Lettera ai Filippesi - מכתב לפיליפאים 3

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 וַיְהִי אִישׁ אֶחָד בְּתוֹךְ הַפְּרוּשִׁים וּשְׁמוֹ נַקְדִּימוֹן שַׂר לַיְּהוּדִים	1 Ἦν δὲ ἄνθρωπος ἐκ τῶν Φαρισαίων, Νικόδημος ὄνομα αὐτῷ, ἄρχων τῶν Ἰουδαίων·
2 וַיָּבֹא אֶל־יֵשׁוּעַ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי אַתָּה מוֹרֶה מֵאֵת אֱלֹהִים בָּאתָ כִּי לֹא־יוּכַל אִישׁ לַעֲשׂוֹת הָאֹתוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה בִּלְתִּי אִם־הָאֱלֹהִים עִמּוֹ	2 οὗτος ἦλθεν πρὸς αὐτὸν νυκτὸς καὶ εἶπεν αὐτῷ· ῥαββί, οἴδαμεν ὅτι ἀπὸ θεοῦ ἐλήλυθας διδάσκαλος· οὐδεὶς γὰρ δύναται ταῦτα τὰ σημεῖα ποιεῖν ἃ σὺ ποιεῖς, ἐὰν μὴ ᾖ ὁ θεὸς μετ’ αὐτοῦ.
3 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם־לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִלְמַעְלָה לֹא־יוּכַל לִרְאוֹת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	3 ἀπεκρίθη Ἰησοῦς καὶ εἶπεν αὐτῷ· ἀμὴν ἀμὴν λέγω σοι, ἐὰν μή τις γεννηθῇ ἄνωθεν, οὐ δύναται ἰδεῖν τὴν βασιλείαν τοῦ θεοῦ.
4 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נַקְדִּימוֹן אֵיךְ יִוָּלֵד אָדָם וְהוּא זָקֵן הֲכִי שׁוֹב יָשׁוּב אֶל־בֶּטֶן אִמּוֹ וְיִוָּלֵד	4 Λέγει πρὸς αὐτὸν [ὁ] Νικόδημος· πῶς δύναται ἄνθρωπος γεννηθῆναι γέρων ὤν; μὴ δύναται εἰς τὴν κοιλίαν τῆς μητρὸς αὐτοῦ δεύτερον εἰσελθεῖν καὶ γεννηθῆναι;
5 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם־לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן־הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא־יוּכַל לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	5 ἀπεκρίθη Ἰησοῦς· ἀμὴν ἀμὴν λέγω σοι, ἐὰν μή τις γεννηθῇ ἐξ ὕδατος καὶ πνεύματος, οὐ δύναται εἰσελθεῖν εἰς τὴν βασιλείαν τοῦ θεοῦ.
6 הַנּוֹלָד מִן־הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ רוּחַ הוּא	6 τὸ γεγεννημένον ἐκ τῆς σαρκὸς σάρξ ἐστιν, καὶ τὸ γεγεννημένον ἐκ τοῦ πνεύματος πνεῦμά ἐστιν.
7 אַל־תִּתְמַהּ עַל־אָמְרִי לָךְ כִּי עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מִלְמָעְלָה	7 μὴ θαυμάσῃς ὅτι εἶπόν σοι· δεῖ ὑμᾶς γεννηθῆναι ἄνωθεν.
8 הָרוּחַ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ שָׁם הוּא נשֵׁב וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶת־קוֹלוֹ אַךְ לֹא תֵדַע מֵאַיִן בָּא וְאָנָה הוּא הוֹלֵךְ כֵּן כָּל־הַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ	8 τὸ πνεῦμα ὅπου θέλει πνεῖ καὶ τὴν φωνὴν αὐτοῦ ἀκούεις, ἀλλ’ οὐκ οἶδας πόθεν ἔρχεται καὶ ποῦ ὑπάγει· οὕτως ἐστὶν πᾶς ὁ γεγεννημένος ἐκ τοῦ πνεύματος.
9 וַיַּעַן נַקְדִּימוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֵיכָה תִהְיֶה כָּזֹאת	9 Ἀπεκρίθη Νικόδημος καὶ εἶπεν αὐτῷ· πῶς δύναται ταῦτα γενέσθαι;
10 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַתָּה וְזֹאת לֹא יָדָעְתָּ	10 ἀπεκρίθη Ἰησοῦς καὶ εἶπεν αὐτῷ· σὺ εἶ ὁ διδάσκαλος τοῦ Ἰσραὴλ καὶ ταῦτα οὐ γινώσκεις;
11 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ כִּי אֵת אֲשֶׁר־יָדַעְנוּ נְדַבֵּר וְאֵת אֲשֶׁר־רָאִינוּ נָעִיד וְאַתֶּם לֹא תְקַבְּלוּ עֵדוּתֵנוּ	11 ἀμὴν ἀμὴν λέγω σοι ὅτι ὃ οἴδαμεν λαλοῦμεν καὶ ὃ ἑωράκαμεν μαρτυροῦμεν, καὶ τὴν μαρτυρίαν ἡμῶν οὐ λαμβάνετε.
12 אִם־אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם דִּבְרֵי הָאָרֶץ וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים אֵיךְ תַּאֲמִינוּ בְּאָמְרִי אֲלֵיכֶם דִּבְרֵי הַשָּׁמָיִם	12 εἰ τὰ ἐπίγεια εἶπον ὑμῖν καὶ οὐ πιστεύετε, πῶς ἐὰν εἴπω ὑμῖν τὰ ἐπουράνια πιστεύσετε;
13 וְאִישׁ לֹא־עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בִּלְתִּי אִם־אֲשֶׁר יָרַד מִן־הַשָּׁמָיִם בֶּן־הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמָיִם	13 καὶ οὐδεὶς ἀναβέβηκεν εἰς τὸν οὐρανὸν εἰ μὴ ὁ ἐκ τοῦ οὐρανοῦ καταβάς, ὁ υἱὸς τοῦ ἀνθρώπου.
14 וְכַאֲשֶׁר הִגְבִּיהַּ משֶׁה אֶת־הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר כֵּן צָרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לְהִנָּשֵׂא	14 Καὶ καθὼς Μωϋσῆς ὕψωσεν τὸν ὄφιν ἐν τῇ ἐρήμῳ, οὕτως ὑψωθῆναι δεῖ τὸν υἱὸν τοῦ ἀνθρώπου,
15 לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם־יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָמִים	15 ἵνα πᾶς ὁ πιστεύων ἐν αὐτῷ ἔχῃ ζωὴν αἰώνιον.
16 כִּי־כָכָה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת־הָעוֹלָם עַד־אֲשֶׁר נָתַן אֶת־בְּנוֹ אֶת־יְחִידוֹ הַנּוֹלָד מִמֶּנוּ לְמַעַן לֹא־יֹאבַד כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם־יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָמִים	16 οὕτως γὰρ ἠγάπησεν ὁ θεὸς τὸν κόσμον, ὥστε τὸν υἱὸν τὸν μονογενῆ ἔδωκεν, ἵνα πᾶς ὁ πιστεύων εἰς αὐτὸν μὴ ἀπόληται ἀλλ’ ἔχῃ ζωὴν αἰώνιον.
17 כִּי הָאֱלֹהִים לֹא־שָׁלַח אֶת־בְּנוֹ אֶל־הָעוֹלָם לָדִין אֶת־הָעוֹלָם כִּי אִם־לְמַעַן יִוָּשַׁע בּוֹ הָעוֹלָם	17 οὐ γὰρ ἀπέστειλεν ὁ θεὸς τὸν υἱὸν εἰς τὸν κόσμον ἵνα κρίνῃ τὸν κόσμον, ἀλλ’ ἵνα σωθῇ ὁ κόσμος δι’ αὐτοῦ.
18 הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יִדּוֹן וַאֲשֶׁר לֹא־יַאֲמִין בּוֹ כְּבָר נָדוֹן כִּי לֹא־הֶאֱמִין בְּשֵׁם הַבֵּן הַיָּחִיד הַנּוֹלָד לֵאלֹהִים	18 ὁ πιστεύων εἰς αὐτὸν οὐ κρίνεται· ὁ δὲ μὴ πιστεύων ἤδη κέκριται, ὅτι μὴ πεπίστευκεν εἰς τὸ ὄνομα τοῦ μονογενοῦς υἱοῦ τοῦ θεοῦ.
19 וְזֶה הוּא הַדִּין כִּי הָאוֹר בָּא אֶל־הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ הַחשֶׁךְ מִן־הָאוֹר כִּי רָעִים מַעֲשֵׂיהֶם	19 αὕτη δέ ἐστιν ἡ κρίσις ὅτι τὸ φῶς ἐλήλυθεν εἰς τὸν κόσμον καὶ ἠγάπησαν οἱ ἄνθρωποι μᾶλλον τὸ σκότος ἢ τὸ φῶς· ἦν γὰρ αὐτῶν πονηρὰ τὰ ἔργα.
20 כִּי כָל־פֹּעֵל עַוְלָה יִשְׂנָא אֶת־הָאוֹר וְלֹא יָבֹא לָאוֹר פֶּן יִוָּכְחוּ־מַעֲשָׂיו	20 πᾶς γὰρ ὁ φαῦλα πράσσων μισεῖ τὸ φῶς καὶ οὐκ ἔρχεται πρὸς τὸ φῶς, ἵνα μὴ ἐλεγχθῇ τὰ ἔργα αὐτοῦ·
21 אֲבָל עֹשֵׂה הָאֱמֶת יָבֹא לָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשֹוּ בֵּאלֹהִים	21 ὁ δὲ ποιῶν τὴν ἀλήθειαν ἔρχεται πρὸς τὸ φῶς, ἵνα φανερωθῇ αὐτοῦ τὰ ἔργα ὅτι ἐν θεῷ ἐστιν εἰργασμένα.
22 וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה וַיָּגָר־שָׁם עִמָּהֶם וַיִּטְבֹּל	22 Μετὰ ταῦτα ἦλθεν ὁ Ἰησοῦς καὶ οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ εἰς τὴν Ἰουδαίαν γῆν καὶ ἐκεῖ διέτριβεν μετ’ αὐτῶν καὶ ἐβάπτιζεν.
23 וְגַם יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בְּעֵינוֹן קָרוֹב לְשָׁלֵם כִּי־שָׁמָּה מַיִם לָרֹב וַיָּבֹאוּ וַיִּטָּבֵלוּ	23 Ἦν δὲ καὶ ὁ Ἰωάννης βαπτίζων ἐν Αἰνὼν ἐγγὺς τοῦ Σαλείμ, ὅτι ὕδατα πολλὰ ἦν ἐκεῖ, καὶ παρεγίνοντο καὶ ἐβαπτίζοντο·
24 כִּי עוֹד לֹא־נִתַּן יוֹחָנָן אֶל־בֵּית הַסֹּהַר	24 οὔπω γὰρ ἦν βεβλημένος εἰς τὴν φυλακὴν ὁ Ἰωάννης.
25 וַיְהִי־רִיב בֵּין תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וּבֵין הַיְּהוּדִים עַל־דְּבַר הַטָּהֳרָה	25 Ἐγένετο οὖν ζήτησις ἐκ τῶν μαθητῶν Ἰωάννου μετὰ Ἰουδαίου περὶ καθαρισμοῦ.
26 וַיָּבֹאוּ אֶל־יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה עִמְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַאֲשֶׁר הַעִידֹתָ עָלָיו הִנּוֹ טֹבֵל וְכֻלָּם בָּאִים אֵלָיו	26 καὶ ἦλθον πρὸς τὸν Ἰωάννην καὶ εἶπαν αὐτῷ· ῥαββί, ὃς ἦν μετὰ σοῦ πέραν τοῦ Ἰορδάνου, ᾧ σὺ μεμαρτύρηκας, ἴδε οὗτος βαπτίζει καὶ πάντες ἔρχονται πρὸς αὐτόν.
27 וַיַּעַן יוֹחָנָן לֹא־יוּכַל אִישׁ לָקַחַת דָּבָר בִּלְתִּי אִם־נִתַּן־לוֹ מִן־הַשָּׁמָיִם	27 Ἀπεκρίθη Ἰωάννης καὶ εἶπεν· οὐ δύναται ἄνθρωπος λαμβάνειν οὐδὲ ἓν ἐὰν μὴ ᾖ δεδομένον αὐτῷ ἐκ τοῦ οὐρανοῦ.
28 וְאַתֶּם עֵדַי כִּי אָמַרְתִּי אָנֹכִי אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ רַק־שָׁלוּחַ אֲנִי לְפָנָיו	28 αὐτοὶ ὑμεῖς μοι μαρτυρεῖτε ὅτι εἶπον [ὅτι] οὐκ εἰμὶ ἐγὼ ὁ χριστός, ἀλλ’ ὅτι ἀπεσταλμένος εἰμὶ ἔμπροσθεν ἐκείνου.
29 אֲשֶׁר־לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן וְרֵעַ הֶחָתָן הָעֹמֵד וְשֹׁמֵעַ אֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן הִנֵּה שִׂמְחָתִי זֹאת עַתָּה שְׁלֵמָה	29 ὁ ἔχων τὴν νύμφην νυμφίος ἐστίν· ὁ δὲ φίλος τοῦ νυμφίου ὁ ἑστηκὼς καὶ ἀκούων αὐτοῦ χαρᾷ χαίρει διὰ τὴν φωνὴν τοῦ νυμφίου. αὕτη οὖν ἡ χαρὰ ἡ ἐμὴ πεπλήρωται.
30 הוּא יִגְדַּל הָלוֹךְ וְגָדֵל וַאֲנִי אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסוֹר	30 ἐκεῖνον δεῖ αὐξάνειν, ἐμὲ δὲ ἐλαττοῦσθαι.
31 הַבָּא מִמַּעַל נַעֲלֶה עַל־כֹּל וַאֲשֶׁר מֵאֶרֶץ מֵאֶרֶץ הוּא וּמֵאֶרֶץ יְדַבֵּר הַבָּא מִשָּׁמַיִם נַעֲלֶה עַל־כֹּל	31 Ὁ ἄνωθεν ἐρχόμενος ἐπάνω πάντων ἐστίν· ὁ ὢν ἐκ τῆς γῆς ἐκ τῆς γῆς ἐστιν καὶ ἐκ τῆς γῆς λαλεῖ. ὁ ἐκ τοῦ οὐρανοῦ ἐρχόμενος [ἐπάνω πάντων ἐστίν]·
32 וְאֵת אֲשֶׁר רָאָה וְשָׁמַע אֶת־זֹאת יָעִיד וְאֵין מְקַבֵּל עֵדוּתוֹ	32 ὃ ἑώρακεν καὶ ἤκουσεν τοῦτο μαρτυρεῖ, καὶ τὴν μαρτυρίαν αὐτοῦ οὐδεὶς λαμβάνει.
33 וַאֲשֶׁר קִבֵּל עֵדוּתוֹ חָתוֹם חָתַם כִּי הָאֱלֹהִים אֱמֶת	33 ὁ λαβὼν αὐτοῦ τὴν μαρτυρίαν ἐσφράγισεν ὅτι ὁ θεὸς ἀληθής ἐστιν.
34 כִּי אֶת־אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים יְדַבֵּר כִּי־לֹא בַמִּדָּה נֹתֵן אֱלֹהִים אֶת־הָרוּחַ	34 ὃν γὰρ ἀπέστειλεν ὁ θεὸς τὰ ῥήματα τοῦ θεοῦ λαλεῖ, οὐ γὰρ ἐκ μέτρου δίδωσιν τὸ πνεῦμα.
35 הָאָב אֹהֵב אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־כֹּל נָתַן בְּיָדוֹ	35 ὁ πατὴρ ἀγαπᾷ τὸν υἱὸν καὶ πάντα δέδωκεν ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ.
36 כָּל־הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָמִים וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים כִּי אִם־חֲרוֹן אֱלֹהִים יִשְׁכֹּן עָלָיו	36 ὁ πιστεύων εἰς τὸν υἱὸν ἔχει ζωὴν αἰώνιον· ὁ δὲ ἀπειθῶν τῷ υἱῷ οὐκ ὄψεται ζωήν, ἀλλ’ ἡ ὀργὴ τοῦ θεοῦ μένει ἐπ’ αὐτόν.