Micà (מיכה) - Michea 25

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
2 בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם	2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנֵי עַמֹּון וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם
3 ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה	3 וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמֹּון שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח אֶל־מִקְדָּשִׁי כִי־נִחָל וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה וְאֶל־בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגֹּולָה
4 לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך	4 לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי־קֶדֶם לְמֹורָשָׁה וְיִשְּׁבוּ טִירֹותֵיהֶם בָּךְ וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ
5 ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה	5 וְנָתַתִּי אֶת־רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת־בְּנֵי עַמֹּון לְמִרְבַּץ־צֹאן וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ ס
6 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל	6 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל וַתִּשְׂמַח בְּכָל־שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל
7 לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני יהוה	7 לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ־ [לְבַג כ] (לְבַז ק) לַגֹּויִם וְהִכְרַתִּיךָ מִן־הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן־הָאֲרָצֹות אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ ס
8 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה	8 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן אֲמֹר מֹואָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל־הַגֹּויִם בֵּית יְהוּדָה
9 לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה	9 לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת־כֶּתֶף מֹואָב מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ צְבִי אֶרֶץ בֵּית הַיְשִׁימֹת בַּעַל מְעֹון [וְקִרְיָתְמָה כ] (וְקִרְיָתָיְמָה׃ ק)
10 לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים	10 לִבְנֵי־קֶדֶם עַל־בְּנֵי עַמֹּון וּנְתַתִּיהָ לְמֹורָשָׁה לְמַעַן לֹא־תִזָּכֵר בְּנֵי־עַמֹּון בַּגֹּויִם
11 ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני יהוה	11 וּבְמֹואָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ ס
12 כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם	12 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן עֲשֹׂות אֱדֹום בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשֹׁום וְנִקְּמוּ בָהֶם
13 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו	13 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְנָטִתִי יָדִי עַל־אֱדֹום וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ
14 ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי נאם אדני יהוה	14 וְנָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדֹום בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדֹום כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת־נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ
15 כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם	15 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן עֲשֹׂות פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עֹולָם
16 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים	16 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נֹוטֶה יָדִי עַל־פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת־כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־שְׁאֵרִית חֹוף הַיָּם
17 ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני יהוה בתתי את נקמתי בם	17 וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמֹות גְּדֹלֹות בְּתֹוכְחֹות חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת־נִקְמָתִי בָּם׃ ס