1 ليتك كاخ لي الراضع ثديي امي فاجدك في الخارج واقبلك ولا يخزونني. | 1 מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יֹונֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא־יָבוּזוּ לִי |
2 واقودك وادخل بك بيت امي وهي تعلمني فاسقيك من الخمر الممزوجة من سلاف رماني. | 2 אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל־בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי |
3 شماله تحت راسي ويمينه تعانقني. | 3 שְׂמֹאלֹו תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינֹו תְּחַבְּקֵנִי |
4 احلفكن يا بنات اورشليم ألا تيقظن ولا تنبهن الحبيب حتى يشاء | 4 הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנֹות יְרוּשָׁלִָם מַה־תָּעִירוּ ׀ וּמַה־תְּעֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ׃ ס |
5 من هذه الطالعة من البرية مستندة على حبيبها تحت شجرة التفاح شوقتك هناك خطبت لك امك هناك خطبت لك والدتك | 5 מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל־דֹּודָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עֹורַרְתִּיךָ מָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ |
6 اجعلني كخاتم على قلبك كخاتم على ساعدك. لان المحبة قوية كالموت. الغيرة قاسية كالهاوة. لهيبها لهيب نار لظى الرب. | 6 שִׂימֵנִי כַחֹותָם עַל־לִבֶּךָ כַּחֹותָם עַל־זְרֹועֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאֹול קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה |
7 مياه كثيرة لا تستطيع ان تطفئ المحبة والسيول لا تغمرها. ان اعطى الانسان كل ثروة بيته بدل المحبة تحتقر احتقارا | 7 מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבֹּות אֶת־הָאַהֲבָה וּנְהָרֹות לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם־יִתֵּן אִישׁ אֶת־כָּל־הֹון בֵּיתֹו בָּאַהֲבָה בֹּוז יָבוּזוּ לֹו׃ ס |
8 لنا اخت صغيرة ليس لها ثديان. فماذا نصنع لاختنا في يوم تخطب | 8 אָחֹות לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיֹּום שֶׁיְּדֻבַּר־בָּהּ |
9 ان تكن سورا فنبني عليها برج فضة. وان تكن بابا فنحصرها بألواح ارز | 9 אִם־חֹומָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם־דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז |
10 انا سور وثدياي كبرجين. حينئذ كنت في عينيه كواجدة سلامة | 10 אֲנִי חֹומָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלֹות אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמֹוצְאֵת שָׁלֹום׃ פ |
11 كان لسليمان كرم في بعل هامون. دفع الكرم الى نواطير كل واحد يؤدي عن ثمره الفا من الفضة. | 11 כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמֹון נָתַן אֶת־הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיֹו אֶלֶף כָּסֶף |
12 كرمي الذي لي هو امامي. الالف لك يا سليمان ومئتان لنواطير الثمر | 12 כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת־פִּרְיֹו |
13 ايتها الجالسة في الجنات الاصحاب يسمعون صوتك فأسمعيني | 13 הַיֹּושֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקֹולֵךְ הַשְׁמִיעִינִי |
14 اهرب يا حبيبي وكن كالظبي او كغفر الايائل على جبال الاطياب | 14 בְּרַח ׀ דֹּודִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אֹו לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים |
| 15 וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם עֹוד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תֹּועֵבֹות גְּדֹלֹות מֵאֵלֶּה |
| 16 וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־חֲצַר בֵּית־יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה־פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל־הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ |
| 17 וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשֹׂות אֶת־הַתֹּועֵבֹות אֲשֶׁר עָשׂוּ־פֹה כִּי־מָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמֹורָה אֶל־אַפָּם |
| 18 וְגַם־אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא־תָחֹוס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קֹול גָּדֹול וְלֹא אֶשְׁמַע אֹותָם |