Isaiah (ישעיה) - Isaia 79

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 מִזְמֹור לְאָסָף אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גֹויִם ׀ בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים	1 Psalmus. Asaph. Deus, venerunt gentes in hereditatem tuam, polluerunt templum sanctum tuum, posuerunt Ierusalem in ruinas.
2 נָתְנוּ אֶת־נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעֹוף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתֹו־אָרֶץ	2 Dederunt morticina servorum tuorum escas volatilibus caeli, carnes sanctorum tuorum bestiis terrae.
3 שָׁפְכוּ דָמָם ׀ כַּמַּיִם סְבִיבֹות יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קֹובֵר	3 Effuderunt sanguinem eorum tamquam aquam in circuitu Ierusalem, et non erat qui sepeliret.
4 הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבֹותֵינוּ	4 Facti sumus opprobrium vicinis nostris, subsannatio et illusio his, qui in circuitu nostro sunt.
5 עַד־מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמֹו־אֵשׁ קִנְאָתֶךָ	5 Usquequo, Domine? Irasceris in finem? Accendetur velut ignis zelus tuus?
6 שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל־הַגֹּויִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכֹות אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ	6 Effunde iram tuam in gentes, quae te non noverunt, et in regna, quae nomen tuum non invocaverunt,
7 כִּי אָכַל אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ	7 quia comederunt Iacob et sedem eius desolaverunt.
8 אַל־תִּזְכָּר־לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלֹּונוּ מְאֹד	8 Ne memineris iniquitatum patrum nostrorum, cito anticipent nos misericordiae tuae, quia pauperes facti sumus nimis.
9 עָזְרֵנוּ ׀ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל־דְּבַר כְּבֹוד־שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ	9 Adiuva nos, Deus salutaris nostri, propter gloriam nominis tui et libera nos; et propitius esto peccatis nostris propter nomen tuum.
10 לָמָּה ׀ יֹאמְרוּ הַגֹּויִם אַיֵּה אֱ‍לֹהֵיהֶם יִוָּדַע [בַּגִּיִּים כ] (בַּגֹּויִם ק) לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם־עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ	10 Quare dicent in gentibus: “ Ubi est Deus eorum? ”. Innotescat in nationibus coram oculis nostris ultio sanguinis servorum tuorum, qui effusus est.
11 תָּבֹוא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרֹועֲךָ הֹותֵר בְּנֵי תְמוּתָה	11 Introeat in conspectu tuo gemitus compeditorum; secundum magnitudinem brachii tui superstites relinque filios mortis.
12 וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי	12 Et redde vicinis nostris septuplum in sinu eorum, improperium ipsorum, quod exprobraverunt tibi, Domine.
13 וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ ׀ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נֹודֶה לְּךָ לְעֹולָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ	13 Nos autem, populus tuus et oves pascuae tuae, confitebimur tibi in saeculum; in generationem et generationem annuntiabimus laudem tuam.