Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 15

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 וְעָלֵינוּ הַחֲזָקִים לָשֵׂאת חֻלְשׁוֹת הַכּשְׁלִים וְאַל־נְבַקֵּשׁ הֲנָאַת עַצְמֵנוּ	1 Ὀφείλομεν δὲ ἡμεῖς οἱ δυνατοὶ τὰ ἀσθενήματα τῶν ἀδυνάτων βαστάζειν καὶ μὴ ἑαυτοῖς ἀρέσκειν.
2 כִּי כָל־אֶחָד מִמֶּנּוּ יְבַקֵּשׁ הֲנָאַת חֲבֵרוֹ לְטוֹב לוֹ לְמַעַן יִבָּנֶה	2 ἕκαστος ἡμῶν τῷ πλησίον ἀρεσκέτω εἰς τὸ ἀγαθὸν πρὸς οἰκοδομήν·
3 כִּי גַם־הַמָּשִׁיחַ לֹא בִקֵּשׁ הֲנָאַת עַצְמוֹ אֶלָּא כַכָּתוּב חֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי	3 καὶ γὰρ ὁ Χριστὸς οὐχ ἑαυτῷ ἤρεσεν, ἀλλὰ καθὼς γέγραπται· οἱ ὀνειδισμοὶ τῶν ὀνειδιζόντων σε ἐπέπεσαν ἐπ’ ἐμέ.
4 כִּי כָל־אֲשֶׁר נִכְתַּב מִלְּפָנִים לְלַמְּדֵנוּ נִכְתָּב לְמַעַן תִּהְיֶה־לָּנוּ תִקְוָה בְּסַבְלָנוּת וּבְתַנְחוּמוֹת הַכְּתוּבִים	4 ὅσα γὰρ προεγράφη, εἰς τὴν ἡμετέραν διδασκαλίαν ἐγράφη, ἵνα διὰ τῆς ὑπομονῆς καὶ διὰ τῆς παρακλήσεως τῶν γραφῶν τὴν ἐλπίδα ἔχωμεν.
5 וֵאלֹהֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה הוּא יִתֵּן לָכֶם לִהְיוֹת כֻּלְּכֶם לֵב אֶחָד עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ	5 ὁ δὲ θεὸς τῆς ὑπομονῆς καὶ τῆς παρακλήσεως δῴη ὑμῖν τὸ αὐτὸ φρονεῖν ἐν ἀλλήλοις κατὰ Χριστὸν Ἰησοῦν,
6 אֲשֶׁר תְּכַבְּדוּ בְּנֶפֶשׁ אַחַת וּבְפֶה אֶחָד אֶת־הָאֱלֹהִים אֲבִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ	6 ἵνα ὁμοθυμαδὸν ἐν ἑνὶ στόματι δοξάζητε τὸν θεὸν καὶ πατέρα τοῦ κυρίου ἡμῶν Ἰησοῦ Χριστοῦ.
7 עַל־כֵּן תְּקַבְּלוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו כַּאֲשֶׁר גַּם־הַמָּשִׁיחַ קִבֵּל אֹתָנוּ לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים	7 Διὸ προσλαμβάνεσθε ἀλλήλους, καθὼς καὶ ὁ Χριστὸς προσελάβετο ὑμᾶς εἰς δόξαν τοῦ θεοῦ.
8 וַאֲנִי אֹמֵר כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִמְשָׁרֵת בְּנֵי הַמִּילָה לְמַעַן אֱמֶת הָאֱלֹהִים לְקַיֵּם אֶת־הַהַבְטָחוֹת אֲשֶׁר לָאָבוֹת	8 λέγω γὰρ Χριστὸν διάκονον γεγενῆσθαι περιτομῆς ὑπὲρ ἀληθείας θεοῦ, εἰς τὸ βεβαιῶσαι τὰς ἐπαγγελίας τῶν πατέρων,
9 וְהַגּוֹיִם הֵמָּה יְכַבְּדוּ אֶת־הָאֱלֹהִים לְמַעַן רַחֲמָיו כַּכָּתוּב עַל־כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה	9 τὰ δὲ ἔθνη ὑπὲρ ἐλέους δοξάσαι τὸν θεόν, καθὼς γέγραπται· διὰ τοῦτο ἐξομολογήσομαί σοι ἐν ἔθνεσιν καὶ τῷ ὀνόματί σου ψαλῶ.
10 וְאוֹמֵר הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ	10 καὶ πάλιν λέγει· εὐφράνθητε, ἔθνη, μετὰ τοῦ λαοῦ αὐτοῦ.
11 וְאוֹמֵר הַלְלוּ אֶת־יְהוָֹה כָּל־גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל־הָאֻמִּים	11 καὶ πάλιν· αἰνεῖτε, πάντα τὰ ἔθνη, τὸν κύριον καὶ ἐπαινεσάτωσαν αὐτὸν πάντες οἱ λαοί.
12 וִישַׁעְיָהוּ אֹמֵר וְהָיָה שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יְקַוּוּ	12 καὶ πάλιν Ἠσαΐας λέγει· ἔσται ἡ ῥίζα τοῦ Ἰεσσαὶ καὶ ὁ ἀνιστάμενος ἄρχειν ἐθνῶν, ἐπ’ αὐτῷ ἔθνη ἐλπιοῦσιν.
13 וֵאלֹהֵי הַתִּקְוָה הוּא יְמַלֵּא אֶתְכֶם כָּל־שִׂמְחָה וְשָׁלוֹם בָּאֱמוּנָה לְמַעַן תִּרְבֶּה תִּקְוַתְכֶם בִּגְבוּרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	13 Ὁ δὲ θεὸς τῆς ἐλπίδος πληρώσαι ὑμᾶς πάσης χαρᾶς καὶ εἰρήνης ἐν τῷ πιστεύειν, εἰς τὸ περισσεύειν ὑμᾶς ἐν τῇ ἐλπίδι ἐν δυνάμει πνεύματος ἁγίου.
14 וְהִנֵּה אַחַי מֻבְטָח אֲנִי בָּכֶם כִּי גַם־אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מְלֵאֵי אַהֲבַת חֶסֶד מְלֵאִים כָּל־דַּעַת וְתוּכְלוּ לְהוֹכִיחַ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ	14 Πέπεισμαι δέ, ἀδελφοί μου, καὶ αὐτὸς ἐγὼ περὶ ὑμῶν ὅτι καὶ αὐτοὶ μεστοί ἐστε ἀγαθωσύνης, πεπληρωμένοι πάσης [τῆς] γνώσεως, δυνάμενοι καὶ ἀλλήλους νουθετεῖν.
15 אַךְ הֵעַזְתִּי מְעַט בְּכָתְבִי אֲלֵיכֶם הֵנָּה וָהֵנָּה כְּמַזְכִּיר אֶתְכֶם עַל־פִּי הַחֶסֶד הַנָּתוּן לִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים	15 τολμηρότερον δὲ ἔγραψα ὑμῖν ἀπὸ μέρους ὡς ἐπαναμιμνῄσκων ὑμᾶς διὰ τὴν χάριν τὴν δοθεῖσάν μοι ὑπὸ τοῦ θεοῦ
16 לִהְיוֹתִי מְשָׁרֵת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לַגּוֹיִם וּלְכַהֵן בִּבְשׂוֹרַת הָאֱלֹהִים לְמַעַן יִהְיֶה קָרְבַּן הַגּוֹיִם רָצוּי וּמְקֻדָּשׁ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ	16 εἰς τὸ εἶναί με λειτουργὸν Χριστοῦ Ἰησοῦ εἰς τὰ ἔθνη, ἱερουργοῦντα τὸ εὐαγγέλιον τοῦ θεοῦ, ἵνα γένηται ἡ προσφορὰ τῶν ἐθνῶν εὐπρόσδεκτος, ἡγιασμένη ἐν πνεύματι ἁγίῳ.
17 עַל־כֵּן יֶשׁ־לִי לְהִתְהַלֵּל בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ נֶגֶד הָאֱלֹהִים	17 ἔχω οὖν [τὴν] καύχησιν ἐν Χριστῷ Ἰησοῦ τὰ πρὸς τὸν θεόν·
18 כִּי לֹא־אָעֵז פָּנַי לְדַבֵּר דָּבָר זוּלָתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הַמָּשִׁיחַ בְּיָדִי לְמַעַן הַטּוֹת בְּאֹמֶר וּבְמַעֲשֶׂה אֶת־לֵב הַגּוֹיִם לָסוּר לְמִשְׁמַעְתּוֹ	18 οὐ γὰρ τολμήσω τι λαλεῖν ὧν οὐ κατειργάσατο Χριστὸς δι’ ἐμοῦ εἰς ὑπακοὴν ἐθνῶν, λόγῳ καὶ ἔργῳ,
19 בִּגְבוּרַת אֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּבִגְבוּרַת רוּחַ אֱלֹהִים עַד־כִּי מִלֵּאתִי מִירוּשָׁלַיִם וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְעַד לְאִלּוּרִיקוֹן אֶת־בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ	19 ἐν δυνάμει σημείων καὶ τεράτων, ἐν δυνάμει πνεύματος [θεοῦ]· ὥστε με ἀπὸ Ἰερουσαλὴμ καὶ κύκλῳ μέχρι τοῦ Ἰλλυρικοῦ πεπληρωκέναι τὸ εὐαγγέλιον τοῦ Χριστοῦ,
20 בְּהִשְׁתַּדְּלִי לְהַגִּיד אֶת־הַבְּשׂוֹרָה לֹא בִמְקֹמוֹת אֲשֶׁר־שָׁם כְּבָר נִקְרָא שֵׁם הַמָּשִׁיחַ לְבִלְתִּי בְנוֹת עַל־יְסוֹד אֲחֵרִים	20 οὕτως δὲ φιλοτιμούμενον εὐαγγελίζεσθαι οὐχ ὅπου ὠνομάσθη Χριστός, ἵνα μὴ ἐπ’ ἀλλότριον θεμέλιον οἰκοδομῶ,
21 כִּי אִם־כַּכָּתוּב אֲשֶׁר לֹא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ	21 ἀλλὰ καθὼς γέγραπται· οἷς οὐκ ἀνηγγέλη περὶ αὐτοῦ ὄψονται, καὶ οἳ οὐκ ἀκηκόασιν συνήσουσιν.
22 וְזֶה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר־נֶעֱצַרְתִּי בִגְלָלוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם מִבּוֹא אֲלֵיכֶם	22 Διὸ καὶ ἐνεκοπτόμην τὰ πολλὰ τοῦ ἐλθεῖν πρὸς ὑμᾶς·
23 אֲבָל כָּעֵת אֲשֶׁר אֵין־עוֹד מָקוֹם לִי בַּגְּלִילוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לָבֹא אֲלֵיכֶם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת	23 νυνὶ δὲ μηκέτι τόπον ἔχων ἐν τοῖς κλίμασιν τούτοις, ἐπιποθίαν δὲ ἔχων τοῦ ἐλθεῖν πρὸς ὑμᾶς ἀπὸ πολλῶν ἐτῶν,
24 אָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּלֶכְתִּי לְאִסְפַּמְיָא כִּי מְקַוֶּה אָנֹכִי לִרְאוֹתְכֶם בְּעָבְרִי וְאַתֶּם תְּשַׁלְּחוּנִי שָׁמָּה וְאֶשְׂבְּעָה מְעַט מִכֶּם בָּרִאשׁוֹנָה	24 ὡς ἂν πορεύωμαι εἰς τὴν Σπανίαν· ἐλπίζω γὰρ διαπορευόμενος θεάσασθαι ὑμᾶς καὶ ὑφ’ ὑμῶν προπεμφθῆναι ἐκεῖ ἐὰν ὑμῶν πρῶτον ἀπὸ μέρους ἐμπλησθῶ.
25 אָמְנָם עַתָּה אֵלְכָה יְרוּשָׁלָיְמָה לַעֲזוֹר אֶת־הַקְּדוֹשִׁים	25 Νυνὶ δὲ πορεύομαι εἰς Ἰερουσαλὴμ διακονῶν τοῖς ἁγίοις.
26 כִּי מַקְדּוֹנְיָא וַאֲכַיָּא הוֹאִילוּ לָתֵת מַשְׂאַת נְדָבָה לְאֶבְיוֹנֵי הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם	26 εὐδόκησαν γὰρ Μακεδονία καὶ Ἀχαΐα κοινωνίαν τινὰ ποιήσασθαι εἰς τοὺς πτωχοὺς τῶν ἁγίων τῶν ἐν Ἰερουσαλήμ.
27 כִּי הוֹאִילוּ וְאַף־מְחֻיָּבִים הֵם לָהֶם כִּי אִם־הָיָה לַגּוֹיִם חֵלֶק בְּדִבְרֵי הָרוּחַ אֲשֶׁר לָהֶם הֲלֹא עֲלֵיהֶם לְעָזְרָם גַּם בְּדִבְרֵי הַגּוּף	27 εὐδόκησαν γὰρ καὶ ὀφειλέται εἰσὶν αὐτῶν· εἰ γὰρ τοῖς πνευματικοῖς αὐτῶν ἐκοινώνησαν τὰ ἔθνη, ὀφείλουσιν καὶ ἐν τοῖς σαρκικοῖς λειτουργῆσαι αὐτοῖς.
28 לָכֵן כְּשֶׁגָּמַרְתִּי אֶת־זֹאת וְחָתַמְתִּי לָהֶם הַפְּרִי הַזֶּה אָז אֶעְבְּרָה דֶּרֶךְ אַרְצְכֶם לְאִסְפַּמְיָא	28 τοῦτο οὖν ἐπιτελέσας καὶ σφραγισάμενος αὐτοῖς τὸν καρπὸν τοῦτον, ἀπελεύσομαι δι’ ὑμῶν εἰς Σπανίαν·
29 וְיוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי בְּבֹאִי אֲלֵיכֶם אָבוֹא בִּמְלֹא בִרְכַּת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ	29 οἶδα δὲ ὅτι ἐρχόμενος πρὸς ὑμᾶς ἐν πληρώματι εὐλογίας Χριστοῦ ἐλεύσομαι.
30 וַאֲנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בַּאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וּבְאַהֲבַת הָרוּחַ לְהִתְאַמֵּץ אִתִּי בְּהַעְתִּיר בַּעֲדִי אֶל־הָאֱלֹהִים	30 Παρακαλῶ δὲ ὑμᾶς[, ἀδελφοί,] διὰ τοῦ κυρίου ἡμῶν Ἰησοῦ Χριστοῦ καὶ διὰ τῆς ἀγάπης τοῦ πνεύματος συναγωνίσασθαί μοι ἐν ταῖς προσευχαῖς ὑπὲρ ἐμοῦ πρὸς τὸν θεόν,
31 לְמַעַן אֲשֶׁר אֶנָּצֵל מֵהַסּוֹרְרִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְיֶעֱרַב עַל־הַקְּדשִׁים שִׁמּוּשִׁי לְשֵׁם יְרוּשָׁלָיִם	31 ἵνα ῥυσθῶ ἀπὸ τῶν ἀπειθούντων ἐν τῇ Ἰουδαίᾳ καὶ ἡ διακονία μου ἡ εἰς Ἰερουσαλὴμ εὐπρόσδεκτος τοῖς ἁγίοις γένηται,
32 וַאֲשֶׁר אָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּשִׂמְחָה בִּרְצוֹן אֱלֹהִים וְאֶנָּפֵשׁ עִמָּכֶם	32 ἵνα ἐν χαρᾷ ἐλθὼν πρὸς ὑμᾶς διὰ θελήματος θεοῦ συναναπαύσωμαι ὑμῖν.
33 וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם עִם־כֻּלְּכֶם אָמֵן	33 Ὁ δὲ θεὸς τῆς εἰρήνης μετὰ πάντων ὑμῶν, ἀμήν.