Lucas 18

EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS	MODERN HEBREW BIBLE
1 Después le enseñó con una parábola que era necesario orar siempre sin desanimarse:	1 וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות
2 «En una ciudad había un juez que no temía a Dios ni le importaban los hombres;	2 ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם
3 y en la misma ciudad vivía una viuda que recurría a él, diciéndole: "Te ruego que me hagas justicia contra mi adversario".	3 ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי
4 Durante mucho tiempo el juez se negó, pero después dijo: "Yo no temo a Dios ni me importan los hombres,	4 וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים
5 pero como esta viuda me molesta, le haré justicia para que no venga continuamente a fastidiarme".»	5 אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים
6 Y el Señor dijo: «Oigan lo que dijo este juez injusto.	6 ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה
7 Y Dios, ¿no hará justicia a sus elegidos, que claman a él día y noche, aunque los haga esperar?	7 והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם
8 Les aseguro que en un abrir y cerrar de ojos les hará justicia. Pero cuando venga el Hijo del hombre, ¿encontrará fe sobre la tierra?».	8 אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ
9 Y refiriéndose a algunos que se tenían por justos y despreciaban a los demás, dijo también esta parábola:	9 ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר
10 «Dos hombres subieron al Templo para orar; uno era fariseo y el otro, publicano.	10 שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס
11 El fariseo, de pie, oraba así: "Dios mío, te doy gracias porque no soy como los demás hombres, que son ladrones, injustos y adúlteros; ni tampoco como ese publicano.	11 ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה
12 Ayuno dos veces por semana y pago la décima parte de todas mis entradas".	12 אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני
13 En cambio el publicano, manteniéndose a distancia, no se animaba siquiera a levantar los ojos al cielo, sino que se golpeaba el pecho, diciendo: "¡Dios mío, ten piedad de mí, que soy un pecador!".	13 והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא
14 Les aseguro que este último volvió a su casa justificado, pero no el primero. Porque todo el que se ensalza será humillado y el que se humilla será ensalzado».	14 אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם
15 También le presentaban a los niños pequeños, para que los tocara; pero, al ver esto, los discípulos los reprendían.	15 ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם
16 Entonces Jesús los hizo llamar y dijo: «Dejen que los niños se acerquen a mí y no se lo impidan, porque el Reino de Dios pertenece a los que son como ellos.	16 ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים
17 Les aseguro que el que no recibe el Reino de Dios como un niño, no entrará en él».	17 אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה
18 Un hombre importante le preguntó: «Maestro bueno, ¿qué debo hacer para heredar la Vida eterna?».	18 וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים
19 Jesús le dijo: ¿Por qué me llamas bueno? Sólo Dios es bueno.	19 ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים
20 Tú conoces los mandamientos: No cometerás adulterio, no matarás, no robarás, no darás falso testimonio, honra a tu padre y a tu madre».	20 את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך
21 El hombre le respondió: «Todo esto lo he cumplido desde mi juventud».	21 ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי
22 Al oírlo, Jesús le dijo: «Una cosa te falta todavía: vende todo lo que tienes y distribúyelo entre los pobres, y tendrás un tesoro en el cielo. Después ven y sígueme».	22 וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי
23 Al oír estas palabras, el hombre se entristeció, porque era muy rico.	23 ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו
24 Viéndolo así, Jesús dijo: «¡Qué difícil será para los ricos entrar en el Reino de Dios!	24 וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים
25 Sí, es más fácil que un camello pase por el ojo de una aguja, que un rico entre en el Reino de Dios».	25 כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים
26 Los que escuchaban dijeron: «Pero entonces, ¿quién podrá salvarse?».	26 ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע
27 Jesús respondió: «Lo que es imposible para los hombres, es posible para Dios».	27 ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים
28 Pedro le dijo: «Nosotros hemos dejado todo lo que teníamos y te hemos seguido».	28 ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך
29 Jesús respondió: «Les aseguro que el que haya dejado casa, mujer, hermanos, padres o hijos, por el Reino de Dios,	29 ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים
30 recibirá mucho más en ese mundo; y en el mundo futuro, recibirá la Vida eterna».	30 ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים
31 Después, Jesús llevó aparte a los Doce y les dijo: «Ahora subimos a Jerusalén, donde se cumplirá todo lo que anunciaron los profetas sobre el Hijo del hombre.	31 ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם
32 Será entregado a los paganos, se burlarán de él, lo insultarán, lo escupirán	32 כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו
33 y, después de azotarlo, lo matarán. Pero al tercer día resucitará».	33 ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום
34 Ellos no comprendieron nada de todo esto; les resultaba oscuro y no captaban el sentido de estas palabras.	34 והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר
35 Cuando se acercaba a Jericó, un ciego estaba sentado al borde del camino, pidiendo limosna.	35 ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל
36 Al oír que pasaba mucha gente, preguntó qué sucedía.	36 וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת
37 Le respondieron que pasaba Jesús de Nazaret.	37 ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר
38 El ciego se puso a gritar: «¡Jesús, Hijo de David, ten compasión de mí!».	38 ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני
39 Los que iban delante lo reprendían para que se callara, pero él gritaba más fuerte: «¡Hijo de David, ten compasión de mí!».	39 וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני
40 Jesús se detuvo y mandó que se lo trajeran. Cuando lo tuvo a su lado, le preguntó:	40 ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר
41 ¿Qué quieres que haga por ti?». «Señor, que yo vea otra vez».	41 מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה
42 Y Jesús le dijo: «Recupera la vista, tu fe te ha salvado».	42 ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך
43 En el mismo momento, el ciego recuperó la vista y siguió a Jesús, glorificando a Dios. Al ver esto, todo el pueblo alababa a Dios.	43 ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים