Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 11

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וּבְכֵן אֹמֵר אֲנִי הֲכִי זָנַח הָאֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ חָלִילָה כִּי גַם־אָנֹכִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל מִזֶּרַע אַבְרָהָם לְמַטֵּה בִנְיָמִין	1 Dico ergo : Numquid Deus repulit populum suum ? Absit. Nam et ego Israëlita sum ex semine Abraham, de tribu Benjamin :
2 לֹא־זָנַח הָאֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ אֲשֶׁר יְדָעוֹ מִקֶּדֶם אוֹ הֲלֹא תֵדְעוּ אֶת־אֲשֶׁר הַכָּתוּב אֹמֵר בְּאֵלִיָּהוּ כַּאֲשֶׁר קָרָא אֶל־הָאֱלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר	2 non repulit Deus plebem suam, quam præscivit. An nescitis in Elia quid dicit Scriptura ? quemadmodum interpellat Deum adversum Israël :
3 יְהוָֹה אֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת־מִזְבְּחוֹתֶיךָ הָרָסוּ וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי	3 Domine, prophetas tuos occiderunt, altaria tua suffoderunt : et ego relictus sum solus, et quærunt animam meam.
4 אֲבָל מֶה־עָנָה אֹתוֹ מַעֲנֵה אֱלֹהִים הִשְׁאַרְתִּי לִי שִׁבְעַת אֲלָפִים אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ לַבָּעַל	4 Sed quid dicit illi divinum responsum ? Reliqui mihi septem millia virorum, qui non curvaverunt genua ante Baal.
5 וְכֵן גַּם־בָּעֵת הַזֹּאת נוֹתְרָה שְׁאֵרִית עַל־פִּי בְחִירַת הֶחָסֶד	5 Sic ergo et in hoc tempore reliquiæ secundum electionem gratiæ salvæ factæ sunt.
6 וְאִם הָיְתָה זֹּאת עַל־יְדֵי הַחֶסֶד לֹא הָיְתָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים כִּי לוּלֵי כֵן הַחֶסֶד אֵינֶנּוּ־עוֹד חָסֶד וְאִם־הָיְתָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים אֵינֶנּוּ־עוֹד חֶסֶד כִּי לוּלֵי כֵן הַמַּעֲשֶׂה יֶחְדַּל לִהְיוֹת מַעֲשֶׂה	6 Si autem gratia, jam non ex operibus : alioquin gratia jam non est gratia.
7 וְעַתָּה מַה־הוּא אֵת אֲשֶׁר־בִּקֵּשׁ יִשְׂרָאֵל לֹא הִשִּׂיג רַק הַנִּבְחָרִים הֵם הִשִּׂיגוּ וְהַנִּשְׁאָרִים הִשְׁמִינוּ לְבָבָם	7 Quid ergo ? Quod quærebat Israël, hoc non est consecutus : electio autem consecuta est : ceteri vero excæcati sunt :
8 כַּכָּתוּב נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה	8 sicut scriptum est : Dedit illis Deus spiritum compunctionis : oculos ut non videant, et aures ut non audiant, usque in hodiernum diem.
9 וְדָוִד הוּא אֹמֵר יְהִי־שֻׁלְחָנָם לְפַח וּלְרֶשֶׁת וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשִׁלּוּמִים לָהֶם	9 Et David dicit : Fiat mensa eorum in laqueum, et in captionem, et in scandalum, et in retributionem illis.
10 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד	10 Obscurentur oculi eorum ne videant : et dorsum eorum semper incurva.
11 וּבְכֵן אֲנִי אֹמֵר הֲנִכְשְׁלוּ לְמַעַן יִפֹּלוּ חָלִילָה אַךְ בְּפִשְׁעָם יָצְאָה הַיְשׁוּעָה לַגּוֹיִם לְמַעַן הַקְנִיאָם	11 Dico ergo : Numquid sic offenderunt ut caderent ? Absit. Sed illorum delicto, salus est gentibus ut illos æmulentur.
12 וְאִם־פִּשְׁעָם עשֶׁר הָעוֹלָם וְחֶסְרוֹנָם עשֶׁר הַגּוֹיִם מְלֹאָם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה	12 Quod si delictum illorum divitiæ sunt mundi, et diminutio eorum divitiæ gentium : quanto magis plenitudo eorum ?
13 כִּי אֲלֵיכֶם הַגּוֹיִם אֲנִי מְדַבֵּר וּכְפִי אֲשֶׁר שְׁלִיחַ הַגּוֹיִם אָנֹכִי אֶת־שֵׁרוּתִי אֲפָאֵר	13 Vobis enim dico gentibus : Quamdiu quidem ego sum gentium Apostolus, ministerium meum honorificabo,
14 לוּ אוּכַל לְהַקְנִיא אֶת־עַמִּי־בְּשָׂרִי וּלְהוֹשִׁיעַ מִקְצָתָם	14 si quomodo ad æmulandum provocem carnem meam, et salvos faciam aliquos ex illis.
15 כִּי אִם־מְאִיסָתָם רִצּוּי לָעוֹלָם מָה־אֵפוֹא תִּהְיֶה אֲסֵפָתָם הֲלֹא חַיִּים מִן־הַמֵּתִים	15 Si enim amissio eorum, reconciliatio est mundi : quæ assumptio, nisi vita ex mortuis ?
16 וְאִם־הַתְּרוּמָה קֹדֶשׁ כֵּן גַּם־הָעִסָּה וְאִם־הַשֹּׁרֶשׁ קֹדֶשׁ כֵּן גַּם־הָעֲנָפִים	16 Quod si delibatio sancta est, et massa : et si radix sancta, et rami.
17 וְכִי נִקְּפוּ מִקְצָת הָעֲנָפִים וְאַתָּה זֵית הַיַּעַר הֻרְכַּבְתָּ בִמְקוֹמָם וְנִתְחַבַּרְתָּ לְשֹׁרֶשׁ הַזַּיִת וּלְדִשְׁנוֹ	17 Quod si aliqui ex ramis fracti sunt, tu autem cum oleaster esses, insertus es in illis, et socius radicis, et pinguedinis olivæ factus es,
18 אַל־תִּתְפָּאֵר עַל־הָעֲנָפִים וְאִם־תִּתְפָּאֵר דַּע שֶׁאֵינְךָ נֹשֵׂא אֶת־הַשֹּׁרֶשׁ כִּי אִם־הַשֹּׁרֶשׁ הוּא נֹשֵׂא אוֹתָךְ	18 noli gloriari adversus ramos. Quod si gloriaris : non tu radicem portas, sed radix te.
19 וְכִי תֹאמַר הֲלֹא נִקְּפוּ הָעֲנָפִים לְמַעַן אֻרְכַּב אָנֹכִי	19 Dices ergo : Fracti sunt rami ut ego inserar.
20 כֵּן הוּא הֵמָּה נִקְּפוּ עַל־אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ וְאַתָּה הִנְּךָ קַיָּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אַל־תִּתְגָּאֶה כִּי אִם־יְרָא	20 Bene : propter incredulitatem fracti sunt. Tu autem fide stas : noli altum sapere, sed time.
21 כִּי הָאֱלֹהִים אִם לֹא־חָס עַל־הָעֲנָפִים הַנּוֹלָדִים מִן־הָעֵץ אוּלַי לֹא־יָחוּס גַּם־עָלֶיךָ	21 Si enim Deus naturalibus ramis non pepercit : ne forte nec tibi parcat.
22 לָכֵן רְאֵה־נָא טוֹבַת אֱלֹהִים וְזַעְמוֹ זַעְמוֹ עַל־הַנֹּפְלִים וְעָלֶיךָ טוֹבָתוֹ אִם־תַּעֲמֹד בְּטוֹבָתוֹ וְאִם־אַיִן כִּי־עַתָּה גַּם־אַתָּה תִגָּדֵעַ	22 Vide ergo bonitatem, et severitatem Dei : in eos quidem qui ceciderunt, severitatem : in te autem bonitatem Dei, si permanseris in bonitate, alioquin et tu excideris.
23 וְגַם־הֵמָּה אִם־לֹא יַעַמְדוּ בְּמִרְיָם יֻרְכָּבוּ כִּי־יָכֹל הָאֱלֹהִים לָשׁוּב לְהַרְכִּיבָם	23 Sed et illi, si non permanserint in incredulitate, inserentur : potens est enim Deus iterum inserere illos.
24 כִּי אִם־אַתָּה נִגְזַרְתָּ מֵעֵץ אֲשֶׁר הוּא בְטִבְעוֹ זֵית יָעַר וְהֻרְכַּבְתָּ שֶׁלֹּא כְטֶבַע בְּזַיִת טוֹב אֵלֶּה הַיֹּצְאִים מִמֶּנּוּ עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֻּרְכְּבוּ בְּזַיִת שֶׁלָּהֶם	24 Nam si tu ex naturali excisus es oleastro, et contra naturam insertus es in bonam olivam : quanto magis ii qui secundum naturam inserentur suæ olivæ ?
25 כִּי לֹא־אֲכַחֵד מִכֶּם אַחַי אֶת־הַסּוֹד הַזֶּה פֶּן־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם כִּי טִמְטוּם הַלֵּב לְמִקְצָת נִהְיָה לְיִשְׂרָאֵל עַד כִּי־יִכָּנֵס מְלֹא הַגּוֹיִם	25 Nolo enim vos ignorare, fratres, mysterium hoc (ut non sitis vobis ipsis sapientes), quia cæcitas ex parte contigit in Israël, donec plenitudo gentium intraret,
26 וּבְכֵן כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ כַּכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב	26 et sic omnis Israël salvus fieret, sicut scriptum est : Veniet ex Sion, qui eripiat, et avertat impietatem a Jacob.
27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם בַּהֲסִירִי חַטָּאתָם	27 Et hoc illis a me testamentum : cum abstulero peccata eorum.
28 הֵן לְפִי הַבְּשׂוֹרָה שְׂנוּאִים הֵם לְמַעַנְכֶם אַךְ לְפִי הַבְּחִירָה חֲבִיבִים הֵם לְמַעַן הָאָבוֹת	28 Secundum Evangelium quidem, inimici propter vos : secundum electionem autem, carissimi propter patres.
29 כִּי לֹא־יִנָּחֵם הָאֱלֹהִים עַל־מַתְּנוֹתָיו וְעַל־קְרִיאָתוֹ	29 Sine pœnitentia enim sunt dona et vocatio Dei.
30 כִּי כַּאֲשֶׁר גַּם־אַתֶּם מִלְּפָנִים מַמְרִים הֱיִיתֶם אֶת־פִּי אֱלֹהִים וְעַתָּה הוּחַנְתֶּם בְּמִרְיָם שֶׁל־אֵלֶּה	30 Sicut enim aliquando et vos non credidistis Deo, nunc autem misericordiam consecuti estis propter incredulitatem illorum :
31 כֵּן גַּם־אֵלֶּה עַתָּה מַמְרִים הָיוּ לְמַעַן עַל־יְדֵי חֲנִינַתְכֶם גַּם־הֵם יֻחָנּוּ	31 ita et isti nunc non crediderunt in vestram misericordiam : ut et ipsi misericordiam consequantur.
32 כִּי־הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת־כֻּלָּם בְּיַד הַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת־כֻּלָּם	32 Conclusit enim Deus omnia in incredulitate, ut omnium misereatur.
33 מֶה־עָמֹק עשֶׁר חָכְמַת אֱלֹהִים וְעשֶׁר דַּעְתּוֹ מִשְׁפָּטָיו מִי יַחְקֹר וּדְרָכָיו מִי יִמְצָא	33 O altitudo divitiarum sapientiæ, et scientiæ Dei : quam incomprehensibilia sunt judicia ejus, et investigabiles viæ ejus !
34 כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ	34 Quis enim cognovit sensum Domini ? aut quis consiliarius ejus fuit ?
35 אוֹ מִי הִקְדִּימוֹ וִישֻׁלַּם לוֹ	35 aut quis prior dedit illi, et retribuetur ei ?
36 הֲלֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְהַכֹּל בּוֹ וְהַכֹּל אֵלָיו אֲשֶׁר־לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים אָמֵן	36 Quoniam ex ipso, et per ipsum, et in ipso sunt omnia : ipsi gloria in sæcula. Amen.