Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 10

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיָּקָם מִשָּׁם וַיֵּלֶךְ אֶל־גְּבוּל יְהוּדָה מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּקָּהֲלוּ עוֹד אֵלָיו הֲמוֹן עָם וַיְלַמְּדֵם כְּפַעַם בְּפָעַם	1 Et inde exsurgens venit in fines Judææ ultra Jordanem : et conveniunt iterum turbæ ad eum : et sicut consueverat, iterum docebat illos.
2 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֻהוּ אִם־יוּכַל אִישׁ לְשַׁלַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהֵם מְנַסִּים אֹתוֹ	2 Et accedentes pharisæi interrogabant eum : Si licet viro uxorem dimittere : tentantes eum.
3 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה־צִּוָּה אֶתְכֶם משֶׁה	3 At ille respondens, dixit eis : Quid vobis præcepit Moyses ?
4 וַיֹּאמְרוּ משֶׁה הִתִּיר לִכְתֹּב סֵפֶר כְּרִיתֻת וּלְשַׁלֵּחַ	4 Qui dixerunt : Moyses permisit libellum repudii scribere, et dimittere.
5 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּעֲבוּר קְשִׁי לְבַבְכֶם כָּתַב לָכֶם אֶת־הַמִּצְוָה הַזֹּאת	5 Quibus respondens Jesus, ait : Ad duritiam cordis vestri scripsit vobis præceptum istud :
6 אֲבָל מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה זָכָר וּנְקֵבָה עָשָׂה אֹתָם אֱלֹהִים	6 ab initio autem creaturæ masculum et feminam fecit eos Deus.
7 עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ	7 Propter hoc relinquet homo patrem suum et matrem, et adhærebit ad uxorem suam :
8 וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם לְבָשָׂר אֶחָד וְאִם־כֵּן אֵפוֹא אֵינָם עוֹד שְׁנַיִם כִּי אִם־בָּשָׂר אֶחָד	8 et erunt duo in carne una. Itaque jam non sunt duo, sed una caro.
9 לָכֵן אֵת אֲשֶׁר־חִבַּר אֱלֹהִים לֹא יַפְרִידֶנּוּ אָדָם	9 Quod ergo Deus conjunxit, homo non separet.
10 וַיְהִי בַּבָּיִת וַיָּשׁוּבוּ תַלְמִידָיו לִשְׁאֹל אֹתוֹ עַל־זֹאת	10 Et in domo iterum discipuli ejus de eodem interrogaverunt eum.
11 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְלֹקֵחַ אַחֶרֶת נֹאֵף הוּא עָלֶיהָ	11 Et ait illis : Quicumque dimiserit uxorem suam, et aliam duxerit, adulterium committit super eam.
12 וְאִשָּׁה כִּי תַעֲזֹב אִישָׁהּ וְלָקְחָה אִישׁ אַחֵר נֹאֶפֶת הִיא	12 Et si uxor dimiserit virum suum, et alii nupserit, mœchatur.
13 וַיָּבִיאוּ אֵלָיו יְלָדִים לְמַעַן יִגַּע בָּהֶם וַיִּגְעֲרוּ הַתַּלְמִידִים בִּמְבִיאֵיהֶם	13 Et offerebant illi parvulos ut tangeret illos. Discipuli autem comminabantur offerentibus.
14 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ וַיִּכְעַס וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַנִּיחוּ לַיְלָדִים לָבוֹא אֵלַי וְאַל־תִּמְנָעוּם כִּי לָאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	14 Quos cum videret Jesus, indigne tulit, et ait illis : Sinite parvulos venire ad me, et ne prohibueritis eos : talium enim est regnum Dei.
15 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כֹּל אֲשֶׁר־לֹא יְקַבֵּל אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כַּיֶּלֶד הוּא לֹא־יָבֹא בָהּ	15 Amen dico vobis : Quisquis non receperit regnum Dei velut parvulus, non intrabit in illud.
16 וַיְחַבְּקֵם וַיְבָרְכֵם בְּשֹוּמוֹ אֶת־יָדָיו עֲלֵיהֶם	16 Et complexans eos, et imponens manus super illos, benedicebat eos.
17 וַיְהִי בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ וְהִנֵּה־אִישׁ רָץ אֵלָיו וַיִּכְרַע לְפָנָיו וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי הַטּוֹב מָה אֶעֱשֶׂה וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם	17 Et cum egressus esset in viam, procurrens quidam genu flexo ante eum, rogabat eum : Magister bone, quid faciam ut vitam æternam percipiam ?
18 וַיֹּאמֶר לוֹ יֵשׁוּעַ מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב בִּלְתִּי אֶחָד הָאֱלֹהִים	18 Jesus autem dixit ei : Quid me dicis bonum ? nemo bonus, nisi unus Deus.
19 הֵן יָדַעְתָּ אֶת־הַמִּצְוֺת לֹא תִנְאָף לֹא תִרְצָח לֹא תִגְנֹב לֹא־תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר לֹא תַעֲשֹׁק כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ	19 Præcepta nosti : ne adulteres, ne occidas, ne fureris, ne falsum testimonium dixeris, ne fraudem feceris, honora patrem tuum et matrem.
20 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרָי	20 At ille respondens, ait illi : Magister, hæc omnia observavi a juventute mea.
21 וַיַּבֶּט־בּוֹ יֵשׁוּעַ וַיֶּאֱהָבֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַחַת חָסַרְתָּ לֵךְ מְכֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לְךָ וְתֵן לָעֲנִיִּים וִיהִי־לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמָיִם וּבוֹא שָׂא אֶת־הַצְּלָב וְלֵךְ אַחֲרָי	21 Jesus autem intuitus eum, dilexit eum, et dixit ei : Unum tibi deest : vade, quæcumque habes vende, et da pauperibus, et habebis thesaurum in cælo : et veni, sequere me.
22 וַיֵּצֶר־לוֹ עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּעָצֵב וַיֵּלֶךְ לוֹ כִּי־הוֹן רַב הָיָה לוֹ	22 Qui contristatus in verbo, abiit mœrens : erat enim habens multas possessiones.
23 וַיַּבֵּט יֵשׁוּעַ סָבִיב וַיֹּאמֶר אֶל־תַּלְמִידָיו כַּמָּה יִקְשֶׁה לְבַעֲלֵי נְכָסִים לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	23 Et circumspiciens Jesus, ait discipulis suis : Quam difficile qui pecunias habent, in regnum Dei introibunt !
24 וַיִּבָּהֲלוּ הַתַּלְמִידִים עַל־דְּבָרָיו וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּנַי מֶה קָשֶׁה לַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	24 Discipuli autem obstupescebant in verbis ejus. At Jesus rursus respondens ait illis : Filioli, quam difficile est, confidentes in pecuniis, in regnum Dei introire !
25 נָקֵל לַגָּמָל לַעֲבֹר בְּתוֹךְ נֶקֶב הַמַּחַט מִבּוֹא עָשִׁיר אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	25 Facilius est camelum per foramen acus transire, quam divitem intrare in regnum Dei.
26 וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לְהִשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מִי־אֵפוֹא יוּכַל לְהִוָּשֵׁעַ	26 Qui magis admirabantur, dicentes ad semetipsos : Et quis potest salvus fieri ?
27 וַיַּבֶּט־בָּם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר מִבְּנֵי אָדָם תִּפָּלֵא זֹאת אַךְ לֹא מֵאֱלֹהִים כִּי מֵאֱלֹהִים לֹא יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר	27 Et intuens illos Jesus, ait : Apud homines impossibile est, sed non apud Deum : omnia enim possibilia sunt apud Deum.
28 וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֵן אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ אֶת־הַכֹּל וַנֵּלֶךְ אַחֲרֶיךָ	28 Et cœpit ei Petrus dicere : Ecce nos dimisimus omnia, et secuti sumus te.
29 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב אֶת־בֵּיתוֹ אוֹ אֶת־אֶחָיו אוֹ אֶת־אַחְיוֹתָיו אוֹ אֶת־אָבִיו אוֹ אֶת־אִמּוֹ אוֹ אֶת־אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶת־בָּנָיו אוֹ אֶת־שְׂדוֹתָיו לְמַעֲנִי וּלְמַעַן הַבְּשׂוֹרָה	29 Respondens Jesus, ait : Amen dico vobis : Nemo est qui reliquerit domum, aut fratres, aut sorores, aut patrem, aut matrem, aut filios, aut agros propter me et propter Evangelium,
30 אֲשֶׁר לֹא יִקַּח עַתָּה בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל־הָרְדִיפוֹת מֵאָה פְעָמִים כָּהֵמָּה בָּתִּים וְאַחִים וַאֲחָיוֹת וְאִמּוֹת וּבָנִים וְשָׂדוֹת וּבָעוֹלָם הַבָּא חַיֵּי עוֹלָמִים	30 qui non accipiat centies tantum, nunc in tempore hoc : domos, et fratres, et sorores, et matres, et filios, et agros, cum persecutionibus, et in sæculo futuro vitam æternam.
31 וְאוּלָם רַבִּים מִן־הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים רִאשׁוֹנִים	31 Multi autem erunt primi novissimi, et novissimi primi.
32 וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּעֲלוֹתָם יְרוּשָׁלַיִם וְיֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהֵמָּה נִבְהָלִים וִירֵאִים בְּלֶכְתָּם אַחֲרָיו וַיּוֹסֶף לָקַחַת אֵלָיו אֶת־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיָּחֶל לְהַגִּיד לָהֶם אֶת־אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ לֵאמֹר	32 Erant autem in via ascendentes Jerosolymam : et præcedebat illos Jesus, et stupebant : et sequentes timebant. Et assumens iterum duodecim, cœpit illis dicere quæ essent ei eventura.
33 הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹלִים יְרוּשָׁלָיְמָה וּבֶן־הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים וְיַרְשִׁיעֻהוּ לָמוּת וְיִמְסְרוּ אֹתוֹ לַגּוֹיִם	33 Quia ecce ascendimus Jerosolymam, et Filius hominis tradetur principibus sacerdotum, et scribis, et senioribus, et damnabunt eum morte, et tradent eum gentibus :
34 וִיהָתֵלּוּ בוֹ וְיַכֻּהוּ בַּשּׁוֹטִים וְיָרֹקּוּ בְּפָנָיו וִימִיתֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם	34 et illudent ei, et conspuent eum, et flagellabunt eum, et interficient eum : et tertia die resurget.
35 וַיִּקְרְבוּ אֵלָיו יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי וַיֹּאמְרוּ רַבִּי אִוְּתָה נַפְשֵׁנוּ כִּי־תַעֲשֶׂה לָנוּ אֶת־אֲשֶׁר נִשְׁאַל מִמֶּךָּ	35 Et accedunt ad eum Jacobus et Joannes filii Zebedæi, dicentes : Magister, volumus ut quodcumque petierimus, facias nobis.
36 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה־אִוִּיתֶם כִּי־אֶעֱשֶׂה לָכֶם	36 At ille dixit eis : Quid vultis ut faciam vobis ?
37 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תְּנָה־לָּנוּ לָשֶׁבֶת אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלְךָ בִּכְבוֹדֶךָ	37 Et dixerunt : Da nobis ut unus ad dexteram tuam, et alius ad sinistram tuam sedeamus in gloria tua.
38 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ לֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם הֲיָכֹל תּוּכְלוּ לִשְׁתּוֹת אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁתֶה וּלְהִטָּבֵל בַּטְּבִילָה אֲשֶׁר אֲנִי נִטְבָּל בָּהּ	38 Jesus autem ait eis : Nescitis quid petatis : potestis bibere calicem, quem ego bibo, aut baptismo, quo ego baptizor, baptizari ?
39 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו נוּכָל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר־אֲנִי שֹׁתֶה תִּשְׁתּוּ וּבַטְּבִילָה אֲשֶׁר אֲנִי נִטְבָּל בָּהּ תִּטָּבֵלוּ	39 At illi dixerunt ei : Possumus. Jesus autem ait eis : Calicem quidem, quem ego bibo, bibetis ; et baptismo, quo ego baptizor, baptizabimini :
40 אַךְ שֶׁבֶת לִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי אֵין בְּיָדִי לְתִתָּהּ בִּלְתִּי לַאֲשֶׁר הוּכַן לָהֶם	40 sedere autem ad dexteram meam, vel ad sinistram, non est meum dare vobis, sed quibus paratum est.
41 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ זֹאת הָעֲשָׂרָה וַיָּחֵלּוּ לִכְעוֹס עַל־יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן	41 Et audientes decem, cœperunt indignari de Jacobo et Joanne.
42 וַיִּקְרָא לָהֶם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי הַנֶּחֱשָׁבִים לְשָׂרֵי הַגּוֹיִם הֵם רֹדִים בָּהֶם וּגְדוֹלֵיהֶם שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם	42 Jesus autem vocans eos, ait illis : Scitis quia hi, qui videntur principari gentibus, dominantur eis : et principes eorum potestatem habent ipsorum.
43 וְאַתֶּם לֹא־כֵן בֵּינֵיכֶם כִּי אִם־הֶחָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל בֵּינֵיכֶם יִהְיֶה לָכֶם לִמְשָׁרֵת	43 Non ita est autem in vobis, sed quicumque voluerit fieri major, erit vester minister :
44 וְהֶחָפֵץ לִהְיוֹת בָּכֶם רִאשׁוֹן יִהְיֶה עֶבֶד לַכֹּל	44 et quicumque voluerit in vobis primus esse, erit omnium servus.
45 כִּי בֶן־הָאָדָם אַף־הוּא לֹא בָא לְמַעַן יְשָׁרְתוּהוּ כִּי אִם־לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת־נַפְשׁוֹ כֹּפֶר תַּחַת רַבִּים	45 Nam et Filius hominis non venit ut ministraretur ei, sed ut ministraret, et daret animam suam redemptionem pro multis.
46 וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ וַיְהִי כְּצֵאתוֹ מִירִיחוֹ הוּא וְתַלְמִידָיו וַהֲמוֹן עַם רָב וְהִנֵּה בַּרְטִימַי בֶּן־טִימַי אִישׁ עִוֵּר יָשַׁב עַל־יַד הַדֶּרֶךְ לִשְׁאֹל נְדָבוֹת	46 Et veniunt Jericho : et proficiscente eo de Jericho, et discipulis ejus, et plurima multitudine, filius Timæi Bartimæus cæcus, sedebat juxta viam mendicans.
47 וַיִּשְׁמַע כִּי הוּא יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי וַיָּחֶל לִצְעֹק וַיֹּאמַר אָנָּא בֶן־דָּוִד יֵשׁוּעַ חָנֵּנִי	47 Qui cum audisset quia Jesus Nazarenus est, cœpit clamare, et dicere : Jesu fili David, miserere mei.
48 וַיִּגְעֲרוּ־בוֹ רַבִּים לְהַשְׁתִּיקוֹ וְהוּא הִרְבָּה לִצְעֹק בֶּן־דָּוִד חָנֵּנִי	48 Et comminabantur ei multi ut taceret. At ille multo magis clamabat : Fili David, miserere mei.
49 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ־לוֹ וַיִּקְרְאוּ לָעִוֵּר וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲזַק קוּם קָרָא־לָךְ	49 Et stans Jesus præcepit illum vocari. Et vocant cæcum, dicentes ei : Animæquior esto : surge, vocat te.
50 וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־שִׂמְלָתוֹ מֵעָלָיו וַיָּקָם וַיָּבֹא אֶל־יֵשׁוּעַ	50 Qui projecto vestimento suo exiliens, venit ad eum.
51 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶה־חָפַצְתָּ וְאֶעֱשֶׂה־לָּךְ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעִוֵּר רַבִּי כִּי אֶרְאֶה	51 Et respondens Jesus dixit illi : Quid tibi vis faciam ? Cæcus autem dixit ei : Rabboni, ut videam.
52 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו לֶךְ־לְךָ אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וּפִתְאֹם רָאָה וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ בַּדָּרֶךְ	52 Jesus autem ait illi : Vade, fides tua te salvum fecit. Et confestim vidit, et sequebatur eum in via.