| 1 אֵת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֹאשׁ אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וּבְעֵינֵינוּ רָאִינוּ אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ וַאֲשֶׁר מִשְׁשׁוּ יָדֵינוּ עַל־דְּבַר הַחַיִּים | 1 Ὃ ἦν ἀπ’ ἀρχῆς, ὃ ἀκηκόαμεν, ὃ ἑωράκαμεν τοῖς ὀφθαλμοῖς ἡμῶν, ὃ ἐθεασάμεθα καὶ αἱ χεῖρες ἡμῶν ἐψηλάφησαν περὶ τοῦ λόγου τῆς ζωῆς – |
| 2 וְהַחַיִּים נִגְלוּ וַנֵּרֵא וּמְעִידִים אֲנַחְנוּ וּמוֹדִיעִים לָכֶם אֶת־חַיֵּי הָעוֹלָם אֲשֶׁר הָיוּ עִם־הָאָב וְנִגְלוּ לָנוּ | 2 καὶ ἡ ζωὴ ἐφανερώθη, καὶ ἑωράκαμεν καὶ μαρτυροῦμεν καὶ ἀπαγγέλλομεν ὑμῖν τὴν ζωὴν τὴν αἰώνιον ἥτις ἦν πρὸς τὸν πατέρα καὶ ἐφανερώθη ἡμῖν – |
| 3 אֵת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ נוֹדִיעָה לָכֶם לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ לָנוּ גַּם־אַתֶּם וְהִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם־הָאָב וְעִם־בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ | 3 ὃ ἑωράκαμεν καὶ ἀκηκόαμεν, ἀπαγγέλλομεν καὶ ὑμῖν, ἵνα καὶ ὑμεῖς κοινωνίαν ἔχητε μεθ’ ἡμῶν. καὶ ἡ κοινωνία δὲ ἡ ἡμετέρα μετὰ τοῦ πατρὸς καὶ μετὰ τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ Ἰησοῦ Χριστοῦ. |
| 4 וְאֶת־זֹאת כֹּתְבִים אֲנַחְנוּ לָכֶם לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחַתְכֶם שְׁלֵמָה | 4 καὶ ταῦτα γράφομεν ἡμεῖς, ἵνα ἡ χαρὰ ἡμῶν ᾖ πεπληρωμένη. |
| 5 וְזֹאת הִיא הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַנַּגֵּד לָכֶם כִּי הָאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל־חשֶׁךְ אֵין בּוֹ | 5 Καὶ ἔστιν αὕτη ἡ ἀγγελία ἣν ἀκηκόαμεν ἀπ’ αὐτοῦ καὶ ἀναγγέλλομεν ὑμῖν, ὅτι ὁ θεὸς φῶς ἐστιν καὶ σκοτία ἐν αὐτῷ οὐκ ἔστιν οὐδεμία. |
| 6 אִם־נֹאמַר כִּי יֶשׁ־לָנוּ הִתְחַבְּרוּת עִמּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחשֶׁךְ הִנְנוּ כֹזְבִים וּפְעֻלָּתֵנוּ אֵינֶנָּה אֱמֶת | 6 ἐὰν εἴπωμεν ὅτι κοινωνίαν ἔχομεν μετ’ αὐτοῦ καὶ ἐν τῷ σκότει περιπατῶμεν, ψευδόμεθα καὶ οὐ ποιοῦμεν τὴν ἀλήθειαν· |
| 7 אַךְ אִם־בָּאוֹר נֵלֵךְ כַּאֲשֶׁר הוּא בָאוֹר הִנֵּה נִתְחַבַּרְנוּ יָחַד וְדַם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ יְטַהֲרֵנוּ מִכָּל־חֵטְא | 7 ἐὰν ἐν τῷ φωτὶ περιπατῶμεν, ὡς αὐτός ἐστιν ἐν τῷ φωτί, κοινωνίαν ἔχομεν μετ’ ἀλλήλων, καὶ τὸ αἷμα Ἰησοῦ τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ καθαρίζει ἡμᾶς ἀπὸ πάσης ἁμαρτίας. |
| 8 אִם־נֹאמַר כִּי אֵין־בָּנוּ חֵטְא הִנְנוּ מַתְעִים אֶת־נַפְשֹׁתֵינוּ וְהָאֱמֶת אֵין בָּנוּ | 8 ἐὰν εἴπωμεν ὅτι ἁμαρτίαν οὐκ ἔχομεν, ἑαυτοὺς πλανῶμεν καὶ ἡ ἀλήθεια οὐκ ἔστιν ἐν ἡμῖν. |
| 9 וְאִם־נִתְוַדֶּה אֶת־חַטֹּאתֵינוּ נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ אֶת־חַטֹּאתֵינוּ וּלְטַהֲרֵנוּ מִכָּל־עָוֺן | 9 ἐὰν ὁμολογῶμεν τὰς ἁμαρτίας ἡμῶν, πιστός ἐστιν καὶ δίκαιος, ἵνα ἀφῇ ἡμῖν τὰς ἁμαρτίας καὶ καθαρίσῃ ἡμᾶς ἀπὸ πάσης ἀδικίας. |
| 10 וְאִם־נֹאמַר כִּי לֹא חָטָאנוּ לְכֹזֵב נְשִׂימֶנּוּ וּדְבָרוֹ אֵין בָּנוּ | 10 ἐὰν εἴπωμεν ὅτι οὐχ ἡμαρτήκαμεν, ψεύστην ποιοῦμεν αὐτόν, καὶ ὁ λόγος αὐτοῦ οὐκ ἔστιν ἐν ἡμῖν. |
