Mark 7

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 And there assembled together unto him the Pharisees and some of the scribes, coming from Jerusalem.	1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים
2 And when they had seen some of his disciples eat bread with common, that is, with unwashed hands, they found fault.	2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם
3 For the Pharisees, and all the Jews eat not without often washing their hands, holding the tradition of the ancients:	3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים
4 And when they come from the market, unless they be washed, they eat not: and many other things there are that have been delivered to them to observe, the washings of cups and of pots, and of brazen vessels, and of beds.	4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות
5 And the Pharisees and scribes asked him: Why do not thy disciples walk according to the tradition of the ancients, but they eat bread with common hands?	5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים
6 But he answering, said to them: Well did Isaias prophesy of you hypocrites, as it is written: This people honoureth me with their lips, but their heart is far from me.	6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני
7 And in vain to they worship me, teaching doctrines and precepts of men.	7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים
8 For leaving the commandment of God, you hold the tradition of men, the washing of pots and of cups: and many other things you do like to these.	8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים
9 And he said to them: Well do you make void the commandment of God, that you may keep your own tradition.	9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם
10 For Moses said: Honor thy father and thy mother; and He that shall curse father or mother, dying let him die.	10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת
11 But you say: If a man shall say to his father or mother, Corban, (which is a gift,) whatsoever is from me, shall profit thee.	11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי
12 And further you suffer him not to do any thing for his father or mother,	12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו
13 Making void the word of God by your own tradition, which you have given forth. And many other such like things you do.	13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים
14 And calling again the multitude unto him, he said to them: Hear ye me all, and understand.	14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו
15 There is nothing from without a man that entering into him, can defile him. But the things which come from a man, those are they that defile a man.	15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם
16 If any man have ears to hear, let him hear.	16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע
17 And when he was come into the house from the multitude, his disciples asked him the parable.	17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל
18 And he saith to them: So are you also without knowledge? understand you not that every thing from without, entering into a man cannot defile him:	18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו
19 Because it entereth not into his heart, but goeth into the belly, and goeth out into the privy, purging all meats?	19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל
20 But he said that the things which come out from a man, they defile a man.	20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם
21 For from within out of the heart of men proceed evil thoughts, adulteries, fornications, murders,	21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות
22 Thefts, covetousness, wickedness, deceit, lasciviousness, an evil eye, blasphemy, pride, foolishness.	22 ]22-12[
23 All these evil things come from within, and defile a man.	23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו
24 And rising from thence he went into the coasts of Tyre and Sidon: and entering into a house, he would that no man should know it, and he could not be hid.	24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר
25 For a woman as soon as she heard of him, whose daughter had an unclean spirit, came in and fell down at his feet.	25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו
26 For the woman was a Gentile, a Syrophenician born. And she besought him that he would cast forth the devil out of her daughter.	26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה
27 Who said to her: Suffer first the children to be filled: for it is not good to take the bread of the children, and cast it to the dogs.	27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים
28 But she answered and said to him: Yea, Lord; for the whelps also eat under the table of the crumbs of the children.	28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים
29 And he said to her: For this saying go thy way, the devil is gone out of thy daughter.	29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך
30 And when she was come into her house, she found the girl lying upon the bed, and that the devil was gone out.	30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה
31 And again going out of the coasts of Tyre, he came by Sidon to the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis.	31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים
32 And they bring to him one deaf and dumb; and they besought him that he would lay his hand upon him.	32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו
33 And taking him from the multitude apart, he put his fingers into his ears, and spitting, he touched his tongue:	33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו
34 And looking up to heaven, he groaned, and said to him: Ephpheta, which is, Be thou opened.	34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח
35 And immediately his ears were opened, and the string of his tongue was loosed, and he spoke right.	35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה
36 And he charged them that they should tell no man. But the more he charged them, so much the more a great deal did they publish it.	36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז
37 And so much the more did they wonder, saying: He hath done all things well; he hath made both the deaf to hear, and the dumb to speak.	37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים