M'lakhim (מלכים) - 2 Re 6

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו	1 Les frères prophètes dirent à Élisée: “L’endroit où nous habitons avec toi est devenu trop petit pour nous.
2 נלכה נא עד הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו	2 Descendons jusqu’au Jourdain; là, chacun prendra un tronc et nous construirons un abri pour nous loger.” Il leur dit: “Allez-y!”
3 ויאמר האחד הואל נא ולך את עבדיך ויאמר אני אלך	3 Mais l’un d’entre eux lui dit: “Accepte de venir avec tes serviteurs.” Il répondit: “J’irai.”
4 וילך אתם ויבאו הירדנה ויגזרו העצים	4 Il partit donc avec eux, ils arrivèrent au Jourdain et coupèrent du bois.
5 ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול	5 Tandis que l’un d’entre eux abattait un tronc, le fer de hache tomba dans l’eau. Il se mit à crier: “Ah! Ah! Mon seigneur! Et c’était une hache qu’on m’avait prêtée!”
6 ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל	6 L’homme de Dieu lui dit: “Où est-il tombé?” L’autre lui montra l’endroit. Élisée coupa un morceau de bois, le jeta dans l’eau et fit surnager le fer.
7 ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו	7 Il ajouta: “Remonte-le maintenant.” L’autre étendit sa main et reprit le fer.
8 ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלני אלמני תחנתי	8 Le roi d’Aram était en guerre avec Israël. Il tint conseil avec ses serviteurs et leur dit: “J’irai me mettre en embuscade à tel et tel endroit.”
9 וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים	9 Mais l’homme de Dieu envoya dire au roi d’Israël: “Ne passe pas par cet endroit, car les Araméens vont y descendre.”
10 וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלהים והזהירה ונשמר שם לא אחת ולא שתים	10 Alors le roi d’Israël fit porter des ordres à l’endroit que l’homme de Dieu lui avait dit. Élisée l’avertissait ainsi, et pas seulement une fois ou deux, et le roi se tenait sur ses gardes.
11 ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל	11 Le roi d’Aram en fut très préoccupé; il appela ses serviteurs et leur dit: “Dites-moi donc lequel des nôtres est pour le roi d’Israël.”
12 ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך	12 Un de ses serviteurs répondit: “Personne, mon seigneur le roi, c’est Élisée, le prophète d’Israël, qui révèle au roi d’Israël même les paroles que tu prononces dans ta chambre à coucher.”
13 ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד לו לאמר הנה בדתן	13 Le roi leur dit: “Allez et voyez où il est, et je le ferai enlever.” On lui donna une information: “Il est à Dotan.”
14 וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על העיר	14 Le roi envoya donc là-bas des chevaux, des chars et une troupe nombreuse; ils arrivèrent de nuit pour encercler la ville.
15 וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה	15 Le serviteur de l’homme de Dieu se leva de bon matin; lorsqu’il sortit, une troupe entourait la ville avec des chevaux et des chars. Le garçon dit à Élisée: “Ah, mon seigneur! Qu’allons-nous faire?”
16 ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם	16 Il lui répondit: “Ne crains pas, car ceux qui sont avec nous sont plus nombreux que ceux qui sont avec eux.”
17 ויתפלל אלישע ויאמר יהוה פקח נא את עיניו ויראה ויפקח יהוה את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע	17 Élisée se mit en prière: “Yahvé, ouvre ses yeux pour qu’il voie.” Et Yahvé ouvrit les yeux du jeune homme, il vit la montagne couverte de chevaux et de chars de feu tout autour d’Élisée.
18 וירדו אליו ויתפלל אלישע אל יהוה ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע	18 Les Araméens descendirent vers Élisée. Il fit cette prière à Yahvé: “Daigne frapper d’aveuglement cette troupe!” Et Yahvé les frappa d’aveuglement selon la parole d’Élisée.
19 ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון וילך אותם שמרונה	19 Élisée leur dit: “Ce n’est pas ici le chemin et ce n’est pas ici la ville, suivez-moi et je vous conduirai vers l’homme que vous cherchez.” Et il les conduisit à Samarie.
20 ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יהוה פקח את עיני אלה ויראו ויפקח יהוה את עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון	20 Lorsqu’ils furent entrés dans Samarie, Élisée dit: “Yahvé! Ouvre les yeux de ces hommes et qu’ils voient.” Yahvé ouvrit leurs yeux et ils virent qu’ils étaient au milieu de Samarie.
21 ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראתו אותם האכה אכה אבי	21 Le roi d’Israël, en les voyant, dit à Élisée: “Dois-je les frapper, mon père?”
22 ויאמר לא תכה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדניהם	22 Il répondit: “Ne les frappe pas. Frappe-t-on ceux qu’on a fait prisonniers par l’épée ou l’arc? Donne-leur plutôt du pain et de l’eau pour qu’ils mangent et qu’ils boivent; ils retourneront ensuite chez leur maître.”
23 ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וילכו אל אדניהם ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל	23 Alors le roi leur fit servir un bon repas, ils mangèrent et ils burent. Puis il les renvoya et ils s’en retournèrent chez leur maître; à partir de ce moment-là, les bandes araméennes cessèrent leurs raids sur le territoire d’Israël.
24 ויהי אחרי כן ויקבץ בן הדד מלך ארם את כל מחנהו ויעל ויצר על שמרון	24 Beaucoup plus tard, Ben-Hadad roi d’Aram rassembla toute son armée et monta pour assiéger Samarie.
25 ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש חמור בשמנים כסף ורבע הקב חרייונים בחמשה כסף	25 La famine fut grande à Samarie, la situation était telle qu’une tête d’âne valait 80 pièces d’argent et qu’une petite mesure de pois chiches en valait cinq.
26 ויהי מלך ישראל עבר על החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך	26 Au moment où le roi passait sur le rempart, une femme cria vers lui: “Sauve-moi, mon seigneur le roi!”
27 ויאמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב	27 Il répondit: “Si Yahvé ne te sauve pas, que puis-je faire? N’attends rien de moi pour manger ou pour boire?”
28 ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר	28 Puis le roi lui dit: “Qu’y a-t-il?” Elle répondit: “La femme que voici m’avait dit: Donne ton fils pour que nous le mangions aujourd’hui; demain nous mangerons mon fils.
29 ונבשל את בני ונאכלהו ואמר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחבא את בנה	29 Nous avons donc fait cuire mon fils et nous l’avons mangé, mais lorsque le jour suivant je lui ai dit: ‘Donne ton fils pour que nous le mangions’, elle l’a caché.”
30 ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית	30 En entendant les paroles de cette femme, le roi déchira ses vêtements, et comme il était sur le rempart, le peuple vit qu’en dessous de ses vêtements il portait un sac à même le corps.
31 ויאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוסף אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום	31 Le roi dit: “Que Dieu me maudisse et me maudisse encore, si la tête d’Élisée fils de Chafat reste aujourd’hui sur ses épaules!”
32 ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רגלי אדניו אחריו	32 Or Élisée était assis dans sa maison, et les anciens étaient assis autour de lui. Le roi envoya un de ses hommes, mais avant que le messager n’arrive, Élisée avait dit aux anciens: “Savez-vous que ce fils d’assassin envoie quelqu’un pour me couper la tête? Faites attention! Lorsque le messager viendra, fermez la porte et repoussez-le avec la porte. On entendra sûrement les pas de son maître juste derrière les siens.”
33 עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת יהוה מה אוחיל ליהוה עוד	33 Élisée parlait encore avec eux lorsque le roi arriva chez lui: “Ce malheur vient de Yahvé, dit-il, que puis-je encore espérer de Yahvé?”