Shoftim (שופטים) - Giudici 20

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל יהוה המצפה	1 Tous les Israélites sortirent de chez eux, depuis Dan jusqu’à Bersabée, et la communauté se rassembla comme un seul homme auprès de Yahvé à Mispa. Même les gens de Galaad étaient là.
2 ויתיצבו פנות כל העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב	2 Les chefs du peuple et toutes les tribus d’Israël participaient à cette assemblée du peuple de Dieu: c’étaient 400 000 hommes sachant manier l’épée.
3 וישמעו בני בנימן כי עלו בני ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת	3 Les fils de Benjamin apprirent que les Israélites étaient montés à Mispa. Les Israélites dirent: “Racontez-nous comment s’est commis ce crime?”
4 ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה ויאמר הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון	4 Alors le Lévite, le mari de la femme assassinée prit la parole et dit: “Je suis entré à Guibéa de Benjamin avec ma concubine pour y passer la nuit,
5 ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את הבית לילה אותי דמו להרג ואת פילגשי ענו ותמת	5 et les propriétaires de Guibéa ont décidé de me faire du tort. Durant toute la nuit ils ont cerné la maison où je me trouvais avec l’intention de me tuer; ils ont fait violence à ma concubine de telle façon qu’elle en est morte.
6 ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל	6 Alors j’ai pris ma concubine et je l’ai coupée en morceaux, je les ai envoyés par toutes les terres qui appartiennent à Israël, car ils ont fait quelque chose d’ignoble en Israël.
7 הנה כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלם	7 Puisque vous êtes tous venus ici, tout Israël, traitez l’affaire et décidez ici-même.”
8 ויקם כל העם כאיש אחד לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו	8 Tout le peuple se leva comme un seul homme et dit: “Que nul d’entre nous ne se retire sous sa tente, que personne ne retourne à sa maison!
9 ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל	9 Voici comment nous allons procéder avec Guibéa. Nous allons tirer au sort
10 ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל הנבלה אשר עשה בישראל	10 dix hommes sur cent dans toutes les tribus d’Israël, ou cent sur mille, ou mille sur dix mille. Ils iront chercher des vivres pour ceux qui partiront à Guibéa de Benjamin afin de la traiter comme elle le mérite, après le crime qu’elle a commis en Israël.”
11 ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים	11 C’est ainsi que les Israélites se rassemblèrent comme un seul homme face à la ville.
12 וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימן לאמר מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם	12 Les tribus d’Israël envoyèrent des hommes dans tout le territoire de Benjamin pour dire: “Quel est ce crime que l’on a commis chez vous?
13 ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו בנימן לשמע בקול אחיהם בני ישראל	13 Livrez-nous donc ces hommes, ces criminels de Guibéa, nous les mettrons à mort et nous éliminerons d’Israël le mal.” Mais les gens de Benjamin ne voulurent pas écouter la voix de leurs frères Israélites.
14 ויאספו בני בנימן מן הערים הגבעתה לצאת למלחמה עם בני ישראל	14 Les Benjaminites arrivèrent de leurs villes et se rassemblèrent à Guibéa pour combattre les Israélites.
15 ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור	15 On recensa ce jour-là les Benjaminites venus de leurs villes: 26 000 hommes de guerre. On les recensa à part des habitants de Guibéa.
16 מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא	16 Il y avait dans cette armée 700 hommes d’élite, des gauchers capables avec leur fronde de lancer une pierre au but sans le manquer d’un cheveu.
17 ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל זה איש מלחמה	17 On recensa aussi les Israélites sans les gens de Benjamin: 400 000 hommes sachant manier l’épée, tous des hommes de guerre.
18 ויקמו ויעלו בית אל וישאלו באלהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחלה למלחמה עם בני בנימן ויאמר יהוה יהודה בתחלה	18 Ils se levèrent et montèrent à Béthel pour consulter Dieu. Les Israélites demandèrent: “Qui d’entre nous montera le premier à l’attaque contre les gens de Benjamin?” Yahvé répondit: “Juda sera le premier.”
19 ויקומו בני ישראל בבקר ויחנו על הגבעה	19 Les Israélites se levèrent de bon matin et établirent leur camp face à Guibéa.
20 ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימן ויערכו אתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה	20 Ceux d’Israël prirent l’initiative et ils se rangèrent pour attaquer ceux de Benjamin qui étaient à Guibéa.
21 ויצאו בני בנימן מן הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש ארצה	21 Les gens de Benjamin sortirent alors de Guibéa et massacrèrent en ce jour-là 22 000 hommes d’Israël
22 ויתחזק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון	22 20:23 Les Israélites montèrent alors à Béthel et ils pleurèrent devant Yahvé jusqu’au soir. Puis ils consultèrent Yahvé en ces termes: “Devons-nous recommencer à combattre nos frères de Benjamin?” Yahvé répondit: “Attaquez-les!”
23 ויעלו בני ישראל ויבכו לפני יהוה עד הערב וישאלו ביהוה לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימן אחי ויאמר יהוה עלו אליו	23 20:22 L’armée d’Israël reprit courage et de nouveau elle se rangea au même endroit que le premier jour.
24 ויקרבו בני ישראל אל בני בנימן ביום השני	24 Les Israélites attaquèrent donc les Benjaminites,
25 ויצא בנימן לקראתם מן הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש ארצה כל אלה שלפי חרב	25 mais en ce second jour encore, ceux de Benjamin sortirent de Guibéa à leur rencontre et tuèrent chez les Israélites 18 000 hommes sachant manier l’épée.
26 ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבאו בית אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום ההוא עד הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה	26 Tous les Israélites et tout le peuple montèrent de nouveau à Béthel. Là, assis devant Yahvé, ils pleurèrent et jeûnèrent ce jour-là jusqu’au soir, puis ils offrirent à Yahvé des holocaustes et des sacrifices de communion.
27 וישאלו בני ישראל ביהוה ושם ארון ברית האלהים בימים ההם	27 Les Israélites consultèrent Yahvé ce jour-là: en effet l’Arche de l’Alliance de Dieu se trouvait en ce lieu,
28 ופינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך	28 et Pinhas, fils d’Éléazar, fils d’Aaron, en avait la charge. Les Israélites demandèrent: “Devons-nous une nouvelle fois attaquer nos frères de Benjamin, ou devons-nous renoncer?” Yahvé répondit: “Montez, car demain je les livrerai entre vos mains.”
29 וישם ישראל ארבים אל הגבעה סביב	29 Israël plaça des hommes en embuscade autour de Guibéa.
30 ויעלו בני ישראל אל בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל הגבעה כפעם בפעם	30 Quand les Israélites montèrent à l’attaque le troisième jour contre ceux de Benjamin, ils se rangèrent devant Guibéa comme les autres fois.
31 ויצאו בני בנימן לקראת העם הנתקו מן העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם במסלות אשר אחת עלה בית אל ואחת גבעתה בשדה כשלשים איש בישראל	31 Les Benjaminites firent alors une sortie pour rencontrer l’armée, et ils s’éloignèrent de la ville. Comme les autres fois ils commencèrent à massacrer des hommes de l’armée d’Israël (ils en tuèrent environ 30 sur les routes qui vont à Béthel et à Guibéa par la campagne).
32 ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראשנה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנהו מן העיר אל המסלות	32 Les Benjaminites pensaient: “Les voilà battus devant nous comme les autres fois.” Mais les Israélites s’étaient dit: “Nous prendrons la fuite pour les attirer sur les routes loin de la ville.”
33 וכל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה גבע	33 Tous les Israélites se regroupèrent et firent face à Baal-Tamar, au moment même où ceux de l’embuscade débouchaient du lieu où ils s’étaient postés à l’ouest de Guéba.
34 ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי נגעת עליהם הרעה	34 C’étaient 10 000 hommes d’élite de l’armée d’Israël qui arrivaient sur Guibéa. La bataille fut rude et les Benjaminites ne savaient pas que le malheur allait les frapper.
35 ויגף יהוה את בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש כל אלה שלף חרב	35 Car Yahvé donna la défaite à Benjamin devant Israël et, ce jour-là, les Israélites tuèrent 25 100 hommes de Benjamin, tous habiles à manier l’épée.
36 ויראו בני בנימן כי נגפו ויתנו איש ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל הארב אשר שמו אל הגבעה	36 Les Benjaminites virent qu’ils étaient battus. Les Israélites ne leur avaient cédé du terrain que parce qu’ils comptaient sur l’embuscade qu’ils avaient placée contre Guibéa.
37 והארב החישו ויפשטו אל הגבעה וימשך הארב ויך את כל העיר לפי חרב	37 En effet, les gens de l’embuscade se jetèrent sur Guibéa, se déployèrent et passèrent toute la ville au fil de l’épée.
38 והמועד היה לאיש ישראל עם הארב הרב להעלותם משאת העשן מן העיר	38 Les Israélites avaient convenu d’un signe avec ceux de l’embuscade: ces derniers feraient monter de la ville un nuage de fumée.
39 ויהפך איש ישראל במלחמה ובנימן החל להכות חללים באיש ישראל כשלשים איש כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה	39 Quand les Benjaminites leur avaient déjà tué une trentaine d’hommes et se disaient: “Les voilà bien battus devant nous comme la dernière fois”, à ce moment même les Israélites se retournèrent contre eux.
40 והמשאת החלה לעלות מן העיר עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כליל העיר השמימה	40 Le signal de fumée s’élevait de la ville et, en se retournant, Benjamin aperçut la lueur qui montait vers les cieux: toute la ville était en flammes.
41 ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי נגעה עליו הרעה	41 Les hommes d’Israël attaquaient, et ce fut l’épouvante chez les Benjaminites; ils comprirent que le malheur tombait sur eux.
42 ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו	42 Comme ils tentaient de s’enfuir devant les Israélites par les chemins du désert, la bataille les y rejoignit et ceux qui descendaient de la ville les massacrèrent.
43 כתרו את בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עד נכח הגבעה ממזרח שמש	43 Benjamin fut cerné, harcelé, écrasé jusqu’à l’orient de Guibéa.
44 ויפלו מבנימן שמנה עשר אלף איש את כל אלה אנשי חיל	44 18 000 hommes de Benjamin tombèrent, tous de courageux guerriers.
45 ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון ויעללהו במסלות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד גדעם ויכו ממנו אלפים איש	45 Ceux qui purent s’échapper gagnèrent le désert vers le Rocher-de-Rimon. On en tua 5 000 sur les routes et 2 000 parmi ceux que l’on poursuivit jusqu’à Guidéon.
46 ויהי כל הנפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב ביום ההוא את כל אלה אנשי חיל	46 Le total des gens de Benjamin qui tombèrent ce jour-là, fut de 25 000 hommes sachant manier l’épée, tous de courageux guerriers.
47 ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון שש מאות איש וישבו בסלע רמון ארבעה חדשים	47 Ceux qui avaient pu s’échapper et qui s’étaient enfuis au désert vers le Rocher-de-Rimon y restèrent pendant quatre mois, ils étaient 600.
48 ואיש ישראל שבו אל בני בנימן ויכום לפי חרב מעיר מתם עד בהמה עד כל הנמצא גם כל הערים הנמצאות שלחו באש	48 Quand les Israélites se retournèrent contre le peuple de Benjamin, ils passèrent tout au fil de l’épée: la ville, les hommes, le bétail et tout ce qui s’y trouvait. Ils mirent ensuite le feu à toutes les villes qu’ils rencontraient.