Exodus 5

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 After these things Moses and Aaron went in, and said to Pharao: Thus saith the Lord God of Israel: Let my people go that they may sacrifice to me in the desert.	1 ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר
2 But he answered: Who is the Lord, that I should hear his voice, and let Israel go? I know not the Lord, neither will I let Israel go.	2 ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח
3 And they said: The God of the Hebrews hath called us, to go three days' journey into the wilderness and to sacrifice to the Lord our God: lest a pestilence or the sword fall upon us.	3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב
4 The king of Egypt said to them: Why do you Moses and Aaron draw off the people from their works? Get you gone to your burdens.	4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם
5 And Pharao said: The people of the land is numerous: you see that the multitude is increased: how much more if you give them rest from their works?	5 ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם
6 Therefore he commanded the same day the overseers of the works, and the taskmasters of the people, saying:	6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר
7 You shall give straw no more to the people to make brick, as before: but let them go and gather straw.	7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן
8 And you shall lay upon them the task of bricks, which they did before, neither shall you diminish any thing thereof: for they are idle, and therefore they cry, saying: Let us go and sacrifice to our God.	8 ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו
9 Let them be oppressed, with works, and let them fulfill them: that they may not regard lying words.	9 תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר
10 And the overseers of the works and the taskmasters went out and said to the people: Thus saith Pharao, I allow you no straw:	10 ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן
11 Go, and gather it where you can find it: neither shall any thing of your work be diminished.	11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר
12 And the people was scattered through all the land of Egypt to gather straw.	12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן
13 And the overseers of the works pressed them, saying: Fulfill your work every day as before you were wont to do when straw was given you.	13 והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן
14 And they that were over the works of the children of Israel were scourged by Pharao's taskmasters, saying: Why have you not made up the task of bricks both yesterday and to day as before?	14 ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום
15 And the officers of the children of Israel came, and cried out to Pharao, saying: Why dealest thou so with thy servants?	15 ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך
16 Straw is not given us, and bricks are required of us as before: behold we thy servants are beaten with whips, and thy people is unjustly dealt withal.	16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך
17 And he said: You are idle, and therefore you say: Let us go and sacrifice to the Lord.	17 ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה
18 Go therefore, and work: straw shall not be given you, and you shall deliver the accustomed number of bricks.	18 ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו
19 And the officers of the children of Israel saw that they were in evil case, because it was said to them: There shall not a whit be diminished of the bricks for every day.	19 ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו
20 And they met Moses and Aaron, who stood over against them as they came out from Pharao:	20 ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה
21 And they said to them: The Lord see and judge, because you have made our savour to stink before Pharao and his servants, and you have given him a sword to kill us.	21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו
22 And Moses returned to the Lord, and said: Lord, why hast thou afflicted this people? wherefore hast thou sent me?	22 וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני
23 For since the time that I went in to Pharao to speak in thy name, he hath afflicted thy people: and thou hast not delivered them.	23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך