| 1 וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות | 1 Oltre di ciò diceva loro una parabola intorno al dover sempre orare, né mai stancarsi. |
| 2 ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם | 2 Dicendo: Egli era un certo giudice in una città, il quale non temeva Dio, né aveva rispetto degli uomini. |
| 3 ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי | 3 Ed era in quella città una vedova, la quale andava da lui, dicendogli: Fammi ragione del mio avversario. |
| 4 וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים | 4 E per buona pezza di tempo quegli non volle farlo. Ma poi disse tra se: Abbenchè io non tema Dio, nè abbia riguardo agli uomini; |
| 5 אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים | 5 Nondimeno perché questa vedova mi importuna, le farò giustizia, affinchè non venga di continuo a rompermi la testa. |
| 6 ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה | 6 Avete udito (disse il Signore) le parole di questo giudice iniquo? |
| 7 והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם | 7 E Dio poi non farà giustizia a' suoi eletti, i quali lo invocano dì, e notte, e sarà lento in lor danno? |
| 8 אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ | 8 Vi dico, che presto li vendicherà. Ma quando verrà il figliuolo dell'uomo, credete voi, che troverà fede sopra la terra? |
| 9 ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר | 9 Disse ancora questa parabola per taluni, i quali confidavano in se stessi come giusti, e disprezzavano gli altri. |
| 10 שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס | 10 Due uomini salirono al tempio a fare orazione: uno Fariseo, e l'altro Pubblicano. |
| 11 ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה | 11 Il Fariseo si stava, e dentro di se orava cosi: Ti ringrazio, o Dio, che io non sono come gli altri uomini: rapaci, ingiusti, adulteri; ed anche come questo Pubblicano: |
| 12 אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני | 12 Digiuno due volte la settimana: pago la decima di tutto quello, che io posseggo. |
| 13 והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא | 13 Ma il Pubblicano stando da lungi, non voleva nemmeno alzar gli occhi al cielo; ma si batteva il petto, dicendo: Dio, abbi pietà di me peccatore. |
| 14 אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם | 14 Vi dico, che questo se ne tornò giustificato a casa sua a differenza dell'altro: imperocché chiunque si esalta, sarà umiliato: e chi si umilia, sarà esaltato. |
| 15 ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם | 15 E conducevano ancora da lui de' fanciulli, perché gli toccasse. Il che vedendo i discepoli, gli sgridavano. |
| 16 ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים | 16 Ma Gesù, chiamandogli a se, disse: Lasciate, che vengano da me i fanciulli, e non vogliate loro vietarlo: imperocché di questi tali è il regno di Dio. |
| 17 אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה | 17 In verità vi dico, che chiunque non riceverà il regno di Dio come fanciullo, non vi entrerà. |
| 18 וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים | 18 E uno de' principali gli fece questa interrogazione: Maestro buono, che farò io per ottenere la vita eterna? |
| 19 ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים | 19 Ma Gesù gli rispose: Perché mi chiami tu buono? Nissuno o buono, salvo Dio solo. |
| 20 את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך | 20 Tu sai i comandamenti: Non ammazzare: non commettere adulterio: non rubare: non dire il falso testimonio: onora il padre, la madre. |
| 21 ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי | 21 E quegli disse: Ho osservato tutto questo fino dalla mia gioventù. |
| 22 וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי | 22 La qual cosa avendo Gesù udita, gli disse: Sol una cosa ancora ti manca: vendi tutto quello, che hai, e distribuiscilo a' poveri, e avrai un tesoro nel cielo: e vieni, e sieguimi. |
| 23 ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו | 23 Ma quegli, sentite tali cose, se ne attristò; perché era molto ricco. |
| 24 וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים | 24 E Gesù vedendo, come egli si era rattristato, disse: Quanto è difficile, che coloro, che hanno delle ricchezze, entrino nel regno di Dio! |
| 25 כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים | 25 Più facilmente passa per una cruna l'ago un cammello, che non entra un ricco nel regno di Dio. |
| 26 ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע | 26 E coloro, che ascoltavano, dissero: E chi può salvarsi? |
| 27 ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים | 27 Ed egli disse loro: Quello, che non è possibile agli uomini, è possibile a Dio. |
| 28 ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך | 28 E Pietro gli disse: Ecco che noi abbiamo abbandonato ogni cosa, e ti abbiamo seguitato. |
| 29 ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים | 29 Ed egli disse loro: In verità ti dico: non vi ha alcuno, che abbia abbandonato la casa, o i genitori, o i fratelli, o la moglie, o i figliuoli per amore del regno di Dio, |
| 30 ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים | 30 Che non riceva molto di più in questo tempo, e la vita eterna nel secolo avvenire. |
| 31 ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם | 31 E Gesù prese i dodici a parte, e disse loro: Ecco che noi andiamo a Gerusalemme, e si adempirà tutto quello, che è stato scritto da' profeti intorno al Figliuolo dell'uomo. |
| 32 כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו | 32 Imperocché sarà dato nelle mani de' Gentili, e sarà schernito, e flagellato, e gli sarà sputato in faccia: |
| 33 ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום | 33 E dopo che l'avran flagellato, lo uccideranno, ed ei risorgerà il terzo giorno. |
| 34 והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר | 34 Ed essi nulla compresero di tutto questo, e un tal parlare era oscuro per essi, e non intendevano, quel, che lor si diceva. |
| 35 ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל | 35 Ed avvenne, che avvicinandosi egli a Gerico, un cieco se ne stava presso della strada, accattando. |
| 36 וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת | 36 E udendo la turba, che passava, domandava quel, che si fosse. |
| 37 ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר | 37 E gli dissero, che passava Gesù Nazareno. |
| 38 ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני | 38 Esclamò, e disse: Gesù figliuolo di David, abbi pietà di me. |
| 39 וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני | 39 E quelli, che andavano innanzi, lo sgridavano, perché si chetasse. Ma egli sempre più sclamava: Figliuolo di David, abbi pietà di me. |
| 40 ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר | 40 E Gesù soffermatosi, comandò, che gliel menasser dinanzi. E quando gli fu vicino, lo interrogò, |
| 41 מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה | 41 Dicendo: Che vuoi tu, ch'io ti faccia? E quegli disse: Signore, ch'io vegga. |
| 42 ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך | 42 E Gesù dissegli: Vedi; la tua fede ti ha fatto salvo. |
| 43 ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים | 43 E subito quegli vide, e gli andava dietro glorificando Dio. E tutto il popolo, veduto ciò, diede lode a Dio. |
