Apocalisse - אַפּוֹקָלִיפּסָה 1

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 יַעֲקֹב עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֹׁאֵל לִשְׁלוֹם שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים הַנְּפוֹצִים	1 Ἰάκωβος θεοῦ καὶ κυρίου Ἰησοῦ Χριστοῦ δοῦλος ταῖς δώδεκα φυλαῖς ταῖς ἐν τῇ διασπορᾷ χαίρειν.
2 אַךְ לְשִׂמְחָה חִשְׁבוּ לָכֶם אֶחָי כַּאֲשֶׁר תָּבֹאוּ בְּנִסְיֹנוֹת שׁוֹנִים	2 Πᾶσαν χαρὰν ἡγήσασθε, ἀδελφοί μου, ὅταν πειρασμοῖς περιπέσητε ποικίλοις,
3 בְּדַעְתְּכֶם כִּי בֹחַן אֱמוּנַתְכֶם מֵבִיא לִידֵי סַבְלָנוּת	3 γινώσκοντες ὅτι τὸ δοκίμιον ὑμῶν τῆς πίστεως κατεργάζεται ὑπομονήν.
4 וְהַסַּבְלָנוּת שְׁלֵמָה תִּהְיֶה בְּפָעֳלָהּ לִהְיוֹתְכֶם שְׁלֵמִים וּתְמִימִים וְלֹא תַחְסְרוּ כָּל־דָּבָר	4 ἡ δὲ ὑπομονὴ ἔργον τέλειον ἐχέτω, ἵνα ἦτε τέλειοι καὶ ὁλόκληροι ἐν μηδενὶ λειπόμενοι.
5 וְאִישׁ מִכֶּם כִּי יֶחְסַר חָכְמָה יְבַקְשֶׁנָּה מֵאֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לַכֹּל בִּנְדִיבָה וּבְאֵין גְּעָרָה וְתִנָּתֵן לוֹ	5 Εἰ δέ τις ὑμῶν λείπεται σοφίας, αἰτείτω παρὰ τοῦ διδόντος θεοῦ πᾶσιν ἁπλῶς καὶ μὴ ὀνειδίζοντος, καὶ δοθήσεται αὐτῷ.
6 רַק יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וּבִבְלִי סָפֵק כִּי־בַעַל סָפֵק דּוֹמֶה לְגַלֵּי הַיָּם הַסֹּעֵר וְהַנִּגְרָשׁ	6 αἰτείτω δὲ ἐν πίστει μηδὲν διακρινόμενος· ὁ γὰρ διακρινόμενος ἔοικεν κλύδωνι θαλάσσης ἀνεμιζομένῳ καὶ ῥιπιζομένῳ.
7 וְהָאִישׁ הַהוּא אַל־יְדַמֶּה בְנַפְשׁוֹ כִּי־יִשָּׂא דָבָר מֵאֵת יְהוָֹה	7 μὴ γὰρ οἰέσθω ὁ ἄνθρωπος ἐκεῖνος ὅτι λήμψεταί τι παρὰ τοῦ κυρίου,
8 אִישׁ אֲשֶׁר חָלַק לִבּוֹ הֲפַכְפָּךְ הוּא בְּכָל־דְּרָכָיו	8 ἀνὴρ δίψυχος, ἀκατάστατος ἐν πάσαις ταῖς ὁδοῖς αὐτοῦ.
9 אֲבָל הָאָח הַשָּׁפֵל יִתְהַלֵּל בְּרוֹמְמֻתוֹ	9 Καυχάσθω δὲ ὁ ἀδελφὸς ὁ ταπεινὸς ἐν τῷ ὕψει αὐτοῦ,
10 וְהֶעָשִׁיר יִתְהַלֵּל בְּשִׁפְלוּתוֹ כִּי יַעֲבֹר כְּצִיץ הֶחָצִיר	10 ὁ δὲ πλούσιος ἐν τῇ ταπεινώσει αὐτοῦ, ὅτι ὡς ἄνθος χόρτου παρελεύσεται.
11 כִּי זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ בְּחַמָּתוֹ וַיְיַבֵּשׁ אֶת־הֶחָצִיר וַיִּבֹּל צִיצוֹ וְחֶסֶד מַרְאֵהוּ אָבָד כֵּן יִבּוֹל הֶעָשִׁיר בַּהֲלִיכוֹתָיו	11 ἀνέτειλεν γὰρ ὁ ἥλιος σὺν τῷ καύσωνι καὶ ἐξήρανεν τὸν χόρτον, καὶ τὸ ἄνθος αὐτοῦ ἐξέπεσεν, καὶ ἡ εὐπρέπεια τοῦ προσώπου αὐτοῦ ἀπώλετο· οὕτως καὶ ὁ πλούσιος ἐν ταῖς πορείαις αὐτοῦ μαρανθήσεται.
12 אַשְׁרֵי הָאִישׁ הָעֹמֵד בְּנִסְיוֹנוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִבְחַן יִשָּׂא עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר־הִבְטִיחַ יְהוָֹה לְאֹהֲבָיו	12 Μακάριος ἀνὴρ ὃς ὑπομένει πειρασμόν, ὅτι δόκιμος γενόμενος λήμψεται τὸν στέφανον τῆς ζωῆς ὃν ἐπηγγείλατο τοῖς ἀγαπῶσιν αὐτόν.
13 אַל־יֹאמַר הַמְנֻסֶּה הָאֱלֹהִים נִסָּנִי כִּי הָאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ מְנֻסֶּה בָּרָע וְהוּא לֹא־יְנַסֶּה אִישׁ	13 μηδεὶς πειραζόμενος λεγέτω ὅτι ἀπὸ θεοῦ πειράζομαι· ὁ γὰρ θεὸς ἀπείραστός ἐστιν κακῶν, πειράζει δὲ αὐτὸς οὐδένα.
14 כִּי אִם־יְנֻסֶּה כָל־אִישׁ בְּתַאֲוַת נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר תְּסִיתֵהוּ וּתְפַתֵּהוּ	14 ἕκαστος δὲ πειράζεται ὑπὸ τῆς ἰδίας ἐπιθυμίας ἐξελκόμενος καὶ δελεαζόμενος·
15 וְאַחֲרֵי־כֵן הָרְתָה הַתַּאֲוָה וַתֵּלֶד חֵטְא וְהַחֵטְא כִּי נִשְׁלַם יוֹלִיד אֶת־הַמָּוֶת	15 εἶτα ἡ ἐπιθυμία συλλαβοῦσα τίκτει ἁμαρτίαν, ἡ δὲ ἁμαρτία ἀποτελεσθεῖσα ἀποκύει θάνατον.
16 אַל־תִּתְעוּ אַחַי אֲהוּבָי	16 Μὴ πλανᾶσθε, ἀδελφοί μου ἀγαπητοί.
17 כָּל־מַתָּנָה טוֹבָה וְכָל־מִנְחָה שְׁלֵמָה תֵּרֵד מִמַּעַל מֵאֵת אֲבִי הָאוֹרוֹת אֲשֶׁר חִלּוּף וְכָל־צֵל שִׁנּוּי אֵין־עִמּוֹ	17 πᾶσα δόσις ἀγαθὴ καὶ πᾶν δώρημα τέλειον ἄνωθέν ἐστιν καταβαῖνον ἀπὸ τοῦ πατρὸς τῶν φώτων, παρ’ ᾧ οὐκ ἔνι παραλλαγὴ ἢ τροπῆς ἀποσκίασμα.
18 הוּא בְחֶפְצוֹ יָלַד אוֹתָנוּ בִּדְבַר הָאֱמֶת לִהְיוֹתֵנוּ כְּמוֹ רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי יְצוּרָיו	18 βουληθεὶς ἀπεκύησεν ἡμᾶς λόγῳ ἀληθείας εἰς τὸ εἶναι ἡμᾶς ἀπαρχήν τινα τῶν αὐτοῦ κτισμάτων.
19 עַל־זֹאת אַחַי אֲהוּבַי יְהִי כָל־אִישׁ מָהִיר לִשְׁמֹעַ קָשֶׁה לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לִכְעוֹס	19 Ἴστε, ἀδελφοί μου ἀγαπητοί· ἔστω δὲ πᾶς ἄνθρωπος ταχὺς εἰς τὸ ἀκοῦσαι, βραδὺς εἰς τὸ λαλῆσαι, βραδὺς εἰς ὀργήν·
20 כִּי־כַעַס אָדָם לֹא יִפְעַל צִדְקַת אֱלֹהִים	20 ὀργὴ γὰρ ἀνδρὸς δικαιοσύνην θεοῦ οὐ κατεργάζεται.
21 לָכֵן הָסִירוּ מֵעֲלֵיכֶם כָּל־טִנּוּף וְתַרְבּוּת רָעָה וְקַבְּלוּ בַעֲנָוָה אֶת־הַדָּבָר הַנָּטוּעַ בָּכֶם אֲשֶׁר יָכֹל לְהוֹשִׁיעַ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם	21 διὸ ἀποθέμενοι πᾶσαν ῥυπαρίαν καὶ περισσείαν κακίας ἐν πραΰτητι δέξασθε τὸν ἔμφυτον λόγον τὸν δυνάμενον σῶσαι τὰς ψυχὰς ὑμῶν.
22 וֶהֱיוּ עֹשֵׂי הַדָּבָר וְלֹא שֹׁמְעָיו לְבָד לְרַמּוֹת אֶת־נַפְשְׁכֶם	22 Γίνεσθε δὲ ποιηταὶ λόγου καὶ μὴ μόνον ἀκροαταὶ παραλογιζόμενοι ἑαυτούς.
23 כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר רַק־שֹׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר וְלֹא עֹשֵׂהוּ נִמְשָׁל לְאִישׁ מַבִּיט אֶת־תֹּאַר הֲוָיָתוֹ בְּמַרְאָה	23 ὅτι εἴ τις ἀκροατὴς λόγου ἐστὶν καὶ οὐ ποιητής, οὗτος ἔοικεν ἀνδρὶ κατανοοῦντι τὸ πρόσωπον τῆς γενέσεως αὐτοῦ ἐν ἐσόπτρῳ·
24 כִּי הִבִּיט אֶל־מַרְאֵהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ וּבְרֶגַע שָׁכַח מַה־תָּאֳרוֹ	24 κατενόησεν γὰρ ἑαυτὸν καὶ ἀπελήλυθεν καὶ εὐθέως ἐπελάθετο ὁποῖος ἦν.
25 אֲבָל הַמַּשְׁקִיף בַּתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה תּוֹרַת הַחֵרוּת וּמַחֲזִיק בָּהּ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ וְשָׁכֵחַ כִּי אִם־עֹשֶׂה בְּפֹעַל אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַהוּא בְּמַעֲשֵׂהוּ	25 ὁ δὲ παρακύψας εἰς νόμον τέλειον τὸν τῆς ἐλευθερίας καὶ παραμείνας οὐκ ἀκροατὴς ἐπιλησμονῆς γενόμενος ἀλλὰ ποιητὴς ἔργου, οὗτος μακάριος ἐν τῇ ποιήσει αὐτοῦ ἔσται.
26 אִישׁ מִכֶּם אִם־יְדַמֶּה לִהְיוֹת עֹבֵד אֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ שָׂם רֶסֶן לִלְשֹׁנוֹ כִּי אִם־מַתְעֶה הוּא אֶת־לְבָבוֹ עֲבֹדָתוֹ אַךְ־לָרִיק תִּהְיֶה	26 Εἴ τις δοκεῖ θρησκὸς εἶναι μὴ χαλιναγωγῶν γλῶσσαν αὐτοῦ ἀλλ’ ἀπατῶν καρδίαν αὐτοῦ, τούτου μάταιος ἡ θρησκεία.
27 זֹאת הָעֲבוֹדָה הַטְּהוֹרָה וְהַבָּרָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים אָבִינוּ לְבַקֵּר אֶת־הַיְתוֹמִים וְהָאַלְמָנוֹת בְּלַחֲצָם וְלִשְׁמֹר אֶת־עַצְמוֹ נָקִי מֵחֶלְאַת הָעוֹלָם	27 θρησκεία καθαρὰ καὶ ἀμίαντος παρὰ τῷ θεῷ καὶ πατρὶ αὕτη ἐστίν, ἐπισκέπτεσθαι ὀρφανοὺς καὶ χήρας ἐν τῇ θλίψει αὐτῶν, ἄσπιλον ἑαυτὸν τηρεῖν ἀπὸ τοῦ κόσμου.