1 וַאֲנִי גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לְבִלְתִּי שׁוּב־עוֹד אֲלֵיכֶם בְּעַצָּבֶת | 1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת |
2 כִּי אִם־אֲנִי אַעֲצִיבְכֶם מִי אֵפוֹא יְשַׂמְּחֵנִי בִּלְתִּי אִם־הַנֶּעְצָב עַל־יָדִי | 2 כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי |
3 וְזֹאת כָּתַבְתִּי לָכֶם פֶּן־יִהְיֶה לִּי בְּבוֹאִי עֶצֶב מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה־לִי לִשְׂמֹחַ עֲלֵיהֶם וּבֹטֵחַ אֲנִי בְּכֻלְּכֶם כִּי שִׂמְחָתִי הִיא שִׂמְחַת כֻּלְּכֶם | 3 וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם |
4 כִּי מֵרֹב צָרַת לִבִּי וּמְצוּקָה כָּתַבְתִּי לָכֶם וּבִדְמָעוֹת הַרְבֵּה וְלֹא לְהַעֲצִיבְכֶם רַק לְמַעַן תֵּדְעוּ הָאַהֲבָה הַיְתֵרָה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶתְכֶם | 4 כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם |
5 וְאִם־יֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱצִיב לֹא־אֹתִי הֶעֱצִיב אֶלָּא כֻלְּכֶם פֶּן־אַפְרִיז עַל־הַמִּדָּה הֶעֱצִיב לְמִקְצָת | 5 ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת |
6 וְדַי לָאִישׁ כָּמֹהוּ הַתּוֹכֵחָה הַהִיא מֵאֵת הָרַבִּים | 6 ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים |
7 וְעַתָּה לְהֶפֶךְ תִּסְלְחוּ וּתְנַחֲמוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלַּע הָאִישׁ בְּגֹדֶל הָעִצָּבוֹן | 7 ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון |
8 עַל־כֵּן אֲבַקְשָׁה מִכֶּם לִגְמֹל עָלָיו גְּמוּלַת אַהֲבָה | 8 על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה |
9 כִּי לְבַעֲבוּר זֹאת גַּם־כָּתַבְתִּי לְמַעַן אֵדַע אֶת־תֻּמַּתְכֶם אִם־בַּכֹּל תִּשְׁמָעוּן | 9 כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון |
10 וְאִישׁ אֲשֶׁר תִּסְלְחוּ לוֹ אֶסְלַח־לוֹ גַּם־אָנִי כִּי גַם־אָנֹכִי אִם־סָלַחְתִּי דָבָר סָלַחְתִּי לוֹ לְמַעַנְכֶם בִּפְנֵי הַמָּשִׁיחַ | 10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח |
11 פֶּן־יוֹנֶה אֹתָנוּ הַשָּׂטָן כִּי לֹא־נֶעֶלְמוּ מֵאִתָּנוּ מְזִמּוֹתָיו | 11 פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו |
12 וַאֲנִי בְּבֹאִי לִטְרוֹאַס עַל־דְּבַר בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ אַף כִּי־נִפְתַּח־לִי פֶתַח בַּאֲדֹנֵינוּ | 12 ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו |
13 לֹא־הָיְתָה רְוָחָה לְרוּחִי עַל אֲשֶׁר לֹא־מָצָאתִי שָׁם אֶת־טִיטוֹס אָחִי וַאֲנִי נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְיָצָאתִי לָלֶכֶת אֶל־מַקְדּוֹנְיָא | 13 לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא |
14 אֲבָל תּוֹדוֹת לֵאלֹהִים הַנֹּתֵן לָנוּ בְכָל־עֵת נִצָּחוֹן בַּמָּשִׁיחַ וּמֵפִיץ עַל־יָדֵינוּ אֶת־רֵיחַ דַּעְתּוֹ בְּכָל־מָקוֹם | 14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום |
15 כִּי־רֵיחַ נִיחֹחַ הַמָּשִׁיחַ אֲנַחְנוּ לֵאלֹהִים גַּם בְּתוֹךְ הַנּוֹשָׁעִים וְגַם בְּתוֹךְ הָאֹבְדִים | 15 כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים |
16 לָאֵלֶּה רֵיחַ מָוֶת לַמָּוֶת וְלָאֵלֶּה רֵיחַ חַיִּים לַחַיִּים וּמִי־זֶה רָאוּי לְכָךְ | 16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך |
17 כִּי אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ כְּמוֹ הָרַבִּים הָעֹשִׂים סְחוֹרָה בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כִּי אִם־מִתּוֹךְ ישֶׁר לֵבָב וּמֵאֱלֹהִים לִפְנֵי אֱלֹהִים נְדַבֵּר בַּמָּשִׁיחַ | 17 כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח |