Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 18

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLIA
1 וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות	1 Les decía una parábola para inculcarles que era preciso orar siempre sin desfallecer.
2 ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם	2 «Había un juez en una ciudad, que ni temía a Dios ni respetaba a los hombres.
3 ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי	3 Había en aquella ciudad una viuda que, acudiendo a él, le dijo: “¡Hazme justicia contra mi adversario!”
4 וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים	4 Durante mucho tiempo no quiso, pero después se dijo a sí mismo: “Aunque no temo a Dios ni respeto a los hombres,
5 אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים	5 como esta viuda me causa molestias, le voy a hacer justicia para que no venga continuamente a importunarme.”»
6 ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה	6 Dijo, pues, el Señor: «Oíd lo que dice el juez injusto;
7 והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם	7 y Dios, ¿no hará justicia a sus elegidos, que están clamando a él día y noche, y les hace esperar?
8 אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ	8 Os digo que les hará justicia pronto. Pero, cuando el Hijo del hombre venga, ¿encontrará la fe sobre la tierra?»
9 ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר	9 Dijo también a algunos que se tenían por justos y despreciaban a los demás, esta parábola:
10 שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס	10 «Dos hombres subieron al templo a orar; uno fariseo, otro publicano.
11 ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה	11 El fariseo, de pie, oraba en su interior de esta manera: “¡Oh Dios! Te doy gracias porque no soy como los demás hombres, rapaces, injustos, adúlteros, ni tampoco como este publicano.
12 אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני	12 Ayuno dos veces por semana, doy el diezmo de todas mis ganancias.”
13 והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא	13 En cambio el publicano, manteniéndose a distancia, no se atrevía ni a alzar los ojos al cielo, sino que se golpeaba el pecho, diciendo: “¡Oh Dios! ¡Ten compasión de mí, que soy pecador!”
14 אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם	14 Os digo que éste bajó a su casa justificado y aquél no. Porque todo el que se ensalce, será humillado; y el que se humille, será ensalzado».
15 ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם	15 Le presentaban también los niños pequeños para que los tocara, y al verlo los discípulos, les reñían.
16 ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים	16 Mas Jesús llamó a los niños, diciendo: «Dejad que los niños vengan a mí y no se lo impidáis; porque de los que son como éstos es el Reino de Dios.
17 אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה	17 Yo os aseguro: el que no reciba el Reino de Dios como niño, no entrará en él».
18 וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים	18 Uno de los principales le preguntó: «Maestro bueno, ¿qué he de hacer para tener en herencia vida eterna?»
19 ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים	19 Le dijo Jesús: «¿Por qué me llamas bueno? Nadie es bueno sino sólo Dios.
20 את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך	20 Ya sabes los mandamientos: No cometas adulterio, no mates, no robes, no levantes falso testimonio, honra a tu padre y a tu madre».
21 ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי	21 El dijo: «Todo eso lo he guardado desde mi juventud».
22 וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי	22 Oyendo esto Jesús, le dijo: «Aún te falta una cosa. Todo cuanto tienes véndelo y repártelo entre los pobres, y tendrás un tesoro en los cielos; luego, ven y sígueme».
23 ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו	23 Al oír esto, se puso muy triste, porque era muy rico.
24 וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים	24 Viéndole Jesús, dijo: «¡Qué difícil es que los que tienen riquezas entren en el Reino de Dios!
25 כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים	25 Es más fácil que un camello entre por el ojo de una aguja, que el que un rico entre en el Reino de Dios».
26 ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע	26 Los que lo oyeron, dijeron: «¿Y quién se podrá salvar?»
27 ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים	27 Respondió: «Lo imposible para los hombres, es posible para Dios».
28 ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך	28 Dijo entonces Pedro: «Ya lo ves, nosotros hemos dejado nuestras cosas y te hemos seguido».
29 ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים	29 El les dijo: «Yo os aseguro que nadie que haya dejado casa, mujer, hermanos, padres o hijos por el Reino de Dios,
30 ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים	30 quedará sin recibir mucho más al presente y, en el mundo venidero, vida eterna».
31 ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם	31 Tomando consigo a los Doce, les dijo: «Mirad que subimos a Jerusalén, y se cumplirá todo lo que los profetas escribieron para el Hijo del hombre;
32 כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו	32 pues será entregado a los gentiles, y será objeto de burlas, insultado y escupido;
33 ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום	33 y después de azotarle le matarán, y al tercer día resucitará».
34 והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר	34 Ellos nada de esto comprendieron; estas palabras les quedaban ocultas y no entendían lo que decía.
35 ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל	35 Sucedió que, al acercarse él a Jericó, estaba un ciego sentado junto al camino pidiendo limosna;
36 וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת	36 al oír que pasaba gente, preguntó qué era aquello.
37 ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר	37 Le informaron que pasaba Jesús el Nazoreo
38 ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני	38 y empezó a gritar, diciendo: «¡Jesús, Hijo de David, ten compasión de mí!»
39 וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני	39 Los que iban delante le increpaban para que se callara, pero él gritaba mucho más: «¡Hijo de David, ten compasión de mí!»
40 ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר	40 Jesús se detuvo, y mandó que se lo trajeran y, cuando se hubo acercado, le preguntó:
41 מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה	41 «¿Qué quieres que te haga?» El dijo: «¡Señor, que vea!»
42 ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך	42 Jesús le dijo: «Ve. Tu fe te ha salvado».
43 ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים	43 Y al instante recobró la vista, y le seguía glorificando a Dios. Y todo el pueblo, al verlo, alabó a Dios.