Isaiah (ישעיה) - Isaia 71

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 בְּךָ־יְהוָה חָסִיתִי אַל־אֵבֹושָׁה לְעֹולָם	1 In te, Domine, speravi, non confundar in aeternum.
2 בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי הַטֵּה־אֵלַי אָזְנְךָ וְהֹושִׁיעֵנִי	2 In iustitia tua libera me et eripe me; inclina ad me aurem tuam et salva me.
3 הֱיֵה לִי ׀ לְצוּר מָעֹון לָבֹוא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהֹושִׁיעֵנִי כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה	3 Esto mihi in rupem praesidii et in domum munitam, ut salvum me facias, quoniam fortitudo mea et refugium meum es tu.
4 אֱ‍לֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחֹומֵץ	4 Deus meus, eripe me de manu peccatoris et de manu contra legem agentis et iniqui.
5 כִּי־אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי יְהוִה מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי	5 Quoniam tu es exspectatio mea, Domine; Domine, spes mea a iuventute mea.
6 עָלֶיךָ ׀ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גֹוזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד	6 Super te innixus sum ex utero, de ventre matris meae tu es susceptor meus; in te laus mea semper.
7 כְּמֹופֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וְאַתָּה מַחֲסִי־עֹז	7 Tamquam prodigium factus sum multis, et tu adiutor fortis. -
8 יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל־הַיֹּום תִּפְאַרְתֶּךָ	8 Repleatur os meum laude tua, tota die magnitudine tua.
9 אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלֹות כֹּחִי אַל־תַּעַזְבֵנִי	9 Ne proicias me in tempore senectutis; cum defecerit virtus mea, ne derelinquas me.
10 כִּי־אָמְרוּ אֹויְבַי לִי וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי נֹועֲצוּ יַחְדָּו	10 Quia dixerunt inimici mei mihi, et, qui observabant animam meam, consilium fecerunt in unum
11 לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבֹו רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי־אֵין מַצִּיל	11 dicentes: “ Deus dereliquit eum! Persequimini et comprehendite eum, quia non est qui eripiat ”.
12 אֱלֹהִים אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי [חִישָׁה כ] (חוּשָׁה׃ ק)	12 Deus, ne elongeris a me; Deus meus, in auxilium meum festina.
13 יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי	13 Confundantur et deficiant adversantes animae meae; operiantur confusione et pudore, qui quaerunt mala mihi.
14 וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהֹוסַפְתִּי עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶךָ	14 Ego autem semper sperabo et adiciam super omnem laudem tuam.
15 פִּי ׀ יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל־הַיֹּום תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרֹות	15 Os meum annuntiabit iustitiam tuam, tota die salutare tuum: quae dinumerare nescivi.
16 אָבֹוא בִּגְבֻרֹות אֲדֹנָי יְהוִה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ	16 Veniam ad potentias Domini; Domine, memorabor iustitiae tuae solius.
17 אֱ‍לֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד־הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאֹותֶיךָ	17 Deus, docuisti me a iuventute mea; et usque nunc annuntiabo mirabilia tua.
18 וְגַם עַד־זִקְנָה ׀ וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־אַגִּיד זְרֹועֲךָ לְדֹור לְכָל־יָבֹוא גְּבוּרָתֶךָ	18 Et usque in senectam et senium, Deus, ne derelinquas me, donec annuntiem brachium tuum generationi omni, quae ventura est. Potentia tua
19 וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד־מָרֹום אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ גְדֹלֹות אֱלֹהִים מִי כָמֹוךָ	19 et iustitia tua, Deus, usque in altissima, qui fecisti magnalia: Deus, quis similis tibi?
20 אֲשֶׁר [הִרְאִיתַנוּ כ] (הִרְאִיתַנִי ׀ ק) צָרֹות רַבֹּות וְרָעֹות תָּשׁוּב [תְּחַיֵּינוּ כ] (תְּחַיֵּינִי ק) וּמִתְּהֹמֹות הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי	20 Quantas ostendisti mihi tribulationes multas et malas; iterum vivificasti me et de abyssis terrae iterum reduxisti me.
21 תֶּרֶב ׀ גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי	21 Multiplicabis magnitudinem meam et conversus consolaberis me.
22 גַּם־אֲנִי ׀ אֹודְךָ בִכְלִי־נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנֹּור קְדֹושׁ יִשְׂרָאֵל	22 Nam et ego confitebor tibi in psalterio veritatem tuam, Deus meus; psallam tibi in cithara, Sanctus Israel.
23 תְּרַנֵּנָּה פָתַי כִּי אֲזַמְּרָה־לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ	23 Exsultabunt labia mea, cum cantavero tibi, et anima mea, quam redemisti;
24 גַּם־לְשֹׁונִי כָּל־הַיֹּום תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי־בֹשׁוּ כִי־חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי	24 sed et lingua mea tota die meditabitur iustitiam tuam, cum confusi et reveriti fuerint, qui quaerunt mala mihi.