Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר עַל־אַבְרָהָם אָבִינוּ מַה־זֶּה הִשִּׂיג לְפִי הַבָּשָׂר	1 Τί οὖν ἐροῦμεν εὑρηκέναι Ἀβραὰμ τὸν προπάτορα ἡμῶν κατὰ σάρκα;
2 כִּי אִם־נִצְדַּק אַבְרָהָם מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים לוֹ הַתְּהִלָּה אַךְ־לֹא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים	2 εἰ γὰρ Ἀβραὰμ ἐξ ἔργων ἐδικαιώθη, ἔχει καύχημα, ἀλλ’ οὐ πρὸς θεόν.
3 כִּי הַכָּתוּב מַה־הוּא אֹמֵר וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בַּיהוֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה	3 τί γὰρ ἡ γραφὴ λέγει; ἐπίστευσεν δὲ Ἀβραὰμ τῷ θεῷ καὶ ἐλογίσθη αὐτῷ εἰς δικαιοσύνην.
4 הִנֵּה הַפֹּעֵל לֹא־יֵחָשֶׁב לוֹ שְׂכָרוֹ עַל־פִּי הֶחָסֶד כִּי אִם־עַל־פִּי הַחוֹב	4 τῷ δὲ ἐργαζομένῳ ὁ μισθὸς οὐ λογίζεται κατὰ χάριν ἀλλὰ κατὰ ὀφείλημα,
5 אֲבָל לַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹעֵל כִּי אִם־מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת־הָרָשָׁע אֱמוּנָתוֹ תֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה	5 τῷ δὲ μὴ ἐργαζομένῳ πιστεύοντι δὲ ἐπὶ τὸν δικαιοῦντα τὸν ἀσεβῆ λογίζεται ἡ πίστις αὐτοῦ εἰς δικαιοσύνην·
6 כַּאֲשֶׁר גַּם־דָּוִד מְאַשֵּׁר אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים יַחְשָׁב־לוֹ צְדָקָה בְּלֹא מַעֲשִׂים בְּאָמְרוֹ	6 καθάπερ καὶ Δαυὶδ λέγει τὸν μακαρισμὸν τοῦ ἀνθρώπου ᾧ ὁ θεὸς λογίζεται δικαιοσύνην χωρὶς ἔργων·
7 אַשְׁרֵי נְשֹוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה	7 μακάριοι ὧν ἀφέθησαν αἱ ἀνομίαι καὶ ὧν ἐπεκαλύφθησαν αἱ ἁμαρτίαι·
8 אַשְׁרֵי אָדָם לֹא־יַחְשֹׁב יְהוָֹה לוֹ עָוֺן	8 μακάριος ἀνὴρ οὗ οὐ μὴ λογίσηται κύριος ἁμαρτίαν.
9 וְעַתָּה הָאִשּׁוּר הַזֶּה הַעַל־הַמִּילָה הוּא אִם־גַּם עַל־הָעָרְלָה הֲלֹא אָמַרְנוּ כִּי לְאַבְרָהָם נֶחְשְׁבָה אֱמוּנָתוֹ לִצְדָקָה	9 Ὁ μακαρισμὸς οὖν οὗτος ἐπὶ τὴν περιτομὴν ἢ καὶ ἐπὶ τὴν ἀκροβυστίαν; λέγομεν γάρ· ἐλογίσθη τῷ Ἀβραὰμ ἡ πίστις εἰς δικαιοσύνην.
10 וְאֵיךְ נֶחְשְׁבָה־לּוֹ אִם־בִּהְיוֹתוֹ נִמּוֹל אוֹ בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל הֵן לֹא בִהְיוֹתוֹ נִמּוֹל כִּי אִם־בְּעָרְלָתוֹ	10 πῶς οὖν ἐλογίσθη; ἐν περιτομῇ ὄντι ἢ ἐν ἀκροβυστίᾳ; οὐκ ἐν περιτομῇ ἀλλ’ ἐν ἀκροβυστίᾳ·
11 וְאוֹת הַמִּילָה קִבֵּל לְחוֹתַם צִדְקַת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ בְּעָרְלָתוֹ לִהְיוֹת לְאָב לְכָל־הַמַּאֲמִינִים וְהֵם עֲרֵלִים לְמַעַן אַף־לָהֶם תֵּחָשֵׁב הַצְּדָקָה	11 καὶ σημεῖον ἔλαβεν περιτομῆς σφραγῖδα τῆς δικαιοσύνης τῆς πίστεως τῆς ἐν τῇ ἀκροβυστίᾳ, εἰς τὸ εἶναι αὐτὸν πατέρα πάντων τῶν πιστευόντων δι’ ἀκροβυστίας, εἰς τὸ λογισθῆναι [καὶ] αὐτοῖς [τὴν] δικαιοσύνην,
12 וְלִהְיוֹת לְאָב גַּם־לַמּוּלִים אַךְ־לֹא לַאֲשֶׁר הֵם נִמּוֹלִים לְבַד כִּי אִם־גַּם־הֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה־לּוֹ לְאַבְרָהָם בְּעוֹדֶנּוּ בְעָרְלָתוֹ	12 καὶ πατέρα περιτομῆς τοῖς οὐκ ἐκ περιτομῆς μόνον ἀλλὰ καὶ τοῖς στοιχοῦσιν τοῖς ἴχνεσιν τῆς ἐν ἀκροβυστίᾳ πίστεως τοῦ πατρὸς ἡμῶν Ἀβραάμ.
13 כִּי לֹא עַל־יְדֵי תוֹרָה בָּאָה הַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ לִהְיוֹתוֹ יֹרֵשׁ הָעוֹלָם כִּי אִם־עַל־יְדֵי צִדְקַת הָאֱמוּנָה	13 Οὐ γὰρ διὰ νόμου ἡ ἐπαγγελία τῷ Ἀβραὰμ ἢ τῷ σπέρματι αὐτοῦ, τὸ κληρονόμον αὐτὸν εἶναι κόσμου, ἀλλὰ διὰ δικαιοσύνης πίστεως.
14 כִּי אִלּוּ לִבְנֵי־הַתּוֹרָה הַיְרֻשָּׁה הָאֱמוּנָה לָרִיק תִּהְיֶה וְהַהַבְטָחָה בְּטֵלָה	14 εἰ γὰρ οἱ ἐκ νόμου κληρονόμοι, κεκένωται ἡ πίστις καὶ κατήργηται ἡ ἐπαγγελία·
15 כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בַאֲשֶׁר אֵין תּוֹרָה גַּם אֵין־שָׁם עֲבֵרָה	15 ὁ γὰρ νόμος ὀργὴν κατεργάζεται· οὗ δὲ οὐκ ἔστιν νόμος οὐδὲ παράβασις.
16 עַל־כֵּן מִתּוֹךְ אֱמוּנָה לְמַעַן לְפִי־חֶסֶד לְמַעַן תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה קַיֶּמֶת לְכָל־זַרְעוֹ לֹא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ	16 Διὰ τοῦτο ἐκ πίστεως, ἵνα κατὰ χάριν, εἰς τὸ εἶναι βεβαίαν τὴν ἐπαγγελίαν παντὶ τῷ σπέρματι, οὐ τῷ ἐκ τοῦ νόμου μόνον ἀλλὰ καὶ τῷ ἐκ πίστεως Ἀβραάμ, ὅς ἐστιν πατὴρ πάντων ἡμῶν,
17 כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין בְּהַבִּיט אֶל־אֵל הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא אֵת אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כְּמוֹ הוֹה	17 καθὼς γέγραπται ὅτι πατέρα πολλῶν ἐθνῶν τέθεικά σε, κατέναντι οὗ ἐπίστευσεν θεοῦ τοῦ ζῳοποιοῦντος τοὺς νεκροὺς καὶ καλοῦντος τὰ μὴ ὄντα ὡς ὄντα.
18 בַּאֲשֶׁר אֵין־תִּקְוָה קִוָּה וַיַּאֲמֵן לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ	18 Ὃς παρ’ ἐλπίδα ἐπ’ ἐλπίδι ἐπίστευσεν εἰς τὸ γενέσθαι αὐτὸν πατέρα πολλῶν ἐθνῶν κατὰ τὸ εἰρημένον· οὕτως ἔσται τὸ σπέρμα σου,
19 וְלֹא רָפְתָה אֱמוּנָתוֹ וְלֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל־גּוּפוֹ שֶׁכְּבָר נָפוֹג בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן־מְאַת שָׁנָה וְאֶל־בְּלוֹת רֶחֶם שָׂרָה	19 καὶ μὴ ἀσθενήσας τῇ πίστει κατενόησεν τὸ ἑαυτοῦ σῶμα [ἤδη] νενεκρωμένον, ἑκατονταετής που ὑπάρχων, καὶ τὴν νέκρωσιν τῆς μήτρας Σάρρας·
20 וְלֹא־חָלַק לִבּוֹ בְּהַבְטָחַת הָאֱלֹהִים כַּחֲסַר הָאֱמוּנָה כִּי אִם־הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וַיִּתֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים	20 εἰς δὲ τὴν ἐπαγγελίαν τοῦ θεοῦ οὐ διεκρίθη τῇ ἀπιστίᾳ ἀλλ’ ἐνεδυναμώθη τῇ πίστει, δοὺς δόξαν τῷ θεῷ
21 וַיֵּדַע בְּלֵבָב שָׁלֵם כִּי אֶת־אֲשֶׁר הִבְטִיחַ גַּם־יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ	21 καὶ πληροφορηθεὶς ὅτι ὃ ἐπήγγελται δυνατός ἐστιν καὶ ποιῆσαι.
22 עַל־כֵּן גַּם־נֶחְשְׁבָה־לּוֹ לִצְדָקָה	22 διὸ [καὶ] ἐλογίσθη αὐτῷ εἰς δικαιοσύνην.
23 וְלֹא־לְבַד לְמַעֲנוֹ כְּתוּבָה זֹאת שֶׁנֶּחְשְׁבָה לוֹ	23 Οὐκ ἐγράφη δὲ δι’ αὐτὸν μόνον ὅτι ἐλογίσθη αὐτῷ
24 כִּי אִם־גַּם לְמַעֲנֵנוּ אֲשֶׁר עֲתִידָה לְהֵחָשֵׁב לָנוּ הַמַּאֲמִינִים בְּמִי שֶׁהֵעִיר אֶת־יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ מִן־הַמֵּתִים	24 ἀλλὰ καὶ δι’ ἡμᾶς, οἷς μέλλει λογίζεσθαι, τοῖς πιστεύουσιν ἐπὶ τὸν ἐγείραντα Ἰησοῦν τὸν κύριον ἡμῶν ἐκ νεκρῶν,
25 אֲשֶׁר נִמְסַר בַּעֲבוּר פְּשָׁעֵינוּ וְנֵעוֹר לְבַעֲבוּר צַדְּקֵנוּ	25 ὃς παρεδόθη διὰ τὰ παραπτώματα ἡμῶν καὶ ἠγέρθη διὰ τὴν δικαίωσιν ἡμῶν.