Micà (מיכה) - Michea 37

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיֹּוצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתֹוךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמֹות	1 Facta est super me manus Domini et eduxit me in spiri tu Domini etposuit me in medio campi, qui erat plenus ossibus,
2 וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב ׀ סָבִיב וְהִנֵּה רַבֹּות מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשֹׁות מְאֹד	2 et circumduxit me per ea ingyro: erant autem multa valde super faciem campi siccaque vehementer.
3 וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ	3 Et dixitad me: “ Fili hominis, putasne vivent ossa ista? ”. Et dixi: “ Domine, tunosti ”.
4 וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמֹות הַיְבֵשֹׁות שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה	4 Et dixit ad me: “ Vaticinare super ossa ista et dices eis: Ossaarida, audite verbum Domini.
5 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם	5 Haec dicit Dominus Deus ossibus his: Ecce egointromittam in vos spiritum, et vivetis,
6 וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עֹור וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה	6 et dabo super vos nervos etsuccrescere faciam super vos carnes et superextendam in vobis cutem et dabovobis spiritum, et vivetis et scietis quia ego Dominus ”.
7 וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי־קֹול כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמֹות עֶצֶם אֶל־עַצְמֹו	7 Et prophetavi,sicut praeceperat mihi. Factus est autem sonitus, prophetante me, et eccecommotio; et accesserunt ossa ad ossa, unumquodque ad iuncturam suam.
8 וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עֹור מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם	8 Et vidi:et ecce super ea nervi et carnes ascenderunt, et extenta est in eis cutisdesuper, sed spiritum non habebant.
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחֹות בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ	9 Et dixit ad me: “ Vaticinare adspiritum; vaticinare, fili hominis, et dices ad spiritum: Haec dicit DominusDeus: A quattuor ventis veni, spiritus, et insuffla super interfectos istos, utreviviscant ”.
10 וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבֹוא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדֹול מְאֹד־מְאֹד׃ ס	10 Et prophetavi, sicut praeceperat mihi, et ingressus est inea spiritus; et vixerunt steteruntque super pedes suos, exercitus grandis nimisvalde.
11 וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמֹותֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ	11 Et dixit ad me: “ Fili hominis, ossa haec universa domus Israel est. Ipsidicunt: “Aruerunt ossa nostra, et periit spes nostra, et abscissi sumus”.
12 לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרֹותֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרֹותֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ ס	12 Propterea vaticinare et dices ad eos: Haec dicit Dominus Deus: Ecce ego aperiamtumulos vestros et educam vos de sepulcris vestris, populus meus, et inducam vosin terram Israel;
13 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרֹותֵיכֶם וּבְהַעֲלֹותִי אֶתְכֶם מִקִּבְרֹותֵיכֶם עַמִּי	13 et scietis quia ego Dominus, cum aperuero sepulcra vestraet eduxero vos de tumulis vestris, populus meus.
14 וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יְהוָה׃ פ	14 Et dabo spiritum meum invobis, et vivetis, et collocabo vos super humum vestram, et scietis quia egoDominus. Locutus sum et facio ”, ait Dominus Deus.
15 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	15 Et factus est sermo Domini ad me dicens:
16 וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל [חֲבֵרֹו כ] (חֲבֵרָיו ק) וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתֹוב עָלָיו לְיֹוסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל [חֲבֵרֹו כ] (חֲבֵרָיו׃ ק)	16 “ Et tu, fili hominis, sumetibi lignum unum et scribe super illud: Iudae et filiis Israel sociis eius. Ettolle lignum alterum et scribe super illud: Ioseph, lignum Ephraim, et cunctaedomui Israel sociis eius.
17 וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ	17 Et adiunge illa unum ad alterum tibi in lignumunum; et erunt in unionem in manu tua.
18 וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלֹוא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּךְ	18 Cum autem dixerint ad te filii populitui loquentes: “Nonne indicas nobis, quid in his tibi velis?”,
19 דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יֹוסֵף אֲשֶׁר בְּיַד־אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל [חֶבְרֹו כ] (חֲבֵרָיו ק) וְנָתַתִּי אֹותָם עָלָיו אֶת־עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי	19 loquerisad eos: Haec dicit Dominus Deus: Ecce ego assumam lignum Ioseph, quod est inmanu Ephraim, et tribus Israel, quae iunctae sunt ei, et dabo eas pariter cumligno Iudae et faciam eas in lignum unum, et erunt unum in manu mea.
20 וְהָיוּ הָעֵצִים אֲ‍שֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם	20 Eruntautem ligna, super quae scripseris, in manu tua in oculis eorum,
21 וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגֹּויִם אֲשֶׁר הָלְכוּ־שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אֹותָם אֶל־אַדְמָתָם	21 et dices adeos: Haec dicit Dominus Deus: Ecce ego assumam filios Israel de medio nationum,ad quas abierunt, et congregabo eos undique et adducam eos ad humum suam
22 וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגֹוי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא [יִהְיֶה־ כ] (יִהְיוּ־עֹוד ק) לִשְׁנֵי גֹויִם וְלֹא יֵחָצוּ עֹוד לִשְׁתֵּי מַמְלָכֹות עֹוד	22 etfaciam eos in gentem unam in terra, in montibus Israel; et rex unus erit omnibusimperans, et non erunt ultra duae gentes nec dividentur amplius in duo regna.
23 וְלֹא יִטַמְּאוּ עֹוד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהֹושַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מֹושְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אֹותָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים	23 Neque polluentur ultra in idolis suis et abominationibus suis et in cunctisiniquitatibus suis, et salvos eos faciam de universis aversionibus suis, quibuspeccaverunt, et mundabo eos, et erunt mihi populus, et ego ero eis Deus.
24 וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרֹועֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹותָם	24 Etservus meus David rex super eos, et pastor unus erit omnium eorum; in iudiciismeis ambulabunt et mandata mea custodient et facient ea.
25 וְיָשְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ־בָהּ אֲבֹותֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד־עֹולָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעֹולָם	25 Et habitabunt superterram, quam dedi servo meo Iacob, in qua habitaverunt patres vestri; ethabitabunt super eam, ipsi et filii eorum et filii filiorum eorum usque insempiternum, et David servus meus princeps eorum in perpetuum.
26 וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלֹום בְּרִית עֹולָם יִהְיֶה אֹותָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אֹותָם וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתֹוכָם לְעֹולָם	26 Et percutiamillis foedus pacis, pactum sempiternum erit eis, et fundabo eos et multiplicabo;et dabo sanctuarium meum in medio eorum in perpetuum,
27 וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם	27 et erit habitaculummeum in eis, et ero eis Deus, et ipsi erunt mihi populus;
28 וְיָדְעוּ הַגֹּויִם כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּהְיֹות מִקְדָּשִׁי בְּתֹוכָם לְעֹולָם׃ ס	28 et scient gentesquia ego Dominus sanctificator Israel, cum fuerit sanctuarium meum in medioeorum in perpetuum ”.