| 1 וַיְהִי הַיּוֹם וְהוּא מְלַמֵּד אֶת־הָעָם בַּמִּקְדָּשׁ וּמְבַשֵּׂר וַיִּגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים עִם־הַזְּקֵנִים | 1 Et factum est in una dierum, docente illo populum in templo, et evangelizante, convenerunt principes sacerdotum, et scribæ cum senioribus, |
| 2 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֱמָר־נָא לָנוּ בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אַתָּה עֹשֶׂה אֶת־אֵלֶּה אוֹ מִי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ אֶת־הָרְשׁוּת הַזֹּאת | 2 et aiunt dicentes ad illum : Dic nobis in qua potestate hæc facis ? aut quis est qui dedit tibi hanc potestatem ? |
| 3 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַף־אֲנִי אֶשְׁאָלְכֶם דָּבָר וְאִמְרוּ לִי | 3 Respondens autem Jesus, dixit ad illos : Interrogabo vos et ego unum verbum. Respondete mihi : |
| 4 טְבִילַת יוֹחָנָן הֲמִן־הַשָּׁמַיִם הָיָתָה אִם־מִבְּנֵי אָדָם | 4 baptismus Joannis de cælo erat, an ex hominibus ? |
| 5 וַיַּחְשְׁבוּ בְלִבָּם לֵאמֹר אִם־נֹאמַר מִן־הַשָּׁמַיִם וְאָמַר לָמָּה זֶּה לֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ | 5 At illi cogitabant intra se, dicentes : Quia si dixerimus : De cælo, dicet : Quare ergo non credidistis illi ? |
| 6 וְאִם־נֹאמַר מִבְּנֵי אָדָם וּסְקָלֻנוּ כָּל־הָעָם בְּעָמְדָם עַל־דַּעְתָּם כִּי יוֹחָנָן נָבִיא הָיָה | 6 Si autem dixerimus : Ex hominibus, plebs universa lapidabit nos : certi sunt enim Joannem prophetam esse. |
| 7 וַיַּעֲנוּ לֹא יָדַעְנוּ מֵאָיִן | 7 Et responderunt se nescire unde esset. |
| 8 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם גַּם־אֲנִי לֹא אֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אֲנִי עֹשֶׂה אֵלֶּה | 8 Et Jesus ait illis : Neque ego dico vobis in qua potestate hæc facio.
|
| 9 וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֶל־הָעָם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה אִישׁ אֶחָד נָטַע כֶּרֶם וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֶל־כֹּרְמִים וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק לְיָמִים רַבִּים | 9 Cœpit autem dicere ad plebem parabolam hanc : Homo plantavit vineam, et locavit eam colonis : et ipse peregre fuit multis temporibus. |
| 10 וְלַמּוֹעֵד שָׁלַח עֶבֶד אֶל־הַכֹּרְמִים לָתֶת־לוֹ מִפְּרִי הַכָּרֶם וְהַכֹּרְמִים הִכֻּהוּ וַיְשַׁלְּחֻהוּ רֵיקָם | 10 Et in tempore misit ad cultores servum, ut de fructu vineæ darent illi. Qui cæsum dimiserunt eum inanem. |
| 11 וַיֹּסֶף שְׁלֹחַ עֶבֶד אַחֵר וַיַּכּוּ גַם־אֹתוֹ וַיְחָרְפֻהוּ וַיְשַׁלְּחֻהוּ רֵיקָם | 11 Et addidit alterum servum mittere. Illi autem hunc quoque cædentes, et afficientes contumelia, dimiserunt inanem. |
| 12 וַיֹּסֶף לִשְׁלֹחַ שְׁלִישִׁי וְגַם־אֹתוֹ פָצְעוּ וַיְגָרְשֻׁהוּ וַיִּדְחָפֻהוּ חוּצָה | 12 Et addidit tertium mittere : qui et illum vulnerantes ejecerunt. |
| 13 וַיֹּאמֶר בַּעַל־הַכֶּרֶם מָה־אֶעֱשֶׂה אֶשְׁלְחָה אֶת־בְּנִי אֶת־יְדִידִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ אוּלַי יָגוּרוּ מִפָּנָיו | 13 Dixit autem dominus vineæ : Quid faciam ? Mittam filium meum dilectum : forsitan, cum hunc viderint, verebuntur. |
| 14 וְכִרְאוֹת אֹתוֹ הַכֹּרְמִים נוֹעֲצוּ יַחְדָּו לֵאמֹר זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וּתְהִי־לָנוּ הַיְרֻשָּׁה | 14 Quem cum vidissent coloni, cogitaverunt intra se, dicentes : Hic est hæres, occidamus illum, ut nostra fiat hæreditas. |
| 15 וַיְגָרְשׁוּ אוֹתוֹ אֶל־מִחוּץ לַכֶּרֶם וַיַּהַרְגֻהוּ וְעַתָּה מַה־יַּעֲשֶׂה לָהֶם בַּעַל־הַכָּרֶם | 15 Et ejectum illum extra vineam, occiderunt. Quid ergo faciet illis dominus vineæ ? |
| 16 יָבוֹא וִיאַבֵּד אֶת־הַכֹּרְמִים הָאֵלֶּה וְיִתֵּן אֶת־הַכֶּרֶם לַאֲחֵרִים וַיְהִי כְּשָׁמְעָם וַיֹּאמְרוּ חָלִילָה מִהְיוֹת כָּזֹאת | 16 veniet, et perdet colonos istos, et dabit vineam aliis. Quo audito, dixerunt illi : Absit. |
| 17 וַיַּבֶּט־בָּם וַיֹּאמַר וּמָה הוּא זֶה הַכָּתוּב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה | 17 Ille autem aspiciens eos, ait : Quid est ergo hoc quod scriptum est : Lapidem quem reprobaverunt ædificantes, hic factus est in caput anguli ? |
| 18 כֹּל הַנֹּפֵל עַל־הָאֶבֶן הַהִיא יִשָּׁבֵר וְאֵת אֲשֶׁר תִּפֹּל עָלָיו תִּשְׁחָקֵהוּ | 18 Omnis qui ceciderit super illum lapidem, conquassabitur : super quem autem ceciderit, comminuet illum.
|
| 19 וַיְבַקְשׁוּ הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסּוֹפְרִים לִשְׁלֹחַ־בּוֹ אֶת־יָדָם בָּעֵת הַהִיא וַיִּירְאוּ מִפְּנֵי הָעָם כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם דִּבֶּר אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה | 19 Et quærebant principes sacerdotum et scribæ mittere in illum manus illa hora, et timuerunt populum : cognoverunt enim quod ad ipsos dixerit similitudinem hanc. |
| 20 וַיֶּאֶרְבוּ־לוֹ וַיִּשְׁלְחוּ מְאָרְבִים וְהֵם נִדְמוּ כְצַדִּיקִים לְמַעַן יִלְכְּדוּ אוֹתוֹ בְּדָבָר לְהַסְגִּירוֹ אֶל־הַמַּלְכוּת וְאֶל־יַד הַנְּצִיב | 20 Et observantes miserunt insidiatores, qui se justos simularent, ut caperent eum in sermone, ut traderent illum principatui, et potestati præsidis. |
| 21 וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי נְכוֹנָה תְּדַבֵּר וּתְלַמֵּד וְלֹא־תִשָּׂא פָנִים כִּי בֶאֱמֶת מוֹרֶה אַתָּה אֶת־דֶּרֶךְ אֱלֹהִים | 21 Et interrogaverunt eum, dicentes : Magister, scimus quia recte dicis et doces : et non accipis personam, sed viam Dei in veritate doces. |
| 22 הֲמֻתָּר לָנוּ לָתֶת־מַס אֶל־הַקֵּיסָר אִם־לֹא | 22 Licet nobis tributum dare Cæsari, an non ? |
| 23 וַיַּכֵּר אֶת־נִכְלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם | 23 Considerans autem dolum illorum, dixit ad eos : Quid me tentatis ? |
| 24 מַה־תְּנַסּוּנִי הַרְאוּנִי דִּינָר שֶׁל־מִי הַדְּמוּת וְהַכָּתוּב אֲשֶׁר עָלָיו וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ שֶׁל־הַקֵּיסָר | 24 ostendite mihi denarium. Cujus habet imaginem et inscriptionem ? Respondentes dixerunt ei : Cæsaris. |
| 25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֵן תְּנוּ לַקֵּיסַר אֶת־אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְלֵאלֹהִים אֶת־אֲשֶׁר לֵאלֹהִים | 25 Et ait illis : Reddite ergo quæ sunt Cæsaris, Cæsari : et quæ sunt Dei, Deo. |
| 26 וְלֹא יָכְלוּ לְלָכְדוֹ בְדָבָר לִפְנֵי הָעָם וַיִּתְמְהוּ עַל־מַעֲנֵהוּ וַיַּחֲרִישׁוּ | 26 Et non potuerunt verbum ejus reprehendere coram plebe : et mirati in responso ejus, tacuerunt.
|
| 27 וַיִּקְרְבוּ אֲנָשִׁים מִן־הַצַּדּוּקִים הַכֹּפְרִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר | 27 Accesserunt autem quidam sadducæorum, qui negant esse resurrectionem, et interrogaverunt eum, |
| 28 מוֹרֶה משֶׁה כָּתַב לָנוּ כִּי יָמוּת אָח בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים אֵין־לוֹ וְלָקַח אָחִיו אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהֵקִים זֶרַע לְאָחִיו | 28 dicentes : Magister, Moyses scripsit nobis : Si frater alicujus mortuus fuerit habens uxorem, et hic sine liberis fuerit, ut accipiat eam frater ejus uxorem, et suscitet semen fratri suo. |
| 29 וְהִנֵּה הָיוּ שִׁבְעָה אַחִים וְהָרִאשׁוֹן לָקַח אִשָּׁה וַיָּמָת בְּלֹא־בָנִים | 29 Septem ergo fratres erant : et primus accepit uxorem, et mortuus est sine filiis. |
| 30 וַיִּקַּח אֹתָהּ הַשֵּׁנִי וַיָּמָת גַּם־הוּא בְּלֹא־בָנִים | 30 Et sequens accepit illam, et ipse mortuus est sine filio. |
| 31 וַיִּקַּח אֹתָהּ הַשְּׁלִישִׁי וְכָכָה עָשֹוּ אַף־הַשִּׁבְעָה וְלֹא־הִנִּיחוּ בָנִים וַיָּמוּתוּ | 31 Et tertius accepit illam. Similiter et omnes septem, et non reliquerunt semen, et mortui sunt. |
| 32 וּבָאַחֲרוֹנָה מֵתָה גַם־הָאִשָּׁה | 32 Novissime omnium mortua est et mulier. |
| 33 וְהִנֵּה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לְמִי מֵהֶם תִּהְיֶה לְאִשָּׁה כִּי־הָיְתָה אִשָּׁה לַשִּׁבְעָה | 33 In resurrectione ergo, cujus eorum erit uxor ? siquidem septem habuerunt eam uxorem. |
| 34 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה יִשְׂאוּ נָשִׁים וְתִנָּשֶׂאנָה | 34 Et ait illis Jesus : Filii hujus sæculi nubunt, et traduntur ad nuptias : |
| 35 וְהַזֹּכִים לִנְחֹל אֶת־הָעוֹלָם הַבָּא וְאֵת תְּחִיַּת הַמֵּתִים לֹא־יִשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא תִנָּשֶׂאנָה | 35 illi vero qui digni habebuntur sæculo illo, et resurrectione ex mortuis, neque nubent, neque ducent uxores : |
| 36 כִּי לֹא־יוּכְלוּ עוֹד לָמוּת כִּי שָׁוִים הֵם לַמַּלְאָכִים וּבְנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה בִּהְיוֹתָם בְּנֵי הַתְּקוּמָה | 36 neque enim ultra mori potuerunt : æquales enim angelis sunt, et filii sunt Dei, cum sint filii resurrectionis. |
| 37 וְגַם־משֶׁה רָמַז בַּסְּנֶה כִּי יָקוּמוּ הַמֵּתִים בְּקָרְאוֹ אֶת־יְהוָֹה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב | 37 Quia vero resurgant mortui, et Moyses ostendit secus rubum, sicut dicit Dominum, Deum Abraham, et Deum Isaac, et Deum Jacob. |
| 38 וְהָאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם־אֱלֹהֵי הַחַיִּים כִּי כֻלָּם חַיִּים לוֹ | 38 Deus autem non est mortuorum, sed vivorum : omnes enim vivunt ei. |
| 39 וַיַּעֲנוּ מִן־הַסּוֹפְרִים רַבִּי יָפֶה דִבַּרְתָּ | 39 Respondentes autem quidam scribarum, dixerunt ei : Magister, bene dixisti. |
| 40 וְלֹא־עָרְבוּ עוֹד אֶת־לִבָּם לִשְׁאֹל אוֹתוֹ דָּבָר | 40 Et amplius non audebant eum quidquam interrogare.
|
| 41 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵיךְ יֹאמְרוּ עַל־הַמָּשִׁיחַ כִּי הוּא בֶּן־דָּוִד | 41 Dixit autem ad illos : Quomodo dicunt Christum filium esse David ? |
| 42 וְהוּא־דָוִד אָמַר בְּסֵפֶר תְּהִלִּים נְאֻם־יְהוָֹה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי | 42 et ipse David dicit in libro Psalmorum : Dixit Dominus Domino meo : sede a dextris meis, |
| 43 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ | 43 donec ponam inimicos tuos scabellum pedum tuorum. |
| 44 הִנֵּה דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְנוֹ | 44 David ergo Dominum illum vocat : et quomodo filius ejus est ? |
| 45 וַיֹּאמֶר אֶל־תַּלְמִידָיו בְּאָזְנֵי כָּל־הָעָם | 45 Audiente autem omni populo, dixit discipulis suis : |
| 46 הִזָּהֲרוּ מִן־הַסּוֹפְרִים הַחֲפֵצִים לְהִתְהַלֵּךְ עֲטוּפֵי טַלִּית וְאֹהֲבִים אֶת־שֶׁאֱלוֹת שְׁלוֹמָם בַּשְּׁוָקִים וְאֶת־מוֹשְׁבֵי הָרֹאשׁ בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְאֶת־הֲסִבּוֹת הָרֹאשׁ בַּסְּעוּדוֹת | 46 Attendite a scribis, qui volunt ambulare in stolis, et amant salutationes in foro, et primas cathedras in synagogis, et primos discubitus in conviviis, |
| 47 הַבֹּלְעִים אֶת־בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים תְּפִלָּתָם לְמַרְאֵה עֵינָיִם הֵמָּה מִשְׁפָּט עַל־יֶתֶר יִקָּחוּ | 47 qui devorant domos viduarum, simulantes longam orationem : hi accipient damnationem majorem. |
