Juan 11

EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS	MODERN HEBREW BIBLE
1 Había un hombre enfermo, Lázaro de Betania, del pueblo de María y de su hermana Marta.	1 ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה
2 María era la misma que derramó perfume sobre el Señor y le secó los pies con sus cabellos. Su hermano Lázaro era el que estaba enfermo.	2 היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה
3 Las hermanas enviaron a decir a Jesús: «Señor, el que tú amas, está enfermo».	3 ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא
4 Al oír esto, Jesús dijo: «Esta enfermedad no es mortal; es para gloria de Dios, para que el Hijo de Dios sea glorificado por ella».	4 וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים
5 Jesús quería mucho a Marta, a su hermana y a Lázaro.	5 וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר
6 Sin embargo, cuando oyó que este se encontraba enfermo, se quedó dos días más en el lugar donde estaba.	6 ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם
7 Después dijo a sus discípulos: «Volvamos a Judea».	7 מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה
8 Los discípulos le dijeron: «Maestro, hace poco los judíos querían apedrearte, ¿quieres volver allá?».	8 ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה
9 Jesús les respondió: «¿Acaso no son doce la horas del día? El que camina de día no tropieza, porque ve la luz de este mundo;	9 ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה
10 en cambio, el que camina de noche tropieza, porque la luz no está en él».	10 אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו
11 Después agregó: «Nuestro amigo Lázaro duerme, pero yo voy a despertarlo».	11 כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו
12 Sus discípulos le dijeron: «Señor, si duerme, se curará».	12 ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע
13 Ellos pensaban que hablaba del sueño, pero Jesús se refería a la muerte.	13 וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר
14 Entonces les dijo abiertamente: «Lázaro ha muerto,	14 אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת
15 y me alegro por ustedes de no haber estado allí, a fin de que crean. Vayamos a verlo».	15 ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו
16 Tomás, llamado el Mellizo, dijo a los otros discípulos: «Vayamos también nosotros a morir con él».	16 ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו
17 Cuando Jesús llegó, se encontró con que Lázaro estaba sepultado desde hacía cuatro Días.	17 ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר
18 Betania distaba de Jerusalén sólo unos tres kilómetros.	18 ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס
19 Muchos judíos habían ido a consolar a Marta y a María, por la muerte de su hermano.	19 ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן
20 Al enterarse de que Jesús llegaba, Marta salió a su encuentro, mientras María permanecía en la casa.	20 ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית
21 Marta dio a Jesús: «Señor, si hubieras estado aquí, mi hermano no habría muerto.	21 ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי
22 Pero yo sé que aun ahora, Dios te concederá todo lo que le pidas».	22 וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים
23 Jesús le dijo: «Tu hermano resucitará».	23 ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך
24 Marta le respondió: «Sé que resucitará en la resurrección del último día».	24 ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון
25 Jesús le dijo: «Yo soy la Resurrección y la Vida. El que cree en mí, aunque muera, vivirá:	25 ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות
26 y todo el que vive y cree en mí, no morirá jamás. ¿Crees esto?».	26 וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת
27 Ella le respondió: «Sí, Señor, creo que tú eres el Mesías, el Hijo de Dios, el que debía venir al mundo».	27 ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם
28 Después fue a llamar a María, su hermana, y le dijo en voz baja: «El Maestro está aquí y te llama».	28 ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך
29 Al oír esto, ella se levantó rápidamente y fue a su encuentro.	29 היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו
30 Jesús no había llegado todavía al pueblo, sino que estaba en el mismo sitio donde Marta lo había encontrado.	30 וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא
31 Los Judíos que estaban en la casa consolando a María, al ver que esta se levantaba de repente y salía, la siguieron, pensando que iba al sepulcro para llorar allí.	31 והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה
32 María llegó adonde estaba Jesús y, al verlo, se postró a sus pies y le dijo: «Señor, si hubieras estado aquí, mi hermano no habría muerto».	32 ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי
33 Jesús, al verla llorar a ella, y también a los judíos que la acompañaban, conmovido y turbado,	33 ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד
34 preguntó: «¿Dónde lo pusieron?». Le respondieron: «Ven, Señor, y lo verás».	34 ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה
35 Y Jesús lloró.	35 ויבך ישוע
36 Los judíos dijeron: «¡Cómo lo amaba!».	36 ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו
37 Pero algunos decían: «Este que abrió los ojos del ciego de nacimiento, ¿no podría impedir que Lázaro muriera?».	37 ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות
38 Jesús, conmoviéndose nuevamente, llegó al sepulcro, que era una cueva con una piedra encima,	38 ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה
39 y le dijo: «Quiten la piedra». Marta, la hermana del difunto, le respondió: «Señor, huele mal; ya hace cuatro días que está muerto».	39 ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו
40 Jesús le dijo: «¿No te he dicho que si crees, verás la gloria de Dios?».	40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים
41 Entonces quitaron la piedra, y Jesús, levantando los ojos al cielo, dijo: «Padre, te doy gracias porque me oíste.	41 וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני
42 Yo sé que siempre me oyes, pero le he dicho por esta gente que me rodea, para que crean que tú me has enviado».	42 ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני
43 Después de decir esto, gritó con voz fuerte: «¡Lázaro, ven afuera!».	43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא
44 El muerto salió con los pies y las manos atados con vendas, y el rostro envuelto en un sudario. Jesús les dijo: «Desátenlo para que pueda caminar».	44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו
45 Al ver lo que hizo Jesús, muchos de los judíos que habían ido a casa de María creyeron en él.	45 ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו
46 Pero otros fueron a ver a los fariseos y les contaron lo que Jesús había hecho.	46 ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע
47 Los sumos sacerdotes y los fariseos convocaron un Consejo y dijeron: «¿Qué hacemos? Porque este hombre realiza muchos signos.	47 אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה
48 Si lo dejamos seguir así, todos creerán en él, y los romanos vendrán y destruirán nuestro Lugar santo y nuestra nación».	48 אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו
49 Uno de ellos, llamado Caifás, que era Sumo Sacerdote ese año, les dijo: «Ustedes no comprenden nada.	49 ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה
50 ¿No les parece preferible que un solo hombre muera por el pueblo y no que perezca la nación entera?».	50 אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו
51 No dijo eso por sí mismo, sino que profetizó como Sumo Sacerdote que Jesús iba a morir por la nación,	51 וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם
52 y no solamente por la nación, sino también para congregar en la unidad a los hijos de Dios que estaban dispersos.	52 ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים
53 A partir de ese día, resolvieron que debían matar a Jesús.	53 ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה
54 Por eso él no se mostraba más en público entre los judíos, sino que fue a una región próxima al desierto, a una ciudad llamada Efraím, y allí permaneció con sus discípulos.	54 על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו
55 Como se acercaba la Pascua de los judíos, mucha gente de la región había subido a Jerusalén para purificarse.	55 ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו
56 Buscaban a Jesús y se decían unos a otros en el Templo: «¿Qué les parece, vendrá a la fiesta o no?».	56 ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג
57 Los sumos sacerdotes y los fariseos habían dado orden de que si alguno conocía el lugar donde él se encontraba, lo hiciera saber para detenerlo.	57 והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו