Romans 14

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 Now him that is weak in faith, take unto you: not in disputes about thoughts.	1 ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות
2 For one believeth that he may eat all things: but he that is weak, let him eat herbs.	2 יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק
3 Let not him that eateth, despise him that eateth not: and he that eateth not, let him not judge him that eateth. For God hath taken him to him.	3 האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים
4 Who art thou that judgest another man's servant? To his own lord he standeth or falleth. And he shall stand: for God is able to make him stand.	4 מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו
5 For one judgeth between day and day: and another judgeth every day: let every man abound in his own sense.	5 יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו
6 He that regardeth the day, regardeth it unto the Lord. And he that eateth, eateth to the Lord: for he giveth thanks to God. And he that eateth not, to the Lord he eateth not, and giveth thanks to God.	6 השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים
7 For none of us liveth to himself; and no man dieth to himself.	7 כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו
8 For whether we live, we live unto the Lord; or whether we die, we die unto the Lord. Therefore, whether we live, or whether we die, we are the Lord's.	8 כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו
9 For to this end Christ died and rose again; that he might be Lord both of the dead and of the living.	9 כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על המתים גם על החיים
10 But thou, why judgest thou thy brother? or thou, why dost thou despise thy brother? For we shall all stand before the judgment seat of Christ.	10 ואתה למה זה תדין את אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים
11 For it is written: As I live, saith the Lord, every knee shall bow to me, and every tongue shall confess to God.	11 כי כתוב חי אני נאם יהוה כי לי תכרע כל ברך וכל לשון תודה לאלהים
12 Therefore every one of us shall render account to God for himself.	12 הנה נא כל אחד ממנו על נפשו יתן חשבון לאלהים
13 Let us not therefore judge one another any more. But judge this rather, that you put not a stumblingblock or a scandal in your brother's way.	13 לכן אל נדין עוד איש את רעהו כי אם זה יהי דינכם שלא יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש
14 I know, and am confident in the Lord Jesus, that nothing is unclean of itself; but to him that esteemeth any thing to be unclean, to him it is unclean.	14 ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי אין דבר טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא
15 For if, because of thy meat, thy brother be grieved, thou walkest not now according to charity. Destroy not him with thy meat, for whom Christ died.	15 ואם יעצב אחיך על דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל נא תאבד באכלך את אשר בעדו מת המשיח
16 Let not then our good be evil spoken of.	16 לכן הזהרו פן יהיה טובכם לגדופים
17 For the kingdom of God is not meat and drink; but justice, and peace, and joy in the Holy Ghost.	17 כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש
18 For he that in this serveth Christ, pleaseth God, and is approved of men.	18 והעבד באלה את המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים
19 Therefore let us follow after the things that are of peace; and keep the things that are of edification one towards another.	19 ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו
20 Destroy not the work of God for meat. All things indeed are clean: but it is evil for that man who eateth with offence.	20 אל תהרוס את מעשה אלהים על דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו
21 It is good not to eat flesh, and not to drink wine, nor any thing whereby thy brother is offended, or scandalized, or made weak.	21 טוב שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תעשה דבר אשר יתנגף בו אחיך או יכשל או יחלש
22 Hast thou faith? Have it to thyself before God. Blessed is he that condemneth not himself in that which he alloweth.	22 יש לך אמונה תהי לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את נפשו בדבר אשר כשר בעיניו
23 But he that discerneth, if he eat, is condemned; because not of faith. For all that is not of faith is sin.	23 ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא,