1 שִׁמְעוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר | 1 שמעו את הדבר הזה אשר דבר יהוה עליכם בני ישראל על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמר |
2 רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחֹות הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־עֲוֹנֹתֵיכֶם | 2 רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם |
3 הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם־נֹועָדוּ | 3 הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו |
4 הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לֹו הֲיִתֵּן כְּפִיר קֹולֹו מִמְּעֹנָתֹו בִּלְתִּי אִם־לָכָד | 4 הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד |
5 הֲתִפֹּל צִפֹּור עַל־פַּח הָאָרֶץ וּמֹוקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה־פַּח מִן־הָאֲדָמָה וְלָכֹוד לֹא יִלְכֹּוד | 5 התפל צפור על פח הארץ ומוקש אין לה היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד |
6 אִם־יִתָּקַע שֹׁופָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם־תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה | 6 אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהיה רעה בעיר ויהוה לא עשה |
7 כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם־גָּלָה סֹודֹו אֶל־עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים | 7 כי לא יעשה אדני יהוה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים |
8 אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא | 8 אריה שאג מי לא יירא אדני יהוה דבר מי לא ינבא |
9 הַשְׁמִיעוּ עַל־אַרְמְנֹות בְּאַשְׁדֹּוד וְעַל־אַרְמְנֹות בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל־הָרֵי שֹׁמְרֹון וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבֹּות בְּתֹוכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ | 9 השמיעו על ארמנות באשדוד ועל ארמנות בארץ מצרים ואמרו האספו על הרי שמרון וראו מהומת רבות בתוכה ועשוקים בקרבה |
10 וְלֹא־יָדְעוּ עֲשֹׂות־נְכֹחָה נְאֻם־יְהוָה הָאֹוצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנֹותֵיהֶם׃ פ | 10 ולא ידעו עשות נכחה נאם יהוה האוצרים חמס ושד בארמנותיהם |
11 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צַר וּסְבִיב הָאָרֶץ וְהֹורִד מִמֵּךְ עֻזֵּךְ וְנָבֹזּוּ אַרְמְנֹותָיִךְ | 11 לכן כה אמר אדני יהוה צר וסביב הארץ והורד ממך עזך ונבזו ארמנותיך |
12 כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אֹו בְדַל־אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרֹון בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ | 12 כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש |
13 שִׁמְעוּ וְהָעִידוּ בְּבֵית יַעֲקֹב נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה אֱלֹהֵי הַצְּבָאֹות | 13 שמעו והעידו בבית יעקב נאם אדני יהוה אלהי הצבאות |
14 כִּי בְּיֹום פָּקְדִי פִשְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל־מִזְבְּחֹות בֵּית־אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנֹות הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ | 14 כי ביום פקדי פשעי ישראל עליו ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ |
15 וְהִכֵּיתִי בֵית־הַחֹרֶף עַל־בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם־יְהוָה׃ ס | 15 והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם יהוה |