Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 20

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	MODERN HEBREW BIBLE
1 וַיִּבְרַח דָּוִד [מִנֹּוִות כ] (מִנָּיֹות ק) בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר ׀ לִפְנֵי יְהֹונָתָן מֶה עָשִׂיתִי מֶה־עֲוֹנִי וּמֶה־חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִׁי	1 ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי
2 וַיֹּאמֶר לֹו חָלִילָה לֹא תָמוּת הִנֵּה [לֹו־עָשָׂה כ] (לֹא־יַעֲשֶׂה ק) אָבִי דָּבָר גָּדֹול אֹו דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת־אָזְנִי וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹאת	2 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת
3 וַיִּשָּׁבַע עֹוד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל־יֵדַע־זֹאת יְהֹונָתָן פֶּן־יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי־יְהוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת	3 וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות
4 וַיֹּאמֶר יְהֹונָתָן אֶל־דָּוִד מַה־תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה־לָּךְ׃ פ	4 ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך
5 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהֹונָתָן הִנֵּה־חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב־אֵשֵׁב עִם־הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹול וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית	5 ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית
6 אִם־פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית־לֶחֶם עִירֹו כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל־הַמִּשְׁפָּחָה	6 אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה
7 אִם־כֹּה יֹאמַר טֹוב שָׁלֹום לְעַבְדֶּךָ וְאִם־חָרֹה יֶחֱרֶה לֹו דַּע כִּי־כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמֹּו	7 אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו
8 וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל־עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יְהוָה הֵבֵאתָ אֶת־עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּי עָוֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד־אָבִיךָ לָמָּה־זֶּה תְבִיאֵנִי׃ פ	8 ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני
9 וַיֹּאמֶר יְהֹונָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי ׀ אִם־יָדֹעַ אֵדַע כִּי־כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבֹוא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ׃ ס	9 ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך
10 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהֹונָתָן מִי יַגִּיד לִי אֹו מַה־יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה׃ ס	10 ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה
11 וַיֹּאמֶר יְהֹונָתָן אֶל־דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה׃ ס	11 ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה
12 וַיֹּאמֶר יְהֹונָתָן אֶל־דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי־אֶחְקֹר אֶת־אָבִי כָּעֵת ׀ מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה־טֹוב אֶל־דָּוִד וְלֹא־אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת־אָזְנֶךָ	12 ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך
13 כֹּה־יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהֹונָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי־יֵיטִב אֶל־אָבִי אֶת־הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת־אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלֹום וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם־אָבִי	13 כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי
14 וְלֹא אִם־עֹודֶנִּי חָי וְלֹא־תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָה וְלֹא אָמוּת	14 ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות
15 וְלֹא־תַכְרִת אֶת־חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד־עֹולָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת־אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה	15 ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה
16 וַיִּכְרֹת יְהֹונָתָן עִם־בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד	16 ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד
17 וַיֹּוסֶף יְהֹונָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת־דָּוִד בְּאַהֲבָתֹו אֹתֹו כִּי־אַהֲבַת נַפְשֹׁו אֲהֵבֹו׃ ס	17 ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו
18 וַיֹּאמֶר־לֹו יְהֹונָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מֹושָׁבֶךָ	18 ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך
19 וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל־הַמָּקֹום אֲשֶׁר־נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיֹום הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל	19 ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל
20 וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אֹורֶה לְשַׁלַּח־לִי לְמַטָּרָה	20 ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה
21 וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת־הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת־הַחִצִּים אִם־אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים ׀ מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ ׀ וָבֹאָה כִּי־שָׁלֹום לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי־יְהוָה	21 והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה
22 וְאִם־כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה	22 ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה
23 וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד־עֹולָם׃ ס	23 והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם
24 וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ [עַל־ כ] (אֶל־הַלֶּחֶם ק) לֶאֱכֹול	24 ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול
25 וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל־מֹושָׁבֹו כְּפַעַם ׀ בְּפַעַם אֶל־מֹושַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהֹונָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקֹום דָּוִד	25 וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד
26 וְלֹא־דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיֹּום הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהֹור הוּא כִּי־לֹא טָהֹור׃ ס	26 ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור
27 וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקֹום דָּוִד ס וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־יְהֹונָתָן בְּנֹו מַדּוּעַ לֹא־בָא בֶן־יִשַׁי גַּם־תְּמֹול גַּם־הַיֹּום אֶל־הַלָּחֶם	27 ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם
28 וַיַּעַן יְהֹונָתָן אֶת־שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד־בֵּית לָחֶם	28 ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם
29 וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה־לִי אָחִי וְעַתָּה אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־אֶחָי עַל־כֵּן לֹא־בָא אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ׃ ס	29 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך
30 וַיִּחַר־אַף שָׁאוּל בִּיהֹונָתָן וַיֹּאמֶר לֹו בֶּן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלֹוא יָדַעְתִּי כִּי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ	30 ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך
31 כִּי כָל־הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן־יִשַׁי חַי עַל־הָאֲדָמָה לֹא תִכֹּון אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתֹו אֵלַי כִּי בֶן־מָוֶת הוּא׃ ס	31 כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא
32 וַיַּעַן יְהֹונָתָן אֶת־שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה	32 ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה
33 וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת־הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתֹו וַיֵּדַע יְהֹונָתָן כִּי־כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת־דָּוִד׃ ס	33 ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד
34 וַיָּקָם יְהֹונָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי־אָף וְלֹא־אָכַל בְּיֹום־הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל־דָּוִד כִּי הִכְלִמֹו אָבִיו׃ ס	34 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו
35 וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהֹונָתָן הַשָּׂדֶה לְמֹועֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמֹּו	35 ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו
36 וַיֹּאמֶר לְנַעֲרֹו רֻץ מְצָא נָא אֶת־הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֹורֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא־יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרֹו	36 ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו
37 וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד־מְקֹום הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהֹונָתָן וַיִּקְרָא יְהֹונָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלֹוא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה	37 ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה
38 וַיִּקְרָא יְהֹונָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל־תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהֹונָתָן אֶת־ [הַחֵצִי כ] (הַחִצִּים ק) וַיָּבֹא אֶל־אֲדֹנָיו	38 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו
39 וְהַנַּעַר לֹא־יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהֹונָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת־הַדָּבָר	39 והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר
40 וַיִּתֵּן יְהֹונָתָן אֶת־כֵּלָיו אֶל־הַנַּעַר אֲשֶׁר־לֹו וַיֹּאמֶר לֹו לֵךְ הָבֵיא הָעִיר	40 ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר
41 הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ ׀ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ עַד־דָּוִד הִגְדִּיל	41 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל
42 וַיֹּאמֶר יְהֹונָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלֹום אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר יְהוָה יִהְיֶה ׀ בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד־עֹולָם׃ פ	42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר