Devarìm (דברים) - Deuteronomio 24

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו	1 כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם־לֹא תִמְצָא־חֵן בְּעֵינָיו כִּי־מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתֹו
2 ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר	2 וְיָצְאָה מִבֵּיתֹו וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר
3 ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה	3 וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרֹון וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתֹו אֹו כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרֹון אֲשֶׁר־לְקָחָהּ לֹו לְאִשָּׁה
4 לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה	4 לֹא־יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשֹׁון אֲשֶׁרשִׁ־לְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיֹות לֹו לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי־תֹועֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ ס
5 כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח	5 כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא־יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל־דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתֹו שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת־אִשְׁתֹּו אֲשֶׁר־לָקָח׃ ס
6 לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל	6 לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל׃ ס
7 כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך	7 כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר־בֹּו וּמְכָרֹו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ
8 השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות	8 הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע־הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשֹׂות כְּכֹל אֲשֶׁר־יֹורוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשֹׂות׃ ס
9 זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים	9 זָכֹור אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ ס
10 כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו	10 כִּי־תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא־תָבֹא אֶל־בֵּיתֹו לַעֲבֹט עֲבֹטֹו
11 בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה	11 בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בֹו יֹוצִיא אֵלֶיךָ אֶת־הַעֲבֹוט הַחוּצָה
12 ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו	12 וְאִם־אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטֹו
13 השב תשיב לו את העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך	13 הָשֵׁב תָּשִׁיב לֹו אֶת־הַעֲבֹוט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתֹו וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ ס
14 לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך	14 לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיֹון מֵאַחֶיךָ אֹו מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ
15 ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא	15 בְּיֹומֹו תִתֵּן שְׂכָרֹו וְלֹא־תָבֹוא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשֹׁו וְלֹא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃ ס
16 לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו	16 לֹא־יוּמְתוּ אָבֹות עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבֹות אִישׁ בְּחֶטְאֹו יוּמָתוּ׃ ס
17 לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה	17 לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתֹום וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה
18 וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה	18 וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשֹׂות אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ ס
19 כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך	19 כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתֹּו לַגֵּר לַיָּתֹום וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ
20 כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה	20 כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתֹום וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ ס
21 כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה	21 כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעֹולֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתֹום וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה
22 וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה	22 וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשֹׂות אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ ס