Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 14

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 בָּעֵת הַהִיא שָׁמַע הוֹרְדוֹס שַׂר־רֹבַע הַמְּדִינָה אֵת שֵׁמַע יֵשׁוּעַ	1 In illo tempore audivit Herodes tetrarcha famam Jesu :
2 וַיֹּאמֶר אֶל־נְעָרָיו זֶה הוּא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וְהוּא קָם מִן־הַמֵּתִים עַל־כֵּן הַגְּבוּרוֹת פֹּעֲלוֹת בּוֹ	2 et ait pueris suis : Hic est Joannes Baptista : ipse surrexit a mortuis, et ideo virtutes operantur in eo.
3 כִּי הוֹרְדוֹס תָּפַשׂ אֶת־יוֹחָנָן וַיַּאַסְרֵהוּ וַיְשִׂימֵהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִפּוֹס אָחִיו	3 Herodes enim tenuit Joannem, et alligavit eum : et posuit in carcerem propter Herodiadem uxorem fratris sui.
4 כִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלָיו לֹא נָכוֹן הֱיוֹתָהּ לְךָ לְאִשָּׁה	4 Dicebat enim illi Joannes : Non licet tibi habere eam.
5 וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ אַךְ יָרֵא אֶת־הֶהָמוֹן כִּי לְנָבִיא חָשְׁבוּ אֹתוֹ	5 Et volens illum occidere, timuit populum : quia sicut prophetam eum habebant.
6 וַיְהִי בְּיוֹם הֻלֶּדֶת הוֹרְדוֹס וַתְּרַקֵּד בַּת־הוֹרוֹדְיָה בְּתוֹכָם וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס	6 Die autem natalis Herodis saltavit filia Herodiadis in medio, et placuit Herodi :
7 וַיִּשָּׁבַע לָהּ וַיֹּאמַר מַה־תִּשְׁאַל נַפְשֵׁךְ וְאֶתֵּן לָךְ	7 unde cum juramento pollicitus est ei dare quodcumque postulasset ab eo.
8 וְאִמָּהּ שָׂמָה אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיהָ וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר תְּנָה־לִּי פֹה בַּקְּעָרָה אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל	8 At illa præmonita a matre sua : Da mihi, inquit, hic in disco caput Joannis Baptistæ.
9 וַיֵּעָצֵב הַמֶּלֶךְ אַךְ בַּעֲבוּר הַשְּׁבוּעָה וְהַמְסֻבִּים עִמּוֹ צִוָּה לָתֵת לָהּ	9 Et contristatus est rex : propter juramentum autem, et eos qui pariter recumbebant, jussit dari.
10 וַיִּשְׁלַח וַיִּשָּׂא אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן מֵעָלָיו בְּבֵית הַסֹּהַר	10 Misitque et decollavit Joannem in carcere.
11 וַיָּבִיאוּ אֶת־רֹאשׁוֹ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנוּ לַנַּעֲרָה וַתְּבִיאֵהוּ אֶל־אִמָּהּ	11 Et allatum est caput ejus in disco, et datum est puellæ, et attulit matri suæ.
12 וַיִּגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו וַיִּשְׂאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַיִּקְבְּרוּהָ וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּידוּ לְיֵשׁוּעַ	12 Et accedentes discipuli ejus, tulerunt corpus ejus, et sepelierunt illud : et venientes nuntiaverunt Jesu.
13 וַיְהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת־זֹאת וַיָּסַר מִשָּׁם בָּאֳנִיָּה אֶל־מְקוֹם חָרְבָּה לְבָדָד וַיִּשְׁמְעוּ הֲמוֹן הָעָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו בְּרַגְלֵיהֶם מִן־הֶעָרִים	13 Quod cum audisset Jesus, secessit inde in navicula, in locum desertum seorsum : et cum audissent turbæ, secutæ sunt eum pedestres de civitatibus.
14 וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ וַיַּרְא הֲמוֹן עַם רָב וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו עֲלֵיהֶם וַיְרַפֵּא אֶת־הַחַלָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהֶם	14 Et exiens vidit turbam multam, et misertus est eis, et curavit languidos eorum.
15 וַיְהִי לִפְנוֹת עֶרֶב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ הַמָּקוֹם חָרֵב וְגַם־נָטָה הַיּוֹם שַׁלְּחָה אֶת־הֲמוֹן הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַכְּפָרִים לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל	15 Vespere autem facto, accesserunt ad eum discipuli ejus, dicentes : Desertus est locus, et hora jam præteriit : dimitte turbas, ut euntes in castella, emant sibi escas.
16 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵינָם צְרִיכִים לָלֶכֶת תְּנוּ־אַתֶּם לָהֶם לֶאֱכֹל	16 Jesus autem dixit eis : Non habent necesse ire : date illis vos manducare.
17 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֵין־לָנוּ פֹה כִּי אִם־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־לֶחֶם וּשְׁנֵי דָגִים	17 Responderunt ei : Non habemus hic nisi quinque panes et duos pisces.
18 וַיֹּאמַר הֲבִיאוּם אֵלַי הֲלֹם	18 Qui ait eis : Afferte mihi illos huc.
19 וַיְצַו אֶת־הָעָם לָשֶׁבֶת עַל־הַדֶּשֶׁא וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִּשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן אֶת־הַלֶּחֶם לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם	19 Et cum jussisset turbam discumbere super fœnum, acceptis quinque panibus et duobus piscibus, aspiciens in cælum benedixit, et fregit, et dedit discipulis panes, discipuli autem turbis.
20 וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים הַנּוֹתָרִים שְׁנֵים עָשָׂר סַלִּים מְלֵאִים	20 Et manducaverunt omnes, et saturati sunt. Et tulerunt reliquias, duodecim cophinos fragmentorum plenos.
21 וְהָאֹכְלִים הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטָּף	21 Manducantium autem fuit numerus quinque millia virorum, exceptis mulieribus et parvulis.
22 וַיָּאֶץ יֵשׁוּעַ בְּתַלְמִידָיו לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה לַעֲבֹר לְפָנָיו אֶל־עֵבֶר הַיָּם עַד אֲשֶׁר־יְשַׁלַּח אֶת־הָעָם	22 Et statim compulit Jesus discipulos ascendere in naviculam, et præcedere eum trans fretum, donec dimitteret turbas.
23 וְאַחֲרֵי שַׁלְּחוֹ אֶת־הָעָם עָלָה הָהָרָה בָּדָד לְהִתְפַּלֵּל וַיְהִי־עֶרֶב וְהוּא לְבַדּוֹ שָׁמָּה	23 Et dimissa turba, ascendit in montem solus orare. Vespere autem facto solus erat ibi :
24 וְהָאֳנִיָּה הָלְכָה בְּתוֹךְ הַיָּם וַתְּטֹרַף מִן־הַגַּלִּים כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּהּ	24 navicula autem in medio mari jactabatur fluctibus : erat enim contrarius ventus.
25 וַיְהִי בָּאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם	25 Quarta enim vigilia noctis, venit ad eos ambulans super mare.
26 וְהַתַּלְמִידִים בִּרְאֹתָם אוֹתוֹ מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם נִבְהֲלוּ לֵאמֹר מַרְאֵה־רוּחַ הוּא וַיִּצְעֲקוּ מִפָּחַד	26 Et videntes eum super mare ambulantem, turbati sunt, dicentes : Quia phantasma est. Et præ timore clamaverunt.
27 וַיְדַבֵּר יֵשׁוּעַ פִּתְאֹם אֲלֵיהֶם חִזְקוּ כִּי־אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ	27 Statimque Jesus locutus est eis, dicens : Habete fiduciam : ego sum, nolite timere.
28 וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם־אַתָּה הוּא אֲדֹנִי צַוֵּה־נָא כִּי־אָבֹא אֵלֶיךָ עַל־הַמָּיִם	28 Respondens autem Petrus, dixit : Domine, si tu es, jube me ad te venire super aquas.
29 וַיֹּאמֶר בּוֹא וַיֵּרֶד פֶּטְרוֹס מִן־הָאֳנִיָּה וַיִּתְהַלֵּךְ עַל־הַמַּיִם לָבוֹא אֶל־יֵשׁוּעַ	29 At ipse ait : Veni. Et descendens Petrus de navicula, ambulabat super aquam ut veniret ad Jesum.
30 וַיְהִי כִּרְאֹתוֹ אֶת־הָרוּחַ כִּי חֲזָקָה הִיא וַיִּירָא וַיָּחֶל לִטְבֹּעַ וַיִּצְעַק לֵאמֹר אֲדֹנִי הוֹשִׁיעֵנִי	30 Videns vero ventum validum, timuit : et cum cœpisset mergi, clamavit dicens : Domine, salvum me fac.
31 וַיְמַהֵר יֵשׁוּעַ לִשְׁלֹחַ אֶת־יָדוֹ וַיַּחֲזֶק־בּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְטֹן הָאֱמוּנָה לָמָּה חָלַק לִבֶּךָ	31 Et continuo Jesus extendens manum, apprehendit eum : et ait illi : Modicæ fidei, quare dubitasti ?
32 הֵם עָלוּ אֶל־הָאֳנִיָּה וְהָרוּחַ שָׁכָכָה	32 Et cum ascendissent in naviculam, cessavit ventus.
33 וְאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה נִגְּשׁוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ לֵאמֹר בֶּאֱמֶת בֶּן אֱלֹהִים אָתָּה	33 Qui autem in navicula erant, venerunt, et adoraverunt eum, dicentes : Vere Filius Dei es.
34 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִנֵּיסַר	34 Et cum transfretassent, venerunt in terram Genesar.
35 וַיַּכִּירוּ אֹתוֹ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַהוּא וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־כָּל־סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֵת כָּל־הַחוֹלִים	35 Et cum cognovissent eum viri loci illius, miserunt in universam regionem illam, et obtulerunt ei omnes male habentes :
36 וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי יִגְּעוּ רַק בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְכָל־הַנֹּגְעִים נוֹשָׁעוּ	36 et rogabant eum ut vel fimbriam vestimenti ejus tangerent. Et quicumque tetigerunt, salvi facti sunt.