Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 30

MODERN HEBREW BIBLE	DIODATI
1 ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני	1 Ma ora, quelli che son minori d’età di me si ridono di me, I cui padri io non avrei degnato mettere Co’ cani della mia greggia.
2 גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח	2 Ed anche, che mi avrebbe giovato la forza delle lor mani? La vecchiezza era perduta per loro.
3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה	3 Di bisogno e di fame, Vivevano in disparte, e solitari; Fuggivano in luoghi aridi, tenebrosi, desolati, e deserti.
4 הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם	4 Coglievano la malva presso agli arboscelli, E le radici de’ ginepri, per iscaldarsi.
5 מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב	5 Erano scacciati d’infra la gente; Ei si gridava dietro a loro, come dietro ad un ladro.
6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים	6 Dimoravano ne’ dirupi delle valli, Nelle grotte della terra e delle rocce.
7 בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו	7 Ruggivano fra gli arboscelli; Si adunavano sotto a’ cardi.
8 בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ	8 Erano gente da nulla, senza nome, Scacciata dal paese.
9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה	9 Ed ora io son la lor canzone, E il soggetto de’ lor ragionamenti.
10 תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק	10 Essi mi abbominano, si allontanano da me, E non si rattengono di sputarmi nel viso.
11 כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו	11 Perciocchè Iddio ha sciolto il mio legame, e mi ha afflitto; Laonde essi hanno scosso il freno, per non riverir più la mia faccia.
12 על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם	12 I giovanetti si levano contro a me dalla man destra, mi spingono i piedi, E si appianano le vie contro a me, per traboccarmi in ruina;
13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו	13 Hanno tagliato il mio cammino, si avanzano alla mia perdizione, Niuno li aiuta;
14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו	14 Sono entrati come per una larga rottura, Si sono rotolati sotto le ruine
15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי	15 Spaventi si son volti contro a me, Perseguitano l’anima mia come il vento; E la mia salvezza è passata via come una nuvola.
16 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני	16 Ed ora l’anima mia si versa sopra me, I giorni dell’afflizione mi hanno aggiunto.
17 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון	17 Di notte egli mi trafigge l’ossa addosso; E le mie arterie non hanno alcuna posa.
18 ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני	18 La mia vesta è tutta cangiata, per la quantità della marcia delle piaghe, E mi stringe come la scollatura del mio saio.
19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר	19 Egli mi ha gittato nel fango, E paio polvere e cenere.
20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי	20 Io grido a te, e tu non mi rispondi; Io mi presento davanti a te, e tu non poni mente a me.
21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני	21 Tu ti sei mutato in crudele inverso me; Tu mi contrasti con la forza delle tue mani.
22 תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה	22 Tu mi hai levato ad alto; tu mi fai cavalcar sopra il vento, E fai struggere in me ogni virtù.
23 כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי	23 Io so certamente che tu mi ridurrai alla morte, Ed alla casa assegnata ad ogni vivente.
24 אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע	24 Pur non istenderà egli la mano nell’avello; Quelli che vi son dentro gridano essi, quando egli distrugge?
25 אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון	25 Non piangeva io per cagion di colui che menava dura vita? L’anima mia non si addolorava ella per i bisognosi?
26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל	26 Perchè, avendo io sperato il bene, il mal sia venuto? Ed avendo aspettata la luce, sia giunta la caligine?
27 מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני	27 Le mie interiora bollono, e non hanno alcuna posa; I giorni dell’afflizione mi hanno incontrato.
28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע	28 Io vo bruno attorno, non già del sole; Io mi levo in pien popolo, e grido.
29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה	29 Io son diventato fratello degli sciacalli, E compagno delle ulule.
30 עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב	30 La mia pelle mi si è imbrunita addosso, E le mie ossa son calcinate d’arsura.
31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים	31 E la mia cetera si è mutata in duolo, E il mio organo in voce di pianto