Livre de la Genèse 37

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Quant à Jacob, il demeura dans le pays où ses pères avaient séjourné, c’est-à-dire en Canaan.	1 וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
2 Voici maintenant les origines du peuple de Jacob. En ce temps-là Joseph était un adolescent de 17 ans; comme il gardait le petit bétail avec ses frères, les fils de Bila et les fils de Zilpa, les femmes de son père, il pouvait rapporter à son père le mal que l’on disait d’eux.	2 אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם
3 Israël préférait Joseph à tous ses autres fils, car il était le fils de sa vieillesse. Il lui avait même fait faire une tunique à manches.	3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים
4 Ses frères voyaient que leur père le préférait à tous les autres, aussi ils le détestèrent: ils ne pouvaient plus lui parler amicalement.	4 ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם
5 Joseph eut un rêve qu’il raconta à ses frères.	5 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו
6 Il leur dit: “Écoutez le rêve que j’ai eu.	6 ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי
7 Nous étions en train de ramasser les gerbes au milieu des champs, et voici que ma gerbe se dressa debout, toute droite, pendant que vos gerbes tout autour se prosternaient devant la mienne.”	7 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי
8 Ses frères lui répondirent: “Voudrais-tu par hasard régner sur nous, devenir notre roi et dominer sur nous?” Ils le détestèrent encore plus à cause de ses rêves et de ses interprétations.	8 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו
9 Il eut un autre rêve qu’il raconta encore à ses frères: “J’ai eu un rêve, dit-il: le soleil, la lune et onze étoiles se prosternaient devant moi.”	9 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי
10 Mais son père le gronda: “Qu’as-tu donc rêvé là! Devrons-nous, moi, ta mère et tes frères, nous prosterner jusqu’à terre devant toi?”	10 ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
11 Ses frères étaient jaloux de lui, mais son père n’oubliait rien de tout cela.	11 ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר
12 Comme ses frères étaient allés faire paître le troupeau de leur père à Sichem,	12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם
13 Israël dit à Joseph: “Tes frères sont partis vers Sichem pour faire paître le troupeau, il faut que je t’envoie vers eux.” Il répondit: “Me voici!”	13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני
14 Son père lui dit: “Va voir comment se portent tes frères et le troupeau: tu me rapporteras les nouvelles.” Il l’envoya donc de la vallée d’Hébron et Joseph arriva à Sichem.	14 ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
15 Un homme le rencontra alors qu’il errait dans la campagne et lui demanda: “Que cherches-tu?”	15 וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש
16 Joseph répondit: “Je cherche mes frères, peux-tu me dire où ils font paître le troupeau?”	16 ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים
17 L’homme répondit: “Ils sont partis d’ici, et je les ai entendus qui disaient: Allons à Dotan.” Joseph alla donc à la recherche de ses frères et les retrouva à Dotan.	17 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן
18 Ils l’aperçurent de loin et, avant qu’il n’approche, ils complotèrent contre lui pour le faire mourir.	18 ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
19 Ils se disaient entre eux: “Voici qu’arrive notre maître en songes!	19 ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא
20 C’est le moment, tuons-le, jetons-le dans une citerne quelconque et nous dirons qu’une bête sauvage l’a dévoré. Nous verrons bien alors à quoi riment ses songes.”	20 ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו
21 En entendant cela, Ruben voulut le sauver de leurs mains: “Ne le frappons pas à mort,” dit-il.	21 וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש
22 Ruben ajouta: “Ne répandez pas le sang, jetez-le donc dans cette citerne du désert, mais ne portez pas la main sur lui!” Il disait cela pour le sauver de leurs mains, pour le renvoyer à son père.	22 ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו
23 Dès que Joseph arriva auprès de ses frères, ils lui arrachèrent la tunique à manches qu’il portait.	23 ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו
24 Puis ils le prirent et le jetèrent dans la citerne. La citerne était vide: il n’y avait plus d’eau dedans.	24 ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים
25 Ils s’étaient assis pour prendre leur repas quand, levant les yeux, ils aperçurent une caravane d’Ismaélites qui arrivait de Galaad. Leurs chameaux étaient chargés de résine et de parfums précieux qu’ils transportaient en Égypte.	25 וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה
26 Alors Juda dit à ses frères: “Que gagnerons-nous à tuer notre frère et à cacher son sang?	26 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו
27 Vendons-le aux Ismaélites plutôt que de le tuer, car il est notre frère!” Ses frères l’écoutèrent.	27 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו
28 Des marchands de Madian passaient par là. Ses frères retirèrent Joseph, le firent remonter de la citerne et le vendirent aux Ismaélites pour vingt pièces d’argent. Ceux-ci emmenèrent Joseph en Égypte.	28 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה
29 Lorsque Ruben revint à la citerne, Joseph n’y était plus: il en déchira ses vêtements!	29 וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו
30 Puis il revint dire à ses frères: “Le garçon n’est plus là, que vais-je devenir?”	30 וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא
31 Ils prirent alors la tunique de Joseph, égorgèrent un bouc et plongèrent la tunique dans son sang.	31 ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם
32 Puis ils envoyèrent la tunique à manches et la firent parvenir à leur père en disant: “Voici ce que nous avons trouvé. Regarde! N’est-ce pas la tunique de ton fils?”	32 וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא
33 Jacob la reconnut: “C’est la tunique de mon fils, dit-il, une bête féroce l’aura dévoré, Joseph a été mis en pièces!”	33 ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף
34 Jacob déchira ses vêtements, il s’habilla d’un sac et fit le deuil de son fils durant de longs jours.	34 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים
35 Tous ses fils et toutes ses filles venaient pour le consoler, mais il refusait de se consoler, car il disait: “Je garderai le deuil jusqu’à ce que j’aille rejoindre mon fils au séjour des morts.” Et son père le pleura.	35 ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו
36 Quant aux Madianites, ils vendirent Joseph en Égypte à Putifar, un fonctionnaire chef des gardes dans le palais du Pharaon.	36 והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים