Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 6

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיָּבֹא אֶל־אַרְצוֹ וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו תַּלְמִידָיו	1 Et egressus inde, abiit in patriam suam : et sequebantur eum discipuli sui :
2 וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הֵחֵל לְלַמֵּד בְּבֵית הַכְּנֵסֶת וַיִּשְׁמְעוּ רַבִּים וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ לֵאמֹר מֵאַיִן לָזֶה כָּאֵלֶּה וּמַה־הִיא הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה לוֹ עַד־אֲשֶׁר נַעֲשֹוּ גְּבוּרוֹת כָּאֵלֶּה עַל־יָדָיו	2 et facto sabbato cœpit in synagoga docere : et multi audientes admirabantur in doctrina ejus, dicentes : Unde huic hæc omnia ? et quæ est sapientia, quæ data est illi, et virtutes tales, quæ per manus ejus efficiuntur ?
3 הֲלֹא זֶה הוּא הֶחָרָשׁ בֶּן־מִרְיָם וַאֲחִי יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וִיהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וַהֲלֹא אַחְיוֹתָיו אִתָּנוּ פֹה וַיְהִי לָהֶם לְמִכְשׁוֹל	3 Nonne hic est faber, filius Mariæ, frater Jacobi, et Joseph, et Judæ, et Simonis ? nonne et sorores ejus hic nobiscum sunt ? Et scandalizabantur in illo.
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵין הַנָּבִיא נִקְלֶה כִּי אִם־בְּאַרְצוֹ וּבֵין קְרוֹבָיו וּבְבֵיתוֹ	4 Et dicebat illis Jesus : Quia non est propheta sine honore nisi in patria sua, et in domo sua, et in cognatione sua.
5 וְלֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּלֶא רַק עַל־חַלָּשִׁים מְעַטִּים שָׂם אֶת־יָדָיו וַיִּרְפָּאֵם	5 Et non poterat ibi virtutem ullam facere, nisi paucos infirmos impositis manibus curavit :
6 וַיִּתְמַהּ עַל־חֶסְרוֹן אֱמוּנָתָם וַיָּסָב בַּכְּפָרִים סָבוֹב וְלַמֵּד	6 et mirabatur propter incredulitatem eorum, et circuibat castella in circuitu docens.
7 וַיִּקְרָא אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיָּחֶל לִשְׁלֹחַ אוֹתָם שְׁנַיִם שְׁנָיִם וַיִּתֵּן לָהֶם שָׁלְטָן עַל־רוּחוֹת הַטֻּמְאָה	7 Et vocavit duodecim : et cœpit eos mittere binos, et dabat illis potestatem spirituum immundorum.
8 וַיְצַו אוֹתָם אֲשֶׁר לֹא־יִשְׂאוּ מְאוּמָה לַדֶּרֶךְ זוּלָתִי מַקֵּל לְבַדּוֹ לֹא תַרְמִיל וְלֹא לֶחֶם וְלֹא נְחשֶׁת בַּחֲגוֹרָה	8 Et præcepit eis ne quid tollerent in via, nisi virgam tantum : non peram, non panem, neque in zona æs,
9 רַק לִהְיוֹת נְעוּלֵי סַנְדָּל וּשְׁתֵּי כֻתֳּנוֹת לֹא יִלְבָּשׁוּ	9 sed calceatos sandaliis, et ne induerentur duabus tunicis.
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תָּבֹאוּ בֵּית־אִישׁ שְׁבוּ־בוֹ עַד כִּי־תֵצְאוּ מִשָּׁם	10 Et dicebat eis : Quocumque introieritis in domum, illic manete donec exeatis inde :
11 וְכָל־אֲשֶׁר לֹא־יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֲלֵיכֶם צְאוּ מִשָּׁם וְנַעֲרוּ אֶת עֲפַר כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם לְעֵדוּת לָהֶם אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לִסְדֹם וְלַעֲמֹרָה יֵקַל בְּיוֹם הַדִּין מִן־הָעִיר הַהִיא	11 et quicumque non receperint vos, nec audierint vos, exeuntes inde, excutite pulverem de pedibus vestris in testimonium illis.
12 וַיֵּצְאוּ וַיִּקְרְאוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה	12 Et exeuntes prædicabant ut pœnitentiam agerent :
13 וַיְגָרְשׁוּ שֵׁדִים רַבִּים וַיָּסוּכוּ בַשֶּׁמֶן חַלָּשִׁים רַבִּים וַיִּרְפָּאוּם	13 et dæmonia multa ejiciebant, et ungebant oleo multos ægros, et sanabant.
14 וַיִּשְׁמַע עָלָיו הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס כִּי נוֹדַע שְׁמוֹ וַיֹּאמַר יוֹחָנָן הַטּוֹבֵל קָם מִן־הַמֵּתִים וְעַל־כֵּן פֹּעֲלוֹת בּוֹ הַגְּבוּרוֹת	14 Et audivit rex Herodes (manifestum enim factum est nomen ejus), et dicebat : Quia Joannes Baptista resurrexit a mortuis : et propterea virtutes operantur in illo.
15 וַאֲחֵרִים אָמְרוּ כִּי הוּא אֵלִיָּהוּ וַאֲחֵרִים אָמְרוּ כִּי־נָבִיא הוּא אוֹ כְּאַחַד הַנְּבִיאִים	15 Alii autem dicebant : Quia Elias est ; alii vero dicebant : Quia propheta est, quasi unus ex prophetis.
16 וַיִּשְׁמַע הוֹרְדוֹס וַיֹּאמַר יוֹחָנָן אֲשֶׁר אָנֹכִי נָשָׂאתִי אֶת־רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו הוּא קָם מִן־הַמֵּתִים	16 Quo audito Herodes ait : Quem ego decollavi Joannem, hic a mortuis resurrexit.
17 כִּי הוּא הוֹרְדוֹס שָׁלַח לִתְפֹּשׂ אֶת־יוֹחָנָן וַיַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִפּוֹס אָחִיו כִּי אֹתָהּ לָקַח לוֹ לְאִשָּׁה	17 Ipse enim Herodes misit, ac tenuit Joannem, et vinxit eum in carcere propter Herodiadem uxorem Philippi fratris sui, quia duxerat eam.
18 יַעַן אֲשֶׁר־אָמַר יוֹחָנָן אֶל־הוֹרְדוֹס אֵשֶׁת אָחִיךָ אֵינֶנָּה מֻתֶּרֶת לָךְ	18 Dicebat enim Joannes Herodi : Non licet tibi habere uxorem fratris tui.
19 וַתִּשְׂטֹם אוֹתוֹ הוֹרוֹדְיָה וַתְּבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ וְלֹא יָכֹלָה	19 Herodias autem insidiabatur illi : et volebat occidere eum, nec poterat.
20 כִּי הוֹרְדוֹס יָרֵא אֶת־יוֹחָנָן בְּדַעְתּוֹ כִּי־הוּא אִישׁ צַדִּיק וְקָדוֹשׁ וַיָּגֶן בַּעֲדוֹ וְהַרְבֵּה עָשָׂה בְּשָׁמְעוֹ אֵלָיו וַיֶּאֱהַב לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ	20 Herodes enim metuebat Joannem, sciens eum virum justum et sanctum : et custodiebat eum, et audito eo multa faciebat, et libenter eum audiebat.
21 וַיָּבֹא הַיּוֹם הַמֻּכְשָׁר כִּי הוֹרְדוֹס בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לִגְדוֹלָיו וּלְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְרָאשֵׁי הַגָּלִיל	21 Et cum dies opportunus accidisset, Herodes natalis sui cœnam fecit principibus, et tribunis, et primis Galilææ :
22 וַתָּבֹא בַת־הוֹרוֹדְיָה וַתְּרַקֵּד וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס וּבְעֵינֵי הַמְסֻבִּים עִמּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הַנַּעֲרָה שַׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶת־אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי וְאֶתֵּן לָךְ	22 cumque introisset filia ipsius Herodiadis, et saltasset, et placuisset Herodi, simulque recumbentibus, rex ait puellæ : Pete a me quod vis, et dabo tibi :
23 וַיִּשָּׁבַע לָהּ לֵאמֹר כָּל־אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶתֶּן־לָךְ עַד־חֲצִי מַלְכוּתִי	23 et juravit illi : Quia quidquid petieris dabo tibi, licet dimidium regni mei.
24 וַתֵּצֵא וַתֹּאמֶר לְאִמָּהּ מָה אֶשְׁאַל וַתֹּאמֶר אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל	24 Quæ cum exisset, dixit matri suæ : Quid petam ? At illa dixit : Caput Joannis Baptistæ.
25 וַתְּמַהֵר מְאֹד לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר רְצוֹנִי אֲשֶׁר־תִּתֵּן לִי עַתָּה בַקְּעָרָה אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל	25 Cumque introisset statim cum festinatione ad regem, petivit dicens : Volo ut protinus des mihi in disco caput Joannis Baptistæ.
26 וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ מְאֹד אַךְ בַּעֲבוּר הַשְּׁבוּעָה וְהַמְסֻבִּים עִמּוֹ לֹא רָצָה לְהָשִׁיב פָּנֶיהָ	26 Et contristatus est rex : propter jusjurandum, et propter simul discumbentes, noluit eam contristare :
27 וּמִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחַד הַשּׁוֹמְרִים וַיְצַוֵּהוּ לְהָבִיא אֶת־רֹאשׁוֹ	27 sed misso spiculatore præcepit afferri caput ejus in disco. Et decollavit eum in carcere,
28 וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת־רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֹתוֹ אֶל־אִמָּהּ	28 et attulit caput ejus in disco : et dedit illud puellæ, et puella dedit matri suæ.
29 וַיִּשְׁמְעוּ תַּלְמִידָיו וַיָּבֹאוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַיְשִׂימוּהָ בַּקָּבֶר	29 Quo audito, discipuli ejus venerunt, et tulerunt corpus ejus : et posuerunt illud in monumento.
30 וַיִּקָּהֲלוּ הַשְּׁלִיחִים אֶל־יֵשׁוּעַ וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשֹוּ וְאֵת אֲשֶׁר לִמֵּדוּ	30 Et convenientes Apostoli ad Jesum, renuntiaverunt ei omnia quæ egerant, et docuerant.
31 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אַתֶּם לְבָדָד אֶל־מְקוֹם חָרְבָּה וְנוּחוּ מְעַט כִּי רַבִּים הָיוּ הַבָּאִים וְהַיֹּצְאִים עַד־לְאֵין־עֵת לָהֶם לֶאֱכוֹל	31 Et ait illis : Venite seorsum in desertum locum, et requiescite pusillum. Erant enim qui veniebant et redibant multi : et nec spatium manducandi habebant.
32 וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם בָּאֳנִיָּה אֶל־מְקוֹם חָרְבָּה לְבָדָד	32 Et ascendentes in navim, abierunt in desertum locum seorsum.
33 וְהֶהָמוֹן רָאָה אוֹתָם יֹצְאִים וַיַּכִּירֻהוּ רַבִּים וַיָּרוּצוּ שָׁמָּה בְּרַגְלֵיהֶם מִכָּל הֶעָרִים וַיַּעַבְרוּ אוֹתָם וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו	33 Et viderunt eos abeuntes, et cognoverunt multi : et pedestres de omnibus civitatibus concurrerunt illuc, et prævenerunt eos.
34 וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ וַיַּרְא הֲמוֹן עַם רָב וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו עֲלֵיהֶם כִּי הָיוּ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה וַיָּחֶל לְלַמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים הַרְבֵּה	34 Et exiens vidit turbam multam Jesus : et misertus est super eos, quia erant sicut oves non habentes pastorem, et cœpit docere multa.
35 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו לֵאמֹר הִנֵּה הַמָּקוֹם חָרֵב וְהַיּוֹם רַד מְאֹד	35 Et cum jam hora multa fieret, accesserunt discipuli ejus, dicentes : Desertus est locus hic, et jam hora præteriit :
36 שַׁלַּח אוֹתָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַחֲצֵרִים וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב לִקְנוֹת לָהֶם לָחֶם כִּי אֵין־לָהֶם מַה־לֶּאֱכֹל	36 dimitte illos, ut euntes in proximas villas et vicos, emant sibi cibos, quos manducent.
37 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם תְּנוּ אַתֶּם לָהֶם לְאָכְלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲנֵלֵךְ לִקְנוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינַר וְנִתֵּן לָהֶם לְאָכְלָה	37 Et respondens ait illis : Date illis vos manducare. Et dixerunt ei : Euntes emamus ducentis denariis panes, et dabimus illis manducare.
38 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כַּמָּה כִכְּרוֹת־לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם לְכוּ וּרְאוּ וַיֵּדְעוּ וַיֹּאמְרוּ חָמֵשׁ וּשְׁנֵי דָגִים	38 Et dicit eis : Quot panes habetis ? ite, et videte. Et cum cognovissent, dicunt : Quinque, et duos pisces.
39 וַיְצַו אוֹתָם לָשֶׁבֶת כֻּלָּם חֲבֻרָה חֲבֻרָה לְבַדָּהּ עַל־יְרַק הַדֶּשֶׁא	39 Et præcepit illis ut accumbere facerent omnes secundum contubernia super viride fœnum.
40 וַיֵּשְׁבוּ לָהֶם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת לְמֵאוֹת וְלַחֲמִשִּׁים	40 Et discubuerunt in partes per centenos et quinquagenos.
41 וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִּשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס אֶת־הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו לָשֹוּם לִפְנֵיהֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים חָלַק לְכֻלָּם	41 Et acceptis quinque panibus et duobus piscibus, intuens in cælum, benedixit, et fregit panes, et dedit discipulis suis, ut ponerent ante eos : et duos pisces divisit omnibus.
42 וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ	42 Et manducaverunt omnes, et saturati sunt.
43 וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים מְלוֹא סַלִּים שְׁנֵים עָשָׂר וְגַם מִן־הַדָּגִים	43 Et sustulerunt reliquias, fragmentorum duodecim cophinos plenos, et de piscibus.
44 וְהָאֹכְלִים מִן־הַלֶּחֶם הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ	44 Erant autem qui manducaverunt quinque millia virorum.
45 וְאַחֲרֵי־כֵן הֵאִיץ בְּתַלְמִידָיו לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה וְלַעֲבוֹר לְפָנָיו אֶל־עֵבֶר הַיָּם אֶל־בֵּית צָיְדָה עַד־שַׁלְּחוֹ אֶת־הָעָם	45 Et statim coëgit discipulos suos ascendere navim, ut præcederent eum trans fretum ad Bethsaidam, dum ipse dimitteret populum.
46 וַיְהִי אַחַר שַׁלְּחוֹ אֹתָם וַיַּעַל הָהָרָה לְהִתְפַּלֵּל	46 Et cum dimisisset eos, abiit in montem orare.
47 וַיְהִי־עֶרֶב וְהָאֳנִיָּה בָאָה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהוּא לְבַדּוֹ בַּיַּבָּשָׁה	47 Et cum sero esset, erat navis in medio mari et ipse solus in terra.
48 וַיַּרְא אוֹתָם מִתְיַגְּעִים בְּשׁוּטָם כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּם וַיְהִי כְּעֵת הָאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם וַיּוֹאֶל לַעֲבוֹר לִפְנֵיהֶם	48 Et videns eos laborantes in remigando (erat enim ventus contrarius eis) et circa quartam vigiliam noctis venit ad eos ambulans supra mare : et volebat præterire eos.
49 וְהֵם בִּרְאוֹתָם אֹתוֹ מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם חָשְׁבוּ כִּי מַרְאֵה־רוּחַ הוּא וַיִּצְעָקוּ	49 At illi ut viderunt eum ambulantem supra mare, putaverunt phantasma esse, et exclamaverunt.
50 כִּי־כֻלָּם רָאוּהוּ וַיִּבָּהֵלוּ אָז דִּבֶּר אִתָּם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם חִזְקוּ כִּי־אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ	50 Omnes enim viderunt eum, et conturbati sunt. Et statim locutus est cum eis, et dixit eis : Confidite, ego sum : nolite timere.
51 וַיֵּרֶד אֲלֵיהֶם אֶל־הָאֳנִיָּה וְהָרוּחַ שָׁכָכָה וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עוֹד־יוֹתֵר בִּלְבָבָם וַיִּתְמָהוּ	51 Et ascendit ad illos in navim, et cessavit ventus. Et plus magis intra se stupebant :
52 כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ בִּדְבַר־כִּכְּרוֹת הַלָּחֶם מִפְּנֵי טִמְטוּם לְבָבָם	52 non enim intellexerunt de panibus : erat enim cor eorum obcæcatum.
53 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִנֵּיסַר וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַיַּבָּשָׁה	53 Et cum transfretassent, venerunt in terram Genesareth, et applicuerunt.
54 וַיְהִי כְּצֵאתָם מִן־הָאֳנִיָּה אָז הִכִּירֻהוּ	54 Cumque egressi essent de navi, continuo cognoverunt eum :
55 וַיָּרוּצוּ בְּכָל־סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיָּחֵלּוּ לָשֵׂאת אֶת־הַחוֹלִים בְּמִשְׁכָּבוֹת אֶל־כָּל־מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי־שָׁם הוּא	55 et percurrentes universam regionem illam, cœperunt in grabatis eos, qui se male habebant, circumferre, ubi audiebant eum esse.
56 וּבְכָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יָבֹא אֶל־הַכְּפָרִים אוֹ אֶל־הֶעָרִים וְאֶל־הַשָּׂדוֹת שָׁם שָׂמוּ אֶת־הַחוֹלִים בַּחוּצוֹת וַיִּתְחַנְנוּ לוֹ כִּי יִגְּעוּ רַק בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר נָגְעוּ־בוֹ וְנוֹשָׁעוּ	56 Et quocumque introibat, in vicos, vel in villas aut civitates, in plateis ponebant infirmos, et deprecabantur eum, ut vel fimbriam vestimenti ejus tangerent, et quotquot tangebant eum, salvi fiebant.