Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 3

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת־יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר־יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזֹון נִפְרָץ׃ ס	1 Le jeune Samuel servait Yahvé sous le regard d’Héli. En ce temps-là la parole de Yahvé était chose rare, et les visions, peu fréquentes.
2 וַיְהִי בַּיֹּום הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמֹו [וְעֵינֹו כ] (וְעֵינָיו ק) הֵחֵלּוּ כֵהֹות לֹא יוּכַל לִרְאֹות	2 Ce jour-là Héli était couché dans sa chambre, ses yeux étaient si faibles qu’il ne voyait plus.
3 וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְהוָה אֲשֶׁר־שָׁם אֲרֹון אֱלֹהִים׃ פ	3 La lampe de Dieu n’était pas encore éteinte et Samuel était couché dans le sanctuaire de Yahvé, là où se trouvait l’Arche de Dieu.
4 וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי	4 Yahvé appela: “Samuel! Samuel!” Il répondit: “Me voici.”
5 וַיָּרָץ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי־קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב׃ ס	5 Il courut vers Héli et dit: “Me voici puisque tu m’as appelé.” Héli répondit: “Je ne t’ai pas appelé, retourne te coucher.” Et Samuel alla se coucher.
6 וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא עֹוד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב	6 Yahvé appela de nouveau: “Samuel! Samuel!” Il se leva et se rendit auprès d’Héli: “Me voici, dit-il, puisque tu m’as appelé.” Héli répondit: “Je ne t’ai pas appelé mon fils, retourne te coucher.”
7 וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת־יְהוָה וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר־יְהוָה	7 Samuel ne connaissait pas encore Yahvé: la parole de Yahvé ne lui avait pas encore été révélée.
8 וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא־שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר	8 Lorsque Yahvé appela Samuel pour la troisième fois, il se leva et se rendit auprès d’Héli: “Me voici, dit-il, puisque tu m’as appelé.” Alors Héli comprit que c’était Yahvé qui appelait le garçon.
9 וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם־יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקֹומֹו	9 Il dit à Samuel: “Va te coucher; si on t’appelle, tu répondras: Parle, Yahvé, car ton serviteur écoute.” Et Samuel repartit se coucher.
10 וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם־בְּפַעַם שְׁמוּאֵל ׀ שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ׃ פ	10 Yahvé entra; il se tint là et il appela comme les autres fois: “Samuel! Samuel!” Samuel répondit: “Parle, car ton serviteur écoute.”
11 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעֹו תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו	11 Yahvé dit alors à Samuel: “Je vais accomplir en Israël une chose telle, que les deux oreilles en tinteront à quiconque l’apprendra.
12 בַּיֹּום הַהוּא אָקִים אֶל־עֵלִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּיתֹו הָחֵל וְכַלֵּה	12 En ce jour-là je ferai tomber sur Héli la condamnation que j’ai prononcée contre sa maison, depuis le début jusqu’à la fin.
13 וְהִגַּדְתִּי לֹו כִּי־שֹׁפֵט אֲנִי אֶת־בֵּיתֹו עַד־עֹולָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר־יָדַע כִּי־מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם	13 Tu lui diras que je condamne sa maison à jamais, car il savait que ses fils maudissaient Dieu et il ne les a pas corrigés.
14 וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם־יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית־עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד־עֹולָם	14 C’est pourquoi, je le jure à la maison d’Héli, aucun sacrifice, aucune offrande ne pourront effacer la faute de la maison d’Héli.”
15 וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד־הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח אֶת־דַּלְתֹות בֵּית־יְהוָה וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת־הַמַּרְאָה אֶל־עֵלִי	15 Samuel se recoucha jusqu’au matin, puis il ouvrit les portes du sanctuaire de Yahvé. Samuel avait peur de raconter la vision à Héli,
16 וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת־שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי	16 mais Héli l’appela et lui dit: “Samuel, mon fils.” “Me voici, répondit-il.”
17 וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל־נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה־לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יֹוסִיף אִם־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ	17 Héli demanda: “Quelle est la parole qu’il t’a dite? Ne me cache rien. Que Dieu te maudisse et qu’il te maudisse encore, si tu me caches un seul mot de tout ce qu’il t’a dit.”
18 וַיַּגֶּד־לֹו שְׁמוּאֵל אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהוָה הוּא הַטֹּוב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה׃ פ	18 Alors Samuel lui raconta tout, il ne lui cacha rien. Héli dit: “Il est Yahvé, qu’il fasse comme il lui semble bon.”
19 וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהוָה הָיָה עִמֹּו וְלֹא־הִפִּיל מִכָּל־דְּבָרָיו אָרְצָה	19 Samuel avait grandi, Yahvé était avec lui et ses paroles ne manquaient jamais de se réaliser.
20 וַיֵּדַע כָּל־יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה	20 Tout Israël l’apprit, depuis Dan jusqu’à Bersabée: Samuel était prophète de Yahvé, c’était une chose certaine.
21 וַיֹּסֶף יְהוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי־נִגְלָה יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל בְּשִׁלֹו בִּדְבַר יְהוָה׃ פ	21 Yahvé continua de se manifester à Silo; il se révélait à Samuel à Silo pendant qu’Héli vieillissait et que ses fils s’enfonçaient dans leur voie mauvaise.