna, quae praeteriit, et custodia in nocte.
5 זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף	5 Auferes eos, somnium erunt:
6 בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמֹולֵל וְיָבֵשׁ	6 mane sicut herba succrescens, mane floret et crescit, vespere decidit et arescit.
7 כִּי־כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ	7 Quia defecimus in ira tua et in furore tuo turbati sumus.
8 [שַׁתָּ כ] (שַׁתָּה ק) עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאֹור פָּנֶיךָ	8 Posuisti iniquitates nostras in conspectu tuo, occulta nostra in illuminatione vultus tui.
9 כִּי כָל־יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמֹו־הֶגֶה	9 Quoniam omnes dies nostri evanuerunt in ira tua, consumpsimus ut suspirium annos nostros.
10 יְמֵי־שְׁנֹותֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת ׀ שְׁמֹונִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי־גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה	10 Dies annorum nostrorum sunt septuaginta anni aut in valentibus octoginta anni, et maior pars eorum labor et dolor, quoniam cito transeunt, et avolamus.
11 מִי־יֹודֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ	11 Quis novit potestatem irae tuae et secundum timorem tuum indignationem tuam?
12 לִמְנֹות יָמֵינוּ כֵּן הֹודַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה	12 Dinumerare dies nostros sic doce nos, ut inducamus cor ad sapientiam.
13 שׁוּבָה יְהוָה עַד־מָתָי וְהִנָּחֵם עַל־עֲבָדֶיךָ	13 Convertere, Domine, usquequo? Et deprecabilis esto super servos tuos.
14 שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל־יָמֵינוּ	14 Reple nos mane misericordia tua, et exsultabimus et delectabimur omnibus diebus nostris.
15 מְּחֵנוּ כִּימֹות עִנִּיתָנוּ נֹות רָאִינוּ רָעָה	15 Laetifica nos pro diebus, quibus nos humiliasti, pro annis, quibus vidimus mala.
16 יֵרָאֶה אֶל־עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל־בְּנֵיהֶם	16 Appareat servis tuis opus tuum, et decor tuus filiis eorum.
17 וִיהִי ׀ נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כֹּונְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כֹּונְנֵהוּ	17 Et sit splendor Domini Dei nostri super nos, et opera manuum nostrarum confirma super nos et opus manuum nostrarum confirma.