Shemòt (שמות) - Esodo 16

MODERN HEBREW BIBLE	NEW AMERICAN BIBLE
1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים	1 Having set out from Elim, the whole Israelite community came into the desert of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departure from the land of Egypt.
2 וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר	2 Here in the desert the whole Israelite community grumbled against Moses and Aaron.
3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב	3 The Israelites said to them, "Would that we had died at the LORD'S hand in the land of Egypt, as we sat by our fleshpots and ate our fill of bread! But you had to lead us into this desert to make the whole community die of famine!"
4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא	4 Then the LORD said to Moses, "I will now rain down bread from heaven for you. Each day the people are to go out and gather their daily portion; thus will I test them, to see whether they follow my instructions or not.
5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום	5 On the sixth day, however, when they prepare what they bring in, let it be twice as much as they gather on the other days."
6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים	6 So Moses and Aaron told all the Israelites, "At evening you will know that it was the LORD who brought you out of the land of Egypt;
7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו	7 and in the morning you will see the glory of the LORD, as he heeds your grumbling against him. But what are we that you should grumble against us?
8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה	8 When the LORD gives you flesh to eat in the evening," continued Moses, "and in the morning your fill of bread, as he heeds the grumbling you utter against him, what then are we? Your grumbling is not against us, but against the LORD."
9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם	9 Then Moses said to Aaron, "Tell the whole Israelite community: Present yourselves before the LORD, for he has heard your grumbling."
10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן	10 When Aaron announced this to the whole Israelite community, they turned toward the desert, and lo, the glory of the LORD appeared in the cloud!
11 וידבר יהוה אל משה לאמר	11 The LORD spoke to Moses and said,
12 שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם	12 "I have heard the grumbling of the Israelites. Tell them: In the evening twilight you shall eat flesh, and in the morning you shall have your fill of bread, so that you may know that I, the LORD, am your God."
13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה	13 In the evening quail came up and covered the camp. In the morning a dew lay all about the camp,
14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ	14 and when the dew evaporated, there on the surface of the desert were fine flakes like hoarfrost on the ground.
15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה	15 On seeing it, the Israelites asked one another, "What is this?" for they did not know what it was. But Moses told them, "This is the bread which the LORD has given you to eat.
16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו	16 "Now, this is what the LORD has commanded. So gather it that everyone has enough to eat, an omer for each person, as many of you as there are, each man providing for those of his own tent."
17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט	17 The Israelites did so. Some gathered a large and some a small amount.
18 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו	18 But when they measured it out by the omer, he who had gathered a large amount did not have too much, and he who had gathered a small amount did not have too little. They so gathered that everyone had enough to eat.
19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר	19 Moses also told them, "Let no one keep any of it over until tomorrow morning."
20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה	20 But they would not listen to him. When some kept a part of it over until the following morning, it became wormy and rotten. Therefore Moses was displeased with them.
21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס	21 Morning after morning they gathered it, till each had enough to eat; but when the sun grew hot, the manna melted away.
22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה	22 On the sixth day they gathered twice as much food, two omers for each person. When all the leaders of the community came and reported this to Moses,
23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר	23 he told them, "That is what the LORD prescribed. Tomorrow is a day of complete rest, the sabbath, sacred to the LORD. You may either bake or boil the manna, as you please; but whatever is left put away and keep for the morrow."
24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו	24 When they put it away for the morrow, as Moses commanded, it did not become rotten or wormy.
25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה	25 Moses then said, "Eat it today, for today is the sabbath of the LORD. On this day you will not find any of it on the ground.
26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו	26 On the other six days you can gather it, but on the seventh day, the sabbath, none of it will be there."
27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו	27 Still, on the seventh day some of the people went out to gather it, although they did not find any.
28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי	28 Then the LORD said to Moses, "How long will you refuse to keep my commandments and laws?
29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי	29 Take note! The LORD has given you the sabbath. That is why on the sixth day he gives you food for two days. On the seventh day everyone is to stay home and no one is to go out."
30 וישבתו העם ביום השבעי	30 After that the people rested on the seventh day.
31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש	31 The Israelites called this food manna. It was like coriander seed, but white, and it tasted like wafers made with honey.
32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים	32 Moses said, "This is what the LORD has commanded. Keep an omerful of manna for your descendants, that they may see what food I gave you to eat in the desert when I brought you out of the land of Egypt."
33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם	33 Moses then told Aaron, "Take an urn and put an omer of manna in it. Then place it before the LORD in safekeeping for your descendants."
34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת	34 So Aaron placed it in front of the commandments for safekeeping, as the LORD had commanded Moses.
35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען	35 The Israelites ate this manna for forty years, until they came to settled land; they ate manna until they reached the borders of Canaan.
36 והעמר עשרית האיפה הוא	36 (An omer is one tenth of an ephah.)