Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 14

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיְהִי בְאִיקָנְיוֹן וַיָּבֹאוּ יַחְדָּו אֶל־בֵּית כְּנֵסֶת הַיְּהוּדִים וַיְדַבְּרוּ־שָׁם עַד כִּי־הֶאֱמִין הָמוֹן רָב מִן־הַיְּהוּדִים וּמִן־הַיְּוָנִים	1 Factum est autem Iconii, ut simul introirent in synagogam Judæorum, et loquerentur, ita ut crederet Judæorum et Græcorum copiosa multitudo.
2 אַךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ עוֹרְרוּ וְהִכְעִיסוּ אֶת־נַפְשׁוֹת הַגּוֹיִם עַל־הָאַחִים	2 Qui vero increduli fuerunt Judæi, suscitaverunt et ad iracundiam concitaverunt animas gentium adversus fratres.
3 וַיֵּשְׁבוּ־שָׁם יָמִים רַבִּים וַיְלַמְּדוּ בְּבִטְחוֹנָם בַּיהוֹה הַמֵּעִיד עַל־דְּבַר חַסְדּוֹ בַּעֲשֹוֹתוֹ עַל־יָדָם אֹתוֹת וּמוֹפְתִים	3 Multo igitur tempore demorati sunt, fiducialiter agentes in Domino, testimonium perhibente verbo gratiæ suæ, dante signa et prodigia fieri per manus eorum.
4 וַיֵּחָלֵק הֲמוֹן הָעִיר לַחֵצִי אֵלֶּה נָטוּ אַחֲרֵי הַיְּהוּדִים וְאֵלֶּה אַחֲרֵי הַשְּׁלִיחִים	4 Divisa est autem multitudo civitatis : et quidam quidem erant cum Judæis, quidam vero cum Apostolis.
5 וַתְּהִי מְהוּמַת הַגּוֹיִם וְהַיְּהוּדִים עִם־רָאשֵׁיהֶם לְהִתְעַלֵּל בָּהֶם וּלְסָקְלָם	5 Cum autem factus esset impetus gentilium et Judæorum cum principibus suis, ut contumeliis afficerent, et lapidarent eos,
6 וַיִּוָּדַע לָהֶם וַיִּבְרְחוּ לְעָרֵי לוּקוֹנְיָא אֶל־לוּסְטְרָא וְדַרְבִי וּסְבִיבוֹתָן	6 intelligentes confugerunt ad civitates Lycaoniæ Lystram et Derben, et universam in circuitu regionem, et ibi evangelizantes erant.
7 וַיְבַשְּׂרוּ־שָׁם הַבְּשׂוֹרָה	7 Et quidam vir Lystris infirmus pedibus sedebat, claudus ex utero matris suæ, qui numquam ambulaverat.
8 וְאִישׁ נְכֵה רַגְלַיִם הָיָה בְלוּסְטְרָא וְהוּא ישֵׁב פִּסֵּחַ מִבֶּטֶן אִמּוֹ וְלֹא הָלַךְ מִיָּמָיו	8 Hic audivit Paulum loquentem. Qui intuitus eum, et videns quia fidem haberet ut salvus fieret,
9 וַיִּשְׁמַע אֶת־פּוֹלוֹס מְדַבֵּר וְהוּא הִסְתַּכֵּל בּוֹ וַיַּרְא כִּי־אֱמוּנָה בוֹ לְהִוָּשֵׁעַ	9 dixit magna voce : Surge super pedes tuos rectus. Et exilivit, et ambulabat.
10 וַיֹּאמֶר בְּקוֹל גָּדוֹל עֲמֹד הָכֵן עַל־רַגְלֶיךָ וַיְדַלֵּג וַיִּתְהַלָּךְ	10 Turbæ autem cum vidissent quod fecerat Paulus, levaverunt vocem suam lycaonice, dicentes : Dii similes facti hominibus descenderunt ad nos.
11 וַהֲמוֹן הָעָם כִּרְאוֹתָם אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה פּוֹלוֹס נָשְׂאוּ אֶת־קוֹלָם וַיֹּאמְרוּ בְּלָשׁוֹן לוּקוֹנִית יָרְדוּ אֵלֵינוּ הָאֱלֹהִים בִּדְמוּת אֲנָשִׁים	11 Et vocabant Barnabam Jovem, Paulum vero Mercurium : quoniam ipse erat dux verbi.
12 וַיִּקְרְאוּ לְבַר־נַבָּא בֵּל וּלְפוֹלוֹס קָרְאוּ הֶרְמִיס בַּאֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים	12 Sacerdos quoque Jovis, qui erat ante civitatem, tauros et coronas ante januas afferens, cum populis volebat sacrificare.
13 וְכֹהֵן בֵּית־בֵּל אֲשֶׁר מִחוּץ לְעִירָם הֵבִיא הַשַּׁעְרָה שְׁוָרִים וַעֲטָרוֹת וַיַּחְפֹּץ לִזְבֹּחַ הוּא וַהֲמוֹן הָעָם	13 Quod ubi audierunt Apostoli, Barnabas et Paulus, conscissis tunicis suis exilierunt in turbas, clamantes
14 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ זֹאת הַשְּׁלִיחִים פּוֹלוֹס וּבַר־נַבָּא וַיִּקְרְעוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם וַיָּרוּצוּ אֶל־תּוֹךְ־הָעָם	14 et dicentes : Viri, quid hæc facitis ? et nos mortales sumus, similes vobis homines, annuntiantes vobis ab his vanis converti ad Deum vivum, qui fecit cælum, et terram, et mare, et omnia quæ in eis sunt :
15 וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר אֲנָשִׁים לָמָּה תַּעֲשֹוּ כָזֹאת גַּם־אֲנַחְנוּ בְנֵי־אָדָם חַלָּשִׁים כְּמוֹכֶם וּנְבַשְּׂרָה אֶתְכֶם לְמַעַן שׁוֹב תָּשׁוּבוּ מִן־הַבְלֵיכֶם אֵלֶּה אֶל־אֱלֹהִים חַיִּים אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם	15 qui in præteritis generationibus dimisit omnes gentes ingredi vias suas.
16 וַאֲשֶׁר בְּדֹרוֹת קֶדֶם הִנִּיחַ לְכָל־הַגּוֹיִם לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם	16 Et quidem non sine testimonio semetipsum reliquit benefaciens de cælo, dans pluvias et tempora fructifera, implens cibo et lætitia corda nostra.
17 וְגַם לֹא־חָדַל לְהָעִיד עַל־עַצְמוֹ וַיֵּיטֶב לָנוּ בְּתִתּוֹ מָטָר מִן־הַשָּׁמַיִם וְעִתּוֹת שָׂבָע וַיְמַלֵּא לִבּוֹתֵינוּ מָזוֹן וְשָׂשׂוֹן	17 Et hæc dicentes, vix sedaverunt turbas ne sibi immolarent.
18 וְאַף בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּמְעַט לֹא־עָצְרוּ כֹחַ לְהָנִיא אֶת־הָעָם מִזְּבֹחַ לָהֶם	18 Supervenerunt autem quidam ab Antiochia et Iconio Judæi : et persuasis turbis, lapidantesque Paulum, traxerunt extra civitatem, existimantes eum mortuum esse.
19 וַיָּבֹאוּ שָׁמָּה יְהוּדִים מִן־אַנְטְיוֹכְיָא וּמִן־אִיקָנְיוֹן וַיָּסִיתוּ אֶת־הָעָם וַיִּרְגְּמוּ אֶת־פּוֹלוֹס בָּאֲבָנִים וַיִּסְחָבֻהוּ חוּצָה לָעִיר בְּחָשְׁבָם כִּי מֵת	19 Circumdantibus autem eum discipulis, surgens intravit civitatem, et postera die profectus est cum Barnaba in Derben.
20 וַיָּסֹבּוּ אֹתוֹ הַתַּלְמִידִים וַיָּקָם וַיָּבֹא הָעִירָה וּמִמָּחֳרָת יָצָא אֶל־דַּרְבִי הוּא וּבַר־נַבָּא	20 Cumque evangelizassent civitati illi, et docuissent multos, reversi sunt Lystram, et Iconium, et Antiochiam,
21 וַיְבַשְּׂרוּ אֶת־הַבְּשׂוֹרָה בָּעִיר הַהִיא וְאַחֲרֵי הַעֲמִידָם תַּלְמִידִים הַרְבֵּה שָׁבוּ אֶל־לוּסְטְרָא וְאִיקָנְיוֹן וְאַנְטְיוֹכְיָא	21 confirmantes animas discipulorum, exhortantesque ut permanerent in fide : et quoniam per multas tribulationes oportet nos intrare in regnum Dei.
22 וַיְחַזְּקוּ אֶת־נַפְשׁוֹת הַתַּלְמִידִים וַיַּזְהִירוּ אֹתָם לַעֲמֹד בָּאֱמוּנָה וְכִי רַק־בְּצָרוֹת רַבּוֹת בּוֹא נָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	22 Et cum constituissent illis per singulas ecclesias presbyteros, et orassent cum jejunationibus, commendaverunt eos Domino, in quem crediderunt.
23 וַיִּבְחֲרוּ לָהֶם זְקֵנִים בְּכָל־קְהִלָּה וּקְהִלָּה וַיִּתְפַּלְלוּ וַיָּצוּמוּ וַיַּפְקִידוּם בְּיַד הָאָדוֹן אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בוֹ	23 Transeuntesque Pisidiam, venerunt in Pamphyliam,
24 וַיַּעַבְרוּ בְּפִיסִדְיָא וַיָּבֹאוּ אֶל־פַּמְפּוּלְיָא	24 et loquentes verbum Domini in Perge, descenderunt in Attaliam :
25 וַיַּשְׁמִיעוּ אֶת־דְּבַר יְהוָֹה בְּפַרְגִי וַיֵּרְדוּ אֶל־אַטַּלְיָא	25 et inde navigaverunt Antiochiam, unde erant traditi gratiæ Dei in opus quod compleverunt.
26 וּמִשָּׁם בָּאוּ בָאֳנִיָּה אֶל־אַנְטְיוֹכְיָא אֲשֶׁר נִמְסְרוּ־שָׁם לְחֶסֶד אֱלֹהִים עַל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר מִלְאוּ אֹתָהּ	26 Cum autem venissent, et congregassent ecclesiam, retulerunt quanta fecisset Deus cum illis, et quia aperuisset gentibus ostium fidei.
27 וּבְבֹאָם שָׁמָּה הִקְהִילוּ אֶת־הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה אִתָּם הָאֱלֹהִים וְאֵת אֲשֶׁר־פָּתַח לַגּוֹיִם פֶּתַח הָאֱמוּנָה	27 Morati sunt autem tempus non modicum cum discipulis.
28 וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עִם־הַתַּלְמִידִים יָמִים לֹא מְעַטִּים