Obadiah (עובדיה) - Abdia 2

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו ביום אפו	1 אֵיכָה יָעִיב בְּאַפֹּו ׀ אֲדֹנָי אֶת־בַּת־צִיֹּון הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא־זָכַר הֲדֹם־רַגְלָיו בְּיֹום אַפֹּו׃ ס
2 בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה	2 בִּלַּע אֲדֹנָי [לֹא כ] (וְלֹא ק) חָמַל אֵת כָּל־נְאֹות יַעֲקֹב הָרַס בְּעֶבְרָתֹו מִבְצְרֵי בַת־יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ׃ ס
3 גדע בחרי אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב	3 גָּדַע בָּחֳרִי־אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחֹור יְמִינֹו מִפְּנֵי אֹויֵב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב׃ ס
4 דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו	4 דָּרַךְ קַשְׁתֹּו כְּאֹויֵב נִצָּב יְמִינֹו כְּצָר וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי־עָיִן בְּאֹהֶל בַּת־צִיֹּון שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתֹו׃ ס
5 היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת יהודה תאניה ואניה	5 הָיָה אֲדֹנָי ׀ כְּאֹויֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל־אַרְמְנֹותֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו וַיֶּרֶב בְּבַת־יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה׃ ס
6 ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם אפו מלך וכהן	6 וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכֹּו שִׁחֵת מֹועֲדֹו שִׁכַּח יְהוָה ׀ בְּצִיֹּון מֹועֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם־אַפֹּו מֶלֶךְ וְכֹהֵן׃ ס
7 זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית יהוה כיום מועד	7 זָנַח אֲדֹנָי ׀ מִזְבְּחֹו נִאֵר מִקְדָּשֹׁו הִסְגִּיר בְּיַד־אֹויֵב חֹומֹת אַרְמְנֹותֶיהָ קֹול נָתְנוּ בְּבֵית־יְהוָה כְּיֹום מֹועֵד׃ ס
8 חשב יהוה להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדו אמללו	8 חָשַׁב יְהוָה ׀ לְהַשְׁחִית חֹומַת בַּת־צִיֹּון נָטָה קָו לֹא־הֵשִׁיב יָדֹו מִבַּלֵּעַ וַיַּאֲבֶל־חֵל וְחֹומָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ׃ ס
9 טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה	9 טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגֹּויִם אֵין תֹּורָה גַּם־נְבִיאֶיהָ לֹא־מָצְאוּ חָזֹון מֵיְהוָה׃ ס
10 ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם	10 יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת־צִיֹּון הֶעֱלוּ עָפָר עַל־רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים הֹורִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם׃ ס
11 כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה	11 כָּלוּ בַדְּמָעֹות עֵינַי חֳמַרְמְרוּ מֵעַי נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי בֵּעָטֵף עֹולֵל וְיֹונֵק בִּרְחֹבֹות קִרְיָה׃ ס
12 לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אמתם	12 לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבֹות עִיר בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל־חֵיק אִמֹּתָם׃ ס
13 מה אעודך מה אדמה לך הבת ירושלם מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך	13 מָה־אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה־לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה־לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת־צִיֹּון כִּי־גָדֹול כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא־לָךְ׃ ס
14 נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שביתך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים	14 נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא־גִלּוּ עַל־עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב [שְׁבִיתֵךְ כ] (שְׁבוּתֵךְ ק) וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאֹות שָׁוְא וּמַדּוּחִים׃ ס
15 ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ	15 סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל־עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל־בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשֹׂושׂ לְכָל־הָאָרֶץ׃ ס
16 פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו	16 פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל־אֹויְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ־שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיֹּום שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ׃ ס
17 עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך	17 עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתֹו אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי־קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אֹויֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ׃ ס
18 צעק לבם אל אדני חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך	18 צָעַק לִבָּם אֶל־אֲדֹנָי חֹומַת בַּת־צִיֹּון הֹורִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יֹומָם וָלַיְלָה אַל־תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל־תִּדֹּם בַּת־עֵינֵךְ׃ ס
19 קומי רני בליל לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות	19 קוּמִי ׀ רֹנִּי [בַלַּיִל כ] (בַלַּיְלָה ק) לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרֹות שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל־נֶפֶשׁ עֹולָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצֹות׃ ס
20 ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא	20 רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה לְמִי עֹולַלְתָּ כֹּה אִם־תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים אִם־יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא׃ ס
21 שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת	21 שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצֹות נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיֹום אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ׃ ס
22 תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד אשר טפחתי ורביתי איבי כלם	22 תִּקְרָא כְיֹום מֹועֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב וְלֹא הָיָה בְּיֹום אַף־יְהוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד אֲשֶׁר־טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם׃ פ