Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 27

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	JERUSALEM
1 וְכַאֲשֶׁר נִגְמַר הַדִּין כִּי־נַעֲבֹר בָּאֳנִיָּה אֶל־אִיטַלְיָא מָסְרוּ אֶת־פּוֹלוֹס וּמִקְצָת אֲסִירִים אֲחֵרִים אֶל־שַׂר הַמֵּאָה לִגְדוּד אֲגוּסְטוֹס וּשְׁמוֹ יוּלִיּוֹס	1 Quand notre embarquement pour l'Italie eut été décidé, on remit Paul et quelques autres prisonniers àun centurion de la cohorte Augusta, nommé Julius.
2 וַנֵּרֶד אֶל־אֳנִיָּה אַדְרָמִטִּית נְכוֹנָה לָבוֹא עַל־פְּנֵי חוֹף אַסְיָא וַנַּעֲבֹר הַיָּמָּה וַיְהִי אִתָּנוּ אֲרִסְטַרְכוֹס מוּקְדוֹן מִן־תַּסְלוֹנִיקִי	2 Nous montâmes à bord d'un vaisseau d'Adramyttium qui allait partir pour les côtes d'Asie, et nousprîmes la mer. Il y avait avec nous Aristarque, un Macédonien de Thessalonique.
3 וּמִמָּחֳרָת הִגַּעְנוּ אֶל־צִידוֹן וְיוּלִיּוֹס עָשָׂה עִם־פּוֹלוֹס חָסֶד וַיַּנַּח לוֹ לָלֶכֶת אֶל־מְיֻדָּעָיו לְהֵעָזֵר בְּיָדָם	3 Le lendemain, nous touchâmes à Sidon. Julius fit preuve d'humanité à l'égard de Paul en luipermettant d'aller trouver ses amis et de recevoir leurs bons offices.
4 וַנֵּלֶךְ מִשָּׁם וַנַּעֲבֹר בִּסְבִיבוֹת קַפְרוֹס כִּי הָרוּחוֹת הָיוּ לְנֶגְדֵּנוּ	4 Partis de là, nous longeâmes la côte de Chypre, parce que les vents étaient contraires.
5 וַנַּעֲבֹר אֶת־הַיָּם אֲשֶׁר לִפְנֵי קִילִיקְיָא וּפַמְפּוּלְיָא וַנָּבֹא אֶל־מוּרָא אֲשֶׁר בְּלוּקְיָא	5 Traversant ensuite les mers de Cilicie et de Pamphylie, nous arrivâmes au bout de quinze jours àMyre en Lycie.
6 וַיִּמְצָא־שָׁם שַׂר הַמֵּאָה אֳנִיָּה אֲלֶכְסַנְדְּרִית בָּאָה לְאִיטַלְיָא וַיַּעֲבִירֵנוּ לְתוֹכָהּ	6 Là, le centurion trouva un navire alexandrin en partance pour l'Italie et nous fit monter à bord.
7 וְהָאֳנִיָּה הָלְכָה בִּכְבֵדוּת יָמִים רַבִּים וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָגַעְנוּ וּבָאנוּ אֶל־מוּל קְנִידוֹס לֹא הִנִּיחָנוּ הָרוּחַ לַחְתֹּר אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַנַּעֲבֹר מִצַּד לִקְרֵיטִי עַל־פְּנֵי הַר סַלְמוֹנִי	7 Pendant plusieurs jours la navigation fut lente, et nous arrivâmes à grand-peine à la hauteur deCnide. Le vent ne nous permit pas d'aborder, nous longeâmes alors la Crète vers le cap Salmoné,
8 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בִּתְלָאוֹת בָּאנוּ לְמָקוֹם אֶחָד הַנִּקְרָא קָלִילִמְנִי אֲשֶׁר קְרוֹבָה לוֹ עִיר וּשְׁמָהּ לַסִּיָּא	8 et après l'avoir côtoyée péniblement, nous arrivâmes à un endroit appelé Bons-Ports, près duquel setrouve la ville de Lasaïa.
9 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כַּאֲשֶׁר בָּאָה עֵת הַסַּכָּנָה לְיֹרְדֵי הַיָּם כִּי גַם־הַצּוֹם כְּבָר עָבָר וַיַּזְהֵר אֹתָם פּוֹלוֹס	9 Il s'était écoulé pas mal de temps, et la navigation était désormais périlleuse, car même le Jeûne étaitdéjà passé. Paul les en avertissait:
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים רֹאֶה אֲנִי כִּי הֲלִיכָתֵנוּ תִּהְיֶה אַךְ־מְרִי וְנֶזֶק גָּדוֹל לֹא לְבַד לַמַּעֲמָסָה וְלָאֳנִיָּה כִּי אִם־גַּם לְנַפְשׁוֹתֵינוּ	10 "Mes amis, leur disait-il, je vois que la navigation n'ira pas sans péril et sans grave dommage nonseulement pour la cargaison et le navire, mais même pour nos personnes."
11 וְשַׂר הַמֵּאָה לֹא־שָׁמַע אֶל־דִּבְרֵי פוֹלוֹס כִּי אִם־אֶל־רַב הַחֹבֵל וְאֶל־בַּעַל הָאֳנִיָּה	11 Le centurion se fiait au capitaine et à l'armateur plutôt qu'aux dires de Paul;
12 וּבַאֲשֶׁר הַחוֹף אֵינֶנּוּ טוֹב לַעֲמָד־בּוֹ בִּימֵי הַסְּתָיו יָעֲצוּ הָרַבִּים לַעֲבֹר מִשָּׁם לֵאמֹר אוּלַי נוּכַל הַגִּיעַ לְפֵינִיכַס וְיָשַׁבְנוּ שָׁם בִּימֵי הַסְּתָו וְהוּא חוֹף בִּקְרֵיטִי פּוֹנֶה דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מַעֲרָבָה וְדֶרֶךְ הַצָּפוֹן מַעֲרָבָה	12 le port se prêtait d'ailleurs mal à l'hivernage. La plupart furent donc d'avis de partir et de gagner, sipossible, pour y passer l'hiver, Phénix, un port de Crète tourné vers le sud-ouest et le nord-ouest.
13 וְרוּחַ נשֶׁבֶת לְאַט מִדָּרוֹם וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־תִצְלַח עֲצָתָם בְּיָדָם וַיַּעֲלוּ הָעוֹגִין וַיַּעַבְרוּ לְעֻמַּת שְׂפַת קְרֵיטִי	13 Un léger vent du sud s'étant levé, ils se crurent en mesure d'exécuter leur projet. Ils levèrent l'ancreet se mirent à côtoyer de près la Crète.
14 וַיְהִי כִמְעַט אַחֲרֵי כֵן וַתִּפְגַּע־בָּהּ רוּחַ נַחֲשֹׁל הַנִּקְרָאָה אַוְרִיקְלִידוֹן	14 Mais bientôt, venant de l'île, se déchaîna un vent d'ouragan nommé Euraquilon.
15 וַתְּטֹרַף הָאֳנִיָּה וְלֹא־יָכְלָה לַעֲמֹד נֶגֶד הָרוּחַ וַנֶּרֶף יָדֵינוּ מִמֶּנָּה וַנִּנָּדֵף	15 Le navire fut entraîné et ne put tenir tête au vent; nous nous abandonnâmes donc à la dérive.
16 וַתָּרָץ הָאֳנִיָּה אֶל־עֵבֶר אִי־קָטֹן הַנִּקְרָא קְלוּדָה וְכִמְעַט לֹא יָכֹלְנוּ לֶאֱחֹז הָעֲבָרָה	16 Filant sous une petite île appelée Cauda, nous réussîmes à grand-peine à nous rendre maîtres de lachaloupe.
17 וְאַחֲרֵי מָשְׁכָם אוֹתָהּ אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ לְעֵזֶר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדָם וַיַּחְבְּשׁוּ אֶת־דָּפְנֵי הָאֳנִיָּה וּמִיִּרְאָתָם פֶּן־יִפְּלוּ אֶל־בֵּין רֻכְסֵי הַחוֹל הוֹרִידוּ אֶת־כְּלֵי הַמִּפְרָשׂ וְכֹה נִדָּפוּ	17 Après l'avoir hissée, on fit usage des engins de secours: on ceintura le navire; puis, par crainted'aller échouer sur la Syrte, on laissa glisser l'ancre flottante. On allait ainsi à la dérive.
18 וַיְהִי הַסַּעַר הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עָלֵינוּ וּמִמָּחֳרָת הֵטִילוּ אֶת־הַמַּעֲמָסָה אֶל־הַיָּם	18 Le lendemain, comme nous étions furieusement battus de la tempête, on se mit à délester le navire
19 וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הֵטַלְנוּ בְיָדֵינוּ אֶת־כְּלֵי הָאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם	19 et, le troisième jour, de leurs propres mains, les matelots jetèrent les agrès à la mer.
20 וַיְהִי יָמִים רַבִּים גַּם־הַשֶּׁמֶשׁ גַּם־הַכּוֹכָבִים לֹא נִרְאוּ וְהַסְּעָרָה חָזְקָה עָלֵינוּ עַד־מְאֹד וַתִּכָּרֵת מִמֶּנּוּ כָּל־תִּקְוַת יְשׁוּעָה	20 Ni soleil ni étoiles n'avaient brillé depuis plusieurs jours, et la tempête gardait toujours la mêmeviolence; aussi tout espoir de salut était-il désormais perdu pour nous.
21 וּפוֹלוֹס עָמַד בְּתוֹכָם אַחֲרֵי הַאֲרִיכָם בַּצּוֹם וַיֹּאמַר אֲנָשִׁים לוּ שְׁמַעְתֶּם אֵלַי וְלֹא יְצָאתֶם מִקְּרֵיטִי כִּי אָז לֹא קָרָנוּ הַנֶּזֶק הַזֶּה בְּמֶרְיְכֶם	21 Il y avait longtemps qu'on n'avait plus mangé: alors Paul, debout au milieu des autres, leur dit: "Ilfallait m'écouter, mes amis, et ne pas quitter la Crète; on se serait épargné ce péril et ce dommage.
22 וְעַתָּה אֲנִי אֹמֵר אֲלֵיכֶם חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי לֹא־תֹאבַד נֶפֶשׁ מִכֶּם בִּלְתִּי הַסְּפִינָה לְבַדָּהּ	22 Quoi qu'il en soit, je vous invite à avoir bon courage, car aucun de vous n'y laissera la vie, le navireseul sera perdu.
23 כִּי־בַלַּיְלָה הַזֶּה נִצַּב עָלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־לוֹ אָנֹכִי וַאֲשֶׁר אֲנִי עֹבֵד אֹתוֹ	23 Cette nuit en effet m'est apparu un ange du Dieu auquel j'appartiens et que je sers,
24 וַיֹּאמַר אַל־תִּירָא פוֹלוֹס עָלֶיךָ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי הַקֵּיסָר וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן־לְךָ הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים אִתְּךָ בָּאֳנִיָּה	24 et il m'a dit: Sois sans crainte, Paul. Il faut que tu comparaisses devant César, et voici que Dieut'accorde la vie de tous ceux qui naviguent avec toi.
25 עַל־כֵּן אֲנָשִׁים חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי מַאֲמִין אֲנִי לֵאלֹהִים כִּי־כֵן יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר אֵלָי	25 Courage donc, mes amis! Je me fie à Dieu de ce qu'il en sera comme il m'a été dit.
26 אַךְ הָשְׁלֵךְ נֻשְׁלַךְ אֶל־אַחַד הָאִיִּים	26 Mais nous devons échouer sur une île."
27 וַיְהִי כְּבוֹא לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְטִלְטוּלֵנוּ בְּיַם אַדְרִיָּה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וַיַּחְשְׁבוּ הַמַּלָּחִים כִּי־קָרְבָה לָהֶם יַבָּשֶׁת	27 C'était la quatorzième nuit et nous étions ballottés sur l'Adriatique, quand, vers minuit, les matelotspressentirent l'approche d'une terre.
28 וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָאֲנָךְ וַיִּמְצְאוּ עֹמֶק הַיָּם עֶשְׂרִים קוֹמָה וַיַּעַבְרוּ מְעַט וַיּוֹסִיפוּ לְהוֹרִיד אֶת־הָאֲנָךְ וַיִּמְצְאוּ קוֹמוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה	28 Ils lancèrent la sonde et trouvèrent vingt brasses; un peu plus loin, ils la lancèrent encore ettrouvèrent quinze brasses.
29 וַיִּירְאוּ פֶּן־יִפְגְּעוּ בְּשִׁנֵּי הַסְּלָעִים וַיַּשְׁלִיכוּ מֵעַל־אֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה אַרְבָּעָה עוֹגִינִים אֶל־הַיָּם וַיִּכְסְפוּ לְאוֹר הַיּוֹם	29 Craignant donc que nous n'allions échouer quelque part sur des écueils, ils jetèrent quatre ancres àla poupe; et ils appelaient de leurs voeux la venue du jour.
30 וְהַמַּלָּחִים בִּקְשׁוּ לִבְרֹחַ מִן־הָאֳנִיָּה וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָעֲבָרָה אֶל־הַיָּם בְּאָמְרָם כִּי יֵשׁ אֶת־נַפְשָׁם לְשַׁלֵּחַ עוֹגִינִים גַּם־מֵרֹאשׁ הָאֳנִיָּה	30 Mais les matelots cherchaient à s'enfuir du navire. Ils mirent la chaloupe à la mer, sous prétexted'aller élonger les ancres de la proue.
31 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֶל־שַׂר הַמֵּאָה וְאֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֵאמֹר אִם־אֵלֶּה לֹא־יֵשְׁבוּ אִתָּנוּ בָּאֳנִיָּה לֹא תוּכְלוּ אַתֶּם לְהִוָּשֵׁעַ	31 Paul dit alors au centurion et aux soldats: "Si ces gens-là ne restent pas sur le navire, vous nepouvez être sauvés."
32 וַיְקַצְּצוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶת־חַבְלֵי הָעֲבָרָה וַיִּתְּנוּהָ לִנְפּוֹל	32 Sur ce les soldats coupèrent les cordes de la chaloupe et la laissèrent tomber.
33 וְהַבֹּקֶר טֶרֶם יֵאוֹר וּפוֹלוֹס מְבַקֵּשׁ מִכֻּלָּם לִטְעָם־לֶחֶם לֵאמֹר הַיּוֹם יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֲשֶׁר חִכִּיתֶם צָמִים וְלֹא טְעַמְתֶּם מְאוּמָה	33 En attendant que parût le jour, Paul engageait tout le monde à prendre de la nourriture. "Voiciaujourd'hui quatorze jours, disait-il, que, dans l'attente, vous restez à jeun, sans rien prendre.
34 עַל־כֵּן קֹרֵא אֲנִי אֶתְכֶם לִטְעֹם לֶחֶם כִּי הוּא לְמִחְיַתְכֶם כִּי אִישׁ אִישׁ מִכֶּם לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אָרְצָה	34 Je vous engage donc à prendre de la nourriture, car c'est votre propre salut qui est ici en jeu. Nuld'entre vous ne perdra un cheveu de sa tête."
35 הוּא דִבֶּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהוּא לָקַח אֶת־הַלֶּחֶם וַיּוֹדֶה לֵאלֹהִים לִפְנֵי כֻלָּם וַיִּבְצַע וַיָּחֶל לֶאֱכֹל	35 Cela dit, il prit du pain, rendit grâces à Dieu devant tous, le rompit et se mit à manger.
36 וַיֶּאֱמַץ לֵב כֻּלָּם וַיִּטְעֲמוּ־אֹכֶל גַּם־הֵמָּה	36 Alors, retrouvant leur courage, eux aussi prirent tous de la nourriture.
37 וַאֲנַחְנוּ כָּל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וָשֵׁשׁ	37 Nous étions en tout sur le navire 276 personnes.
38 וַיֹּאכְלוּ לְשָׂבְעָה וַיָּקֵלּוּ מֵעַל־הָאֳנִיָּה וַיָּטִילוּ אֶת־הַצֵּדָה אֶל־הַיָּם	38 Une fois rassasiés, on se mit à alléger le navire en jetant le blé à la mer.
39 הַבֹּקֶר אוֹר וְלֹא הִכִּירוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲבָל רָאוּ כְּמִפְרָץ וְחוֹף לוֹ וַיִּוָּעֲצוּ לְנַהֵג אֵלָיו אֶת־הָאֳנִיָּה אִם־יוּכָלוּ	39 Quand le jour parut, les marins ne reconnurent pas la terre; ils distinguaient seulement une baieavec une plage, et ils se proposaient, si possible, d'y pousser le navire.
40 וַיְגַדְּעוּ אֶת־הָעוֹגִינִים וַיַּעַזְבוּם לַיָּם וַיַּתִּירוּ גַּם־אֶת־מֵיתְרֵי הַהֶגֶה וַיִּפְרְשֹוּ מִפְרַשׂ הַתֹּרֶן אֶל־פְּנֵי הָרוּחַ וַיְבַקְשׁוּ לָבֹא אֶל־הַחוֹף	40 Ils détachèrent les ancres, qu'ils abandonnèrent à la mer; ils relâchèrent en même temps les amarresdes gouvernails. Puis, hissant au vent la voile d'artimon, ils se laissèrent porter vers la plage.
41 וַיִּפְגְּעוּ בְמָקוֹם אֲשֶׁר הַיָּם מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו וַתִּדְבַּק־בּוֹ הָאֳנִיָּה וַתַּעֲמֹד רֹאשָׁהּ לֹא יִנּוֹעַ וַאֲחוֹרֶיהָ נִשְׁבְּרוּ מִשְּׁאוֹן הַגַּלִּים	41 Mais ayant touché un haut-fond entre deux courants, ils y firent échouer le navire. La proue,fortement engagée, restait immobile, tandis que la poupe, violemment secouée, se disloquait.
42 וַתְּהִי עֲצַת אַנְשֵׁי הַצָּבָא לְהָמִית אֶת־הָאֲסִירִים פֶּן־יִשְׂחֶה אִישׁ מֵהֶם וְיִמָּלֵט	42 Les soldats résolurent alors de tuer les prisonniers, de peur qu'il ne s'en échappât quelqu'un à lanage.
43 וְשַׂר הַמֵּאָה חָפֵץ לְהַצִּיל אֶת־פּוֹלוֹס וַיָּנֵא אֶת־עֲצָתָם וַיֹּאמֶר מִי יֹדֵעַ לִשְׂחוֹת יֵרֵד וְיַעֲבֹר לַיַּבָּשָׁה בָּרִאשֹׁנָה וְהַנִּשְׁאָרִים אֵלֶּה עַל־קְרָשִׁים וְאֵלֶּה עַל־שִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה	43 Mais le centurion, qui voulait sauver Paul, s'opposa à leur dessein. Il donna l'ordre à ceux quisavaient nager de se jeter à l'eau les premiers et de gagner la terre;
44 וַיְהִי־כֵן וַיִּמָּלְטוּ כֻלָּם אֶל־הַיַּבָּשָׁה	44 quant aux autres, ils la gagneraient, qui sur des planches, qui sur les épaves du navire. Et c'est ainsique tous parvinrent sains et saufs à terre.