Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 7

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	MODERN HEBREW BIBLE
1 וַיְהִי אַחֲרֵי כַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת־כָּל־דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי הָעָם וַיָּבֹא אֶל־כְּפַר־נַחוּם	1 ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום
2 וְעֶבֶד לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הַמֵּאוֹת חָלָה לָמוּת וְהוּא יָקָר־לוֹ מְאֹד	2 ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד
3 וַיִּשְׁמַע אֶת־שֵׁמַע יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מִזִּקְנֵי הַיְּהוּדִים וַיִּשְׁאַל מֵאִתּוֹ לָבוֹא וּלְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַבְדּוֹ	3 וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו
4 וַיָּבֹאוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיִּתְחַנְנוּ־לוֹ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ רָאוּי הוּא אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ	4 ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו
5 כִּי אֹהֵב עַמֵּנוּ הוּא וְהוּא בָנָה־לָנוּ אֶת־בֵּית הַכְּנֵסֶת	5 כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת
6 וַיֵּלֶךְ אִתָּם יֵשׁוּעַ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל־הַבַּיִת וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר־הַמֵּאָה עַל־יְדֵי רֵעָיו לֵאמֹר לוֹ בִּי אֲדֹנִי אַל־נָא תַטְרִיחַ אֶת־עַצְמְךָ כִּי אֵינֶנִּי רָאוּי שֶׁתָּבוֹא בְּצֵל קוֹרָתִי	6 וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי
7 וּבַעֲבוּר זֹאת גַּם־אֶת עַצְמִי לֹא חָשַׁבְתִּי רָאוּי לָבוֹא אֵלֶיךָ אַךְ דַּבֶּר־נָא דָבָר וְיֵרָפֵא נַעֲרִי	7 ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי
8 כִּי גַם־אָנֹכִי אִישׁ נָתוּן תַּחַת הַשִּׁלְטוֹן יֶשׁ־תַּחַת יָדִי אַנְשֵׁי צָבָא וְאָמַרְתִּי לָזֶה לֵךְ וְהָלַךְ וְלָזֶה בוֹא וּבָא וּלְעַבְדִּי עֲשֵׂה־זֹאת וְעָשָׂה	8 כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה
9 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ אֶת־דְּבָרָיו וַיִּתְמַהּ עָלָיו וַיִּפֶן וַיֹּאמֶר אֶל־הֶהָמוֹן הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו אֹמֵר אֲנִי לָכֶם גַּם־בְּיִשְׂרָאֵל לֹא־מָצָאתִי אֱמוּנָה גְּדוֹלָה כָזֹאת	9 וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת
10 וַיָּשׁוּבוּ הַשְּׁלוּחִים אֶל־הַבָּיִת וַיִּמְצְאוּ אֶת־הָעֶבֶד הַחֹלֶה וְהוּא נִרְפָּא	10 וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא
11 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּלֶךְ אֶל־עִיר וּשְׁמָהּ נָעִים וְרַבִּים מִתַּלְמִידָיו הֹלְכִים אִתּוֹ וַהֲמוֹן עַם רָב	11 ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב
12 הוּא קָרַב אֶל־שַׁעַר הָעִיר וְהִנֵּה מוֹצִיאִים מֵת בֵּן יָחִיד לְאִמּוֹ וְהִיא אַלְמָנָה וְעִמָּהּ רַבִּים מֵעַם הָעִיר	12 הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר
13 וְכִרְאוֹת אוֹתָהּ הָאָדוֹן נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהּ אַל־תִּבְכִּי	13 וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי
14 וַיִּגַּשׁ וַיִּגַּע בָּאָרוֹן וְהַנֹּשְׂאִים עָמְדוּ וַיֹּאמַר עֶלֶם אֹמֵר אֲנִי אֵלֶיךָ קוּמָה	14 ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה
15 וַיִּתְעוֹדֵד הַמֵּת וַיָּחֶל לְדַבֵּר וַיִּתְנֵהוּ לְאִמּוֹ	15 ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו
16 וַתֹּאחֶז כֻּלָּם רְעָדָה וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ כִּי־נָבִיא גָדוֹל קָם בְּקִרְבֵּנוּ וְכִי־פָקַד הָאֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ	16 ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו
17 וַיֵּצֵא הַדָּבָר הַזֶּה בְּכָל־יְהוּדָה וּבְכָל־הַכִּכָּר	17 ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר
18 וְתַלְמִידֵי יוֹחָנָן הִגִּידוּ לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה	18 ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה
19 וַיִּקְרָא אֵלָיו יוֹחָנָן שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו וַיִּשְׁלָחֵם אֶל־יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לוֹ הַאַתָּה הוּא הַבָּא אִם־נְחַכֶּה לְאַחֵר	19 ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר
20 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל שְׁלָחָנוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאַתָּה הוּא הַבָּא אִם־נְחַכֶּה לְאַחֵר	20 ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר
21 בָּעֵת הַהִיא רִפָּא רַבִּים מֵחֳלָיִים וּמִנְּגָעִים וּמֵרוּחוֹת רָעוֹת וּלְעִוְרִים רַבִּים נָתַן רְאוּת עֵינָיִם	21 בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים
22 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ וְהַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֵת אֲשֶׁר רְאִיתֶם וַאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי עִוְרִים רֹאִים וּפִסְחִים מִתְהַלְּכִים וּמְצֹרָעִים מְטֹהָרִים וְחֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים וּמֵתִים קָמִים וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים	22 ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים
23 וְאַשְׁרֵי אֲשֶׁר לֹא־יִכָּשֵׁל בִּי	23 ואשרי אשר לא יכשל בי
24 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי יוֹחָנָן וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם עַל־אֹדוֹת יוֹחָנָן וַיֹּאמַר מַה־זֶּה יְצָאתֶם הַמִּדְבָּרָה לִרְאוֹת הֲקָנֶה אֲשֶׁר יִנּוֹעַ בָּרוּחַ	24 ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח
25 וְאִם־לֹא מַה־זֶּה יְצָאתֶם לִרְאוֹת הַאִישׁ לָבוּשׁ בִּגְדֵי עֲדָנִים הִנֵּה הַמְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וְהַמְעֻנָּגִים בְּחַצְרוֹת הַמְּלָכִים הֵמָּה	25 ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה
26 וְעַתָּה מַה־זֶּה יְצָאתֶם לִרְאוֹת אִם־לִרְאוֹת אִישׁ נָבִיא הֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי אַף־גָּדוֹל הוּא מִנָּבִיא	26 ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא
27 זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָנֶיךָ	27 זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך
28 כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵין אִישׁ בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל אַךְ הַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים גָּדוֹל הוּא מִמֶּנּוּ	28 כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו
29 וְכָל־הָעָם וְהַמֹּכְסִים כְּשָׁמְעָם הִצְדִּיקוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיִּטָּבְלוּ בִּטְבִילַת יוֹחָנָן	29 וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן
30 אַךְ־הַפְּרוּשִׁים וּבַעֲלֵי הַתּוֹרָה נִאֲצוּ אֶת־עֲצַת הָאֱלֹהִים עַל־נַפְשָׁם וְלֹא נִטְבְּלוּ עַל־יָדוֹ	30 אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו
31 וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן עַתָּה אֶל־מִי אֲדַמֶּה אֶת־אַנְשֵׁי הַדּוֹר הַזֶּה וְאֶל־מִי הֵם דֹּמִים	31 ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים
32 דֹּמִים הֵם לַיְלָדִים הַיּשְׁבִים בַּשּׁוּק וְקֹרְאִים זֶה אֶל־זֶה וְאֹמְרִים חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רִקַּדְתֶּם קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְכִיתֶם	32 דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם
33 כִּי בָא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל לֶחֶם לֹא־אָכַל וְיַיִן לֹא־שָׁתָה וַאֲמַרְתֶּם שֵׁד בּוֹ	33 כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו
34 וּבָא בֶן־הָאָדָם וְהוּא אֹכֵל וְשֹׁתֶה וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה זוֹלֵל וְסֹבֵא וְרֵעַ לְמוֹכְסִים וּלְחַטָּאִים	34 ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים
35 וַתִּצְּדַק הַחָכְמָה עַל־יְדֵי כָל־בָּנֶיהָ	35 ותצדק החכמה על ידי כל בניה
36 וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶחָד מִן־הַפְּרוּשִׁים לֶאֱכֹל אִתּוֹ לָחֶם וַיָּבֹא אֶל־בֵּית הַפָּרוּשׁ וַיַּסֵּב	36 ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב
37 וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת בָּעִיר וְהִיא חֹטֵאת שָׁמְעָה כִּי־הוּא מֵסֵב בֵּית הַפָּרוּשׁ וַתָּבֵא פַּךְ־שֶׁמֶן הַמּוֹר	37 והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור
38 וַתַּעֲמֹד לְרַגְלָיו מֵאַחֲרָיו וַתֵּבְךְּ וַתָּחֶל לְהַרְטִיב אֶת־רַגְלָיו בִּדְמָעוֹת וַתְּנַגֵּב אֹתָן בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ וַתִּשַּׁק אֶת־רַגְלָיו וַתִּמְשַׁח אֹתָן בַּשָּׁמֶן	38 ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן
39 וַיַּרְא הַפָּרוּשׁ הַקֹּרֵא אֹתוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ אִלּוּ הָיָה זֶה נָבִיא כִּי־עַתָּה יָדֹעַ יָדַע מִי־הִיא זֹאת וְאֵיזוֹ הִיא הַנֹּגַעַת בּוֹ כִּי־אִשָּׁה חַטָּאָה הִיא	39 וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא
40 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו שִׁמְעוֹן דָּבָר־לִי אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר רַבִּי דַבֵּר	40 ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר
41 שְׁנֵי חַיָּבִים הָיוּ לְנשֶׁה אֶחָד הָאֶחָד חַיָּב לוֹ דִּינָרִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְהַשֵּׁנִי דִּינָרִים חֲמִשִּׁים	41 שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים
42 וַיְהִי בַּאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיגָה יָדָם לְשַׁלֵּם וַיַּשְׁמֵט אֶת־שְׁנֵיהֶם וְעַתָּה אֱמָר־נָא מִי מִשְּׁנֵיהֶם יַרְבֶּה לְאַהֲבָה אֹתוֹ	42 ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו
43 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר אֶחֱשֹׁב כִּי הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר הִרְבָּה לְהַשְׁמִיט לוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן שָׁפָטְתָּ	43 ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת
44 וַיִּפֶן אֶל־הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֶל־שִׁמְעוֹן הֲרָאִיתָ אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִנֵּה בָאתִי אֶל־בֵּיתְךָ וּמַיִם עַל־רַגְלַי לֹא נָתָתָּ וְהִיא הִרְטִיבָה אֶת־רַגְלַי בִּדְמָעוֹת וַתְּנַגֵּב בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ	44 ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה
45 נְשִׁיקָה לֹא נְשַׁקְתָּנִי וְהִיא מֵאָז בָּאתִי לֹא חָדְלָה מִנַּשֵּׁק אֶת־רַגְלָי	45 נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי
46 בְּשֶׁמֶן לֹא מָשַׁחְתָּ אֶת־רֹאשִׁי וְהִיא בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר מָשְׁחָה אֶת־רַגְלָי	46 בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי
47 לָכֵן אֲנִי אֹמֵר אֵלֶיךָ נִסְלְחוּ־לָהּ חַטֹּאתֶיהָ הָרַבּוֹת כִּי הַרְבֵּה אָהֵבָה וַאֲשֶׁר נִסְלַח־לוֹ מְעַט הוּא אֹהֵב מְעָט	47 לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט
48 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ נִסְלְחוּ־לָךְ חַטֹּאתָיִךְ	48 ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך
49 וַיָּחֵלּוּ הַמְסֻבִּים עִמּוֹ לֵאמֹר בְּלִבָּם מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר גַּם־יִסְלַח חֲטָאִים	49 ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים
50 וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ לְכִי לְשָׁלוֹם	50 ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום