Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 25

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBBIA RICCIOTTI
1 וַיָּבֹא פֶסְטוֹס אֶל־הַמְּדִינָה וַיַּעַל אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים מִקִּסְרִין לִירוּשָׁלָיִם	1 - Festo pertanto, essendo giunto nella provincia, dopo tre giorni salì da Cesarea a Gerusalemme.
2 וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים הוֹדִיעֻהוּ אֶת־רִיבָם עִם־פּוֹלוֹס	2 E i capi dei sacerdoti e i più ragguardevoli de' Giudei gli si presentarono contro Paolo; e lo pregavano,
3 וַיִּפְצְרוּ־בוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִמָּהֶם לַהֲבִיאוֹ יְרוּשָׁלָיִם וְהֵמָּה מִתְנַכְּלִים אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ בַּדָּרֶךְ	3 chiedendogli in grazia che lo facesse venire a Gerusalemme; intanto gli avrebbero teso insidie per ucciderlo lungo la via.
4 וַיַּעַן אוֹתָם פֶסְטוֹס כִּי־עָצוּר פּוֹלוֹס בְּקִסְרִין וְכִי גַם־הוּא יָשׁוּב שָׁמָּה בְּקָרוֹב	4 Ma Festo rispose che Paolo era tenuto in custodia a Cesarea, dove egli stesso sarebbe tornato fra breve.
5 וַיֹּאמֶר לָכֵן יֵרְדוּ אִתִּי רָאשֵׁיכֶם וְאִם־יֵשׁ מְאוּם בָּאִישׁ הַזֶּה יַעֲנוּ בוֹ	5 «Quelli dunque di voi», diss'egli «che hanno autorità di farlo, vengano con me, e lo accusino, se alcun delitto è in quest'uomo».
6 וַיֵּשֶׁב בְּתוֹכָם לֹא יוֹתֵר מִיָּמִים עֲשָׂרָה וַיֵּרֶד אֶל־קִסְרִין וּמִמָּחֳרָת יָשַׁב עַל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיְצַו לְהָבִיא אֶת־פּוֹלוֹס	6 Rimasto non più di otto o dieci giorni tra loro, ridiscese a Cesarea; e il giorno appresso, sedendo in tribunale, comandò che Paolo fosse condotto.
7 הוּא בָא וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר יָרְדוּ מִירוּשָׁלַיִם סְבָבֻהוּ וַיַּאֲשִׁימוּ אֶת־פּוֹלוֹס בַּאֲשָׁמוֹת רַבּוֹת וְקָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא־יָכְלוּ לְהוֹכִיחַ	7 Venuto, i Giudei, che eran discesi da Gerusalemme, lo circondarono, movendogli molte e gravi accuse che non potevano provare,
8 וְהוּא הִצְטַדֵּק לֵאמֹר לֹא־חָטָאתִי בִמְאוּמָה לֹא לְדָת הַיְּהוּדִים וְלֹא לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא לַקֵּיסָר	8 mentre Paolo si difendeva: «Io non ho fatto nulla di male nè contro la legge de' Giudei, nè contro il tempio, nè contro Cesare».
9 וּפֶסְטוֹס חָפֵץ לְהִתְרַצּוֹת אֶל־הַיְּהוּדִים וַיַּעַן אֶת־פּוֹלוֹס וַיֹּאמַר הֲתַחְפֹּץ לַעֲלוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִשָּׁפֵט עַל־אֵלֶּה לְפָנַי שָׁמָּה	9 Ma Festo, volendo entrar nelle grazie de' Giudei, chiese a Paolo: «Vuoi tu salire a Gerusalemme, ed esservi giudicato di queste cose in mia presenza?».
10 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס לִפְנֵי כִסֵּא מִשְׁפַּט הַקֵּיסַר אֲנִי עֹמֵד וְשָׁם נָכוֹן לִי לְהִשָּׁפֵט לֹא הֲרֵעֹתִי לַיְּהוּדִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ הֵיטֵב גַּם־אָתָּה	10 Ma Paolo rispose: «Io sto al tribunale di Cesare, e qui mi si deve giudicare. A' Giudei non ho fatto torto, come tu sai molto bene.
11 אִם־הֲרֵעֹתִי וְיֶשׁ־בִּי דְּבַר מִשְׁפַּט־מָוֶת בַּל־אֶחְשׂךְ נַפְשִׁי מִמָּוֶת וְאִם־אֵין־בִּי מְאוּמָה מִכֹּל אֲשֶׁר הֵם עֹנִים בִּי אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַסְגִּירֵנִי אֶל־יָדָם אֶת־הַקֵּיסַר אֲנִי קוֹרֵא לְדִינִי	11 Dato ch'io sia colpevole e abbia fatto cosa degna di morte, non ricuso di morire; ma se nelle accuse di costoro non c'è nulla di vero, nessuno mi può donare ad essi. Mi appello a Cesare!».
12 וַיִּוָּעֵץ פֶסְטוֹס עִם־יוֹעֲצָיו וַיַּעַן אֹתוֹ לֵאמֹר אֶת־הַקֵּיסַר קָרָאתָ אֶל־הַקֵּיסַר תֵּלֵךְ	12 Allora Festo, conferito col suo consiglio, rispose: «Ti sei appellato a Cesare? A Cesare andrai».
13 וַיְהִי אַחֲרֵי יָמִים וַיֵּרְדוּ הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס וּבֶרְנִיקָה אֶל־קִסְרִין לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם פֶסְטוֹס	13 Passati alcuni giorni, il re Agrippa e Berenice arrivarono a Cesarea per salutare Festo.
14 וַיְהִי כִּי־אָרְכוּ לָהֶם הַיָּמִים שָׁם וַיְסַפֵּר פֶסְטוֹס לַמֶּלֶךְ אֶת־רִיב פּוֹלוֹס לֵאמֹר יֶשׁ־פֹּה אִישׁ אֲשֶׁר פֶלִיקְס הִנִּיחוֹ אָסוּר	14 Ed essendosi trattenuti vari giorni, Festo parlò di Paolo al re, dicendo: «È qui un cert'uomo, lasciato in prigione da Felice.
15 וּבִהְיוֹתִי בִירוּשָׁלַיִם דִּבְּרוּ אֵלַי רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הַיְּהוּדִים עַל־אֹדוֹתָיו וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי לַחֲרֹץ מִשְׁפָּטוֹ	15 Quando fui a Gerusalemme, vennero i capi dei sacerdoti e gli anziani, chiedendo la sua condanna.
16 וָאַעַן אוֹתָם כִּי אֵין מִנְהַג הָרוֹמִיִּים לְהַסְגִּיר אִישׁ לַמָּוֶת בְּטֶרֶם יַעֲמֹד הַנִּשְׂטָן לְנֹכַח שׂטְנָיו וְנִתַּן־לוֹ מָקוֹם לְהִצְטַדֵּק מִן־הַשִּׂטְנָה	16 Risposi loro che non era usanza de' Romani di condannare un uomo, prima che l'accusato si trovi in faccia degli accusatori, e abbia modo di difendersi dall'accusa.
17 וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הֵנָּה יַחַד חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי כִּי מִמָּחֳרַת הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי עַל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וָאֲצַוֶּה לְהָבִיא אֶת־הָאִישׁ	17 Quindi, essi vennero qua, e io, senza indugio, il giorno appresso, sedendo in tribunale, comandai che quell'uomo mi fosse menato innanzi.
18 וַיַּעַמְדוּ עָלָיו שׂטְנָיו וְלֹא־הֵבִיאוּ עָלָיו דָּבָר רָע מֵאֲשֶׁר הָיִיתִי חשֵׁד אֹתוֹ	18 I suoi accusatori, presentatisi, non gli attribuivano alcun delitto di quelli ch'io sospettavo;
19 רַק הָיוּ לָהֶם דִּבְרֵי רִיבוֹת לְנֶגְדּוֹ עַל־עֲבוֹדַת אֱלֹהֵיהֶם וְעַל־מֵת אֶחָד יֵשׁוּעַ שְׁמוֹ אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו פּוֹלוֹס כִּי הוּא חָי	19 avevan solo contro di lui certe quistioni riguardanti la loro particolare superstizione e un certo Gesù morto, che Paolo affermava esser vivente.
20 וַתִּכְבַּד בְּעֵינַי הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת וָאֹמַר הֶחָפֵץ אַתָּה לָלֶכֶת יְרוּשָׁלַיִם וּלְהִשָּׁפֵט שָׁם עַל־אֵלֶּה	20 E stando io in dubbio sulla faccenda, gli proposi se voleva andar a Gerusalemme ed esservi giudicato di queste cose.
21 אֲבָל פּוֹלוֹס שָׁאַל לְהַנִּיחוֹ בַמִּשְׁמָר עַד־צֵאת מִשְׁפָּטוֹ מִלִּפְנֵי אֲגוּסְטוֹס וָאֲצַוֶּה לְשָׁמְרוֹ עַד־אֲשֶׁר אֶשְׁלַח אֹתוֹ אֶל־הַקֵּיסָר	21 Ma, essendosi Paolo appellato per esser riservato al giudizio d'Augusto, io comandai fosse tenuto in custodia finchè lo mandassi a Cesare».
22 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פֶסְטוֹס גַּם־אֲנִי חָפֵץ לִשְׁמֹעַ אֶת־הָאִישׁ וַיֹּאמֶר מָחָר תִּשְׁמָעֶנּוּ	22 E Agrippa disse a Festo: «Vorrei udirlo anch'io codest'uomo». Quello rispose: «Domani l'udrai».
23 וַיְהִי מִמָּחֳרָת כְּבוֹא אַגְרִפַּס וּבֶרְנִיקָה בְּהוֹד גָּדוֹל וַיָּבֹאוּ אֶל־אֻלָם הַמִּשְׁפָּט הֵמָּה וְשָׂרֵי הָאֶלֶף וּנְגִידֵי הָעִיר וַיְצַו פֶסְטוֹס וַיָּבִיאוּ אֶת־פּוֹלוֹס	23 Il giorno appresso, Agrippa e Berenice vennero in gran pompa, e, entrati nella sala d'udienza coi tribuni e co' notabili della città, Paolo, per ordine di Festo, fu menato innanzi.
24 וַיֹּאמֶר פֶסְטוֹס אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ וְכָל־הָאִישִׁים אֲשֶׁר אַתֶּם פֹּה אִתָּנוּ הִנְּכֶם רֹאִים אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ פָּנוּ אֵלַי כָּל־הֲמוֹן הַיְּהוּדִים גַּם־בִּירוּשָׁלַיִם וְגַם־פֹּה וַיִּצְעֲקוּ כִּי־אֵינוֹ בְדִין שֶׁיִּחְיֶה עוֹד	24 E Festo disse: «Re Agrippa, e tutti che siete qui presenti, voi vedete quest'uomo contro il quale tutta la moltitudine de' Giudei s'è rivolta a me in Gerusalemme, gridando non esser più degno di vivere.
25 וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר הִכַּרְתִּי כִּי לֹא־עָשָׂה דָבָר לְחַיְּבוֹ מִיתָה וְהוּא גַם־הוּא קָרָא אֶת־אֲגוּסְטוֹס לְדִינוֹ יָעַצְתִּי לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ שָׁמָּה	25 Io però ho riconosciuto che non ha fatto nulla che meriti la morte; e siccome egli stesso s'è appellato ad Augusto, io ho deciso di mandarlo.
26 אַךְ אֵין־לִי לִכְתֹּב עָלָיו דָּבָר נָכוֹן לַאֲדֹנֵינוּ וּבַעֲבוּר זֹאת הֲבִיאֹתִיו לִפְנֵיכֶם וּבְיוֹתֵר לְפָנֶיךָ הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס לְמַעַן יֵחָקֵר וְיָדַעְתִּי מָה אֶכְתֹּב	26 Ma non ho nulla di ben certo da scriverne al sovrano; perciò l'ho fatto venire davanti a voi, e principalmente davanti a te, o re Agrippa, affinchè, dopo questo esame, io abbia qualcosa da scrivere.
27 כִּי לֹא־יִתָּכֵן בְּעֵינַי לִשְׁלוֹחַ אַסִּיר מִבְּלִי הוֹדִיעַ גַּם אֶת־עֲלִילֹת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׂמוּ לוֹ	27 Sembra infatti del tutto fuor di ragione mandare un carcerato senza dir le accuse contro di lui».