Micà (מיכה) - Michea 19

MODERN HEBREW BIBLE	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל	1 Du aber, stimm die Totenklage an über den Fürsten von Israel
2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה	2 und sag: Was war doch deine Mutter für eine Löwin unter den Löwen! Bei jungen Löwen hatte sie ihr Lager und zog ihren Nachwuchs auf.
3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל	3 Eins von ihren Jungen zog sie groß und es wurde ein starker Löwe.Er lernte, zu reißen und zu rauben, er fraß Menschen.
4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים	4 Da bot man Völker gegen ihn auf. In ihrer Grube fingen sie ihn und schleppten ihn an Haken ins Land Ägypten.
5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו	5 Als sie sah, dass ihre Hoffnung vereitelt, dass sie zunichte war, nahm sie von ihren Jungen ein anderes und machte es zum starken Löwen.
6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל	6 Er tummelte sich unter den Löwen und wurde ein starker Löwe. Er lernte zu reißen und zu rauben, er fraß Menschen.
7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו	7 Er zerbrach ihre Burgen und verheerte ihre Städte; das Land, und was in ihm lebte, entsetzte sich bei seinem lauten Gebrüll.
8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש	8 Da setzte man Völker gegen ihn ein aus den Ländern ringsum. Sie warfen ihr Netz über ihn; in ihrer Grube fingen sie ihn.
9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל	9 Sie zerrten ihn an Haken in einen Käfig und brachten ihn zum König von Babel, [sie brachten ihn in Gewahrsam,] damit man seine Stimme nicht mehr hörte auf Israels Bergen.
10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים	10 Deine Mutter war wie ein Weinstock im Garten, der am Wasser gepflanzt ist. Voll von Früchten und Ranken war er wegen des Reichtums an Wasser.
11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו	11 Er hatte kräftige Zweige, für Zepter von Herrschern geeignet; sein Wuchs war hoch, er ragte bis in die Wolken. Weithin war er sichtbar wegen seiner Höhe und wegen seines dichten Laubes.
12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו	12 Doch im Zorn riss man ihn aus und warf ihn auf die Erde. Der Ostwind dörrte ihn aus, seine Früchte riss man ab. Sein kräftiger Stamm verdorrte. Feuer verzehrte ihn.
13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא	13 Nun verpflanzte man ihn in die Wüste, in trockenes, dürstendes Land.
14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה	14 Und Feuer ging aus von den Zweigen am Stamm und fraß seine Früchte. Kein kräftiger Zweig war mehr an ihm, kein Zepter für Herrscher. - Eine Totenklage ist dieses Lied; zur Totenklage ist es geworden.