1 Le huitième mois de la deuxième année de Darius, la parole de Yahvé fut adressée ainsi à Zacharie, fils de Bérékya fils d’Iddo: | 1 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדֹּו הַנָּבִיא לֵאמֹר |
2 “Yahvé s’est vraiment mis en colère contre vos pères!” | 2 קָצַף יְהוָה עַל־אֲבֹותֵיכֶם קָצֶף |
3 Puis tu ajouteras: “Voici ce que dit Yahvé Sabaot: Revenez à moi et je reviendrai à vous, | 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאֹות |
4 ne soyez pas comme vos pères. Les prophètes d’autrefois leur criaient: Voici ce que dit Yahvé Sabaot: Revenez donc de vos mauvais chemins et de vos mauvaises pratiques. Mais ils n’ont pas entendu, ils n’ont pas prêté l’oreille - parole de Yahvé. | 4 אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים [וּמַעֲלִילֵיכֶם כ] (וּמַעַלְלֵיכֶם ק) הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־יְהוָה |
5 Vos pères, où sont-ils? Les prophètes aussi ont terminé leur vie. | 5 אֲבֹותֵיכֶם אַיֵּה־הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעֹולָם יִחְיוּ |
6 Mais les paroles et les ordres que j’avais confiés à mes serviteurs les prophètes se sont si bien accomplis pour vos pères, qu’ils sont revenus vers moi et ont reconnu: “Yahvé Sabaot nous a traités selon nos voies et nos pratiques, comme il avait décidé de le faire.” | 6 אַךְ ׀ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלֹוא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאֹות לַעֲשֹׂות לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ׃ ס |
7 Le vingt-quatrième jour du onzième mois (c’est le mois de Chebat), en la deuxième année de Darius, une parole de Yahvé fut adressée au prophète Zacharie, fils de Bérékya fils d’Iddo. | 7 בְּיֹום עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדֹּוא הַנָּבִיא לֵאמֹר |
8 La voici: Durant la nuit j’ai eu une vision, un homme montait un cheval roux et se tenait au milieu de buissons à grosses racines; derrière lui il y avait des chevaux roux, bruns et blancs. | 8 רָאִיתִי ׀ הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים |
9 Je dis: “Mon Seigneur, qui sont-ils?” Et l’ange qui me parlait répondit: “Je te ferai voir qui ils sont.” | 9 וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה |
10 L’homme qui se tenait au milieu des buissons répondit: “Ce sont ceux que Yahvé a envoyés pour parcourir la terre.” | 10 וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ |
11 Alors ils se tournèrent vers l’ange de Yahvé qui se tenait au milieu des buissons et lui dirent: “Nous venons de parcourir la terre, et voici que toute la terre est en paix et tranquille.” | 11 וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת |
12 À ce moment l’ange de Yahvé prit la parole et dit: “Yahvé Sabaot, combien de temps encore attendras-tu pour faire miséricorde à Jérusalem et aux villes de Juda à qui tu as fait sentir ta colère depuis 70 ans?” | 12 וַיַּעַן מַלְאַךְ־יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה צְבָאֹות עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה |
13 Yahvé dit à l’ange qui me parlait de bonnes paroles, des paroles de consolation. | 13 וַיַּעַן יְהוָה אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טֹובִים דְּבָרִים נִחֻמִים |
14 Aussi l’ange qui me parlait me dit-il: “Tu rediras ces paroles de Yahvé Sabaot: J’éprouve un amour jaloux pour Jérusalem et pour Sion. | 14 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיֹּון קִנְאָה גְדֹולָה |
15 Par contre je suis très en colère contre les nations qui vivent bien tranquilles; car moi, j’étais un peu en colère, mais elles, elles ont tout laissé en ruine. | 15 וְקֶצֶף גָּדֹול אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגֹּויִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה |
16 C’est pourquoi, voici ce que dit Yahvé: Je reviens vers Jérusalem avec de bonnes dispositions; ma Maison y sera reconstruite - parole de Yahvé Sabaot, et l’on tendra sur Jérusalem le cordeau des maçons. 17 Proclame encore ceci que Yahvé Sabaot vous dit: Mes villes déborderont de richesse; Yahvé consolera encore Sion, Jérusalem sera encore sa préférée.” | 16 לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות [וְקָוָה כ] (וְקָו ק) יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם |
| 17 עֹוד ׀ קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות עֹוד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטֹּוב וְנִחַם יְהוָה עֹוד אֶת־צִיֹּון וּבָחַר עֹוד בִּירוּשָׁלִָם׃ ס |
| 18 כִּי נִגְלָה חֲרוֹן אֱלֹהִים מִן־הַשָּׁמַיִם עַל כָּל־רִשְׁעַת בְּנֵי אָדָם וְעַוְלָתָם אֲשֶׁר יַעַצְרוּ אֶת־הָאֱמֶת בְּעַוְלָה |
| 19 יַעַן אֲשֶׁר דַּעַת הָאֱלֹהִים גְּלוּיָה בְקִרְבָּם כִּי הָאֱלֹהִים הוֹדִיעָם אוֹתָהּ |
| 20 כִּי מַהוּתוֹ הַנֶּעֱלָמָה הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלָהוּתוֹ מֵעֵת נִבְרָא הָעוֹלָם תִּוָּדַע בְּמַעֲשָׂיו וְתֵרָאֶה לְבִלְתִּי הֱיוֹת־לָהֶם לְהִתְנַצֵּל |
| 21 יַעַן בְּדַעְתָּם אֶת־הָאֱלֹהִים לֹא־כִבְּדֻהוּ כֵאלֹהִים וְגַם־לֹא הוֹדוּ לוֹ כִּי אִם־הָלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם וַיֶּחְשַׁךְ לִבָּם הַנִּבְעָר |
| 22 וּבְאָמְרָם חֲכָמִים אֲנַחְנוּ הָיוּ לִכְסִילִים |
| 23 וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִפְסָד בִּדְמוּת צֶלֶם אָדָם הַנִּפְסָד צֶלֶם כָּל־עוֹף וְהוֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה |
| 24 עַל־כֵּן גַּם־נְתָנָם הָאֱלֹהִים לַטֻּמְאָה בְּתַאֲוֺת לִבָּם לְנַבֵּל גְּוִיּוֹתֵיהֶם אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ |
| 25 אֲשֶׁר הֵמִירוּ אֱמֶת הָאֱלֹהִים בְּכָזָב וַיְכַבְּדוּ וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים אָמֵן |
| 26 בַּעֲבוּר זֹאת נְתָנָם הָאֱלֹהִים לְתַאֲוֺת בּוּשָׁה כִּי־נְשֵׁיהֶם הֶחֱלִיפוּ אֶת־הַתַּשְׁמִישׁ כְּדַרְכָּן בְּשֶׁלֹּא כְדַרְכָּן |
| 27 וְכֵן גַּם־הַזְּכָרִים עָזְבוּ אֶת־תַּשְׁמִישׁ הָאִשָּׁה כְּדַרְכָּהּ וַיֵּחַמּוּ זֶה בָזֶה בִּתְשׁוּקָתָם וַיַּעֲשֹוּ תוֹעֵבָה זָכָר עִם־זָכָר וַיִּקְחוּ שְׂכַר מְשׁוּבָתָם הָרָאוּי לָהֶם בְּעֶצֶם גּוּפָם |
| 28 וְכַאֲשֶׁר מָאֲסוּ לְהַשִּׂיג הָאֱלֹהִים בְּדַעַת נְתָנָם הָאֱלֹהִים בִּידֵי דֵעָה נִמְאָסָה לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר־לֹא יִתָּכֵן |
| 29 וַיִּרֶב בְּקִרְבָּם כָּל־חָמָס זְנוּת וָרֶשַׁע בֶּצַע וָאָוֶן וַיִּמָּלְאוּ קִנְאָה וָרֶצַח וּמְרִיבָה וּמִרְמָה וְתַהְפֻּכוֹת |
| 30 הֹלְכֵי רָכִיל וּמַלְשִׁינִים שׂנְאֵי אֱלֹהִים וְגֵאִים וְזֵדִים וְהוֹלְלִים וְחשְׁבֵי אָוֶן וְאֵינָם שֹׁמְעִים בְּקוֹל אֲבוֹתָם |
| 31 נִבְעָרִים מִדַּעַת וּבֹגְדִים אַכְזָרִים נֹטְרֵי שִׂנְאָה וְלֹא רַחֲמָנִים |
| 32 יוֹדְעִים הֵמָּה אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהִים כִּי־עֹשֵׂי אֵלֶּה בְּנֵי־מָוֶת הֵם וְלֹא לְבַד שֶׁיַּעֲשֹוּ אֶת־אֵלֶּה כִּי גַם־רָצְתָה נַפְשָׁם בְּעֹשֵׂיהֶם |