Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 22

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	JERUSALEM
1 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּסֵף דַּבֵּר בִּמְשָׁלִים אֲלֵיהֶם לֵאמֹר	1 Et Jésus se remit à leur parler en paraboles:
2 דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֲשֶׁר־עָשָׂה חֲתֻנָּה לִבְנוֹ	2 "Il en va du Royaume des Cieux comme d'un roi qui fit un festin de noces pour son fils.
3 וַיִּשְׁלַח אֶת־עֲבָדָיו לִקְרֹא הַקְּרוּאִים אֶל־הַחֲתֻנָּה וְלֹא אָבוּ לָבוֹא	3 Il envoya ses serviteurs convier les invités aux noces, mais eux ne voulaient pas venir.
4 וַיֹּסֶף שְׁלֹחַ עֲבָדִים אֲחֵרִים לֵאמֹר אִמְרוּ אֶל־הַקְּרוּאִים הִנֵּה עָרַכְתִּי אֶת־סְעוּדָתִי שְׁוָרַי וּמְרִיאַי טְבוּחִים וְהַכֹּל מוּכָן בֹּאוּ אֶל־הַחֲתֻנָּה	4 De nouveau il envoya d'autres serviteurs avec ces mots: "Dites aux invités: Voici, j'ai apprêtémon banquet, mes taureaux et mes bêtes grasses ont été égorgés, tout est prêt, venez aux noces.
5 וְהֵם לֹא־שָׁתוּ לִבָּם לָזֹאת וַיֵּלְכוּ לָהֶם זֶה אֶל־שָׂדֵהוּ וְזֶה אֶל־מִסְחָרוֹ	5 Mais eux, n'en ayant cure, s'en allèrent, qui à son champ, qui à son commerce;
6 וְהַנִּשְׁאָרִים תָּפְשֹוּ אֶת־עֲבָדָיו וַיִּתְעַלְּלוּ בָם וַיַּהַרְגוּם	6 et les autres, s'emparant des serviteurs, les maltraitèrent et les tuèrent.
7 וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח צִבְאוֹתָיו וַיְאַבֵּד אֶת־הַמְרַצְּחִים הָהֵם וְאֶת־עִירָם שָׂרַף בָּאֵשׁ	7 Le roi fut pris de colère et envoya ses troupes qui firent périr ces meurtriers et incendièrent leurville.
8 אָז אָמַר אֶל־עֲבָדָיו הֵן הַחֲתֻנָּה מוּכָנָה וְהַקְּרוּאִים לֹא הָיוּ רְאוּיִם לָהּ	8 Alors il dit à ses serviteurs: La noce est prête, mais les invités n'en étaient pas dignes.
9 לָכֵן לְכוּ־נָא אֶל־רָאשֵׁי הַדְּרָכִים וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר תִּמְצְאוּ קִרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הַחֲתֻנָּה	9 Allez donc aux départs des chemins, et conviez aux noces tous ceux que vous pourrez trouver.
10 וַיֵּצְאוּ הָעֲבָדִים הָהֵם אֶל־הַדְּרָכִים וַיַּאַסְפוּ אֶת־כֹּל אֲשֶׁר מָצָאוּ גַּם־רָעִים גַּם־טוֹבִים וַיִּמָּלֵא בֵית־הַחֲתֻנָּה מְסֻבִּים	10 Ces serviteurs s'en allèrent par les chemins, ramassèrent tous ceux qu'ils trouvèrent, les mauvaiscomme les bons, et la salle de noces fut remplie de convives.
11 וַיְהִי כְּבוֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת־הַמְסֻבִּים וַיַּרְא בָּהֶם אִישׁ וְלֹא הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה	11 "Le roi entra alors pour examiner les convives, et il aperçut là un homme qui ne portait pas latenue de noces.
12 וַיֹּאמֶר אֵלָיו רֵעִי אֵיכָה בָאתָ הֵנָּה וְאֵין לְךָ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה וַיֵּאָלַם	12 Mon ami, lui dit-il, comment es-tu entré ici sans avoir une tenue de noces? L'autre resta muet.
13 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַמְשָׁרְתִים אִסְרוּ יָדָיו וְרַגְלָיו וּנְשָׂאתֶם וְהִשְׁלַכְתֶּם אוֹתוֹ אֶל־הַחשֶׁךְ הַחִיצוֹן שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִּׁנָּיִם	13 Alors le roi dit aux valets: Jetez-le, pieds et poings liés, dehors, dans les ténèbres: là seront lespleurs et les grincements de dents.
14 כִּי רַבִּים הֵם הַקְּרוּאִים וּמְעַטִּים הַנִּבְחָרִים	14 Car beaucoup sont appelés, mais peu sont élus.
15 וַיֵּלְכוּ הַפְּרוּשִׁים וַיִּתְיָעֲצוּ אֵיךְ יַכְשִׁילֻהוּ בְּדָבָר	15 Alors les Pharisiens allèrent se concerter en vue de le surprendre en parole;
16 וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו אֶת־תַּלְמִידֵיהֶם עִם־הַהוֹרְדוֹסִיִּים לֵאמֹר רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי־אִישׁ אֱמֶת אַתָּה וַתּוֹרֶה בֶאֱמֶת אֶת־דֶּרֶךְ אֱלֹהִים וְלֹא תָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ כִּי אֵינְךָ מַכִּיר פְּנֵי אָדָם	16 et ils lui envoient leurs disciples, accompagnés des Hérodiens, pour lui dire: "Maître, noussavons que tu es véridique et que tu enseignes la voie de Dieu en vérité sans te préoccuper de qui que ce soit, cartu ne regardes pas au rang des personnes.
17 לָכֵן הַגִּידָה־נָּא לָנוּ אֶת־דַּעְתֶּךָ הֲנָכוֹן לָנוּ לָתֵת־מַס אֶל־הַקֵּיסַר אִם־לֹא	17 Dis-nous donc ton avis: Est-il permis ou non de payer l'impôt à César?"
18 וְיֵשׁוּעַ יָדַע אֶת־רִשְׁעָתָם וַיֹּאמַר הַחֲנֵפִים מַה־תְּנַסּוּנִי	18 Mais Jésus, connaissant leur perversité, riposta: "Hypocrites! pourquoi me tendez-vous unpiège?
19 הַרְאוּנִי אֶת־מַטְבֵּעַ הַמַּס וַיָּבִיאוּ לוֹ דִּינָר	19 Faites-moi voir l'argent de l'impôt." Ils lui présentèrent un denier
20 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שֶׁל־מִי הַדְּיוֹקָן הַזֶּה וְהַכָּתוּב אֲשֶׁר עָלָיו	20 et il leur dit: "De qui est l'effigie que voici? Et l'inscription?" Ils disent:
21 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֶׁל־הַקֵּיסָר וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֵן תְּנוּ לַקֵּיסַר אֵת אֲשֶׁר לַקֵּיסַר וְלֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים	21 "De César." Alors il leur dit: "Rendez donc à César ce qui est à César, et à Dieu ce qui est àDieu."
22 וּכְשָׁמְעָם אֶת־זֹאת תָּמָהוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיֵּלְכוּ לָהֶם	22 A ces mots ils furent tout surpris et, le laissant, ils s'en allèrent.
23 בַּיּוֹם הַהוּא נִגְּשׁוּ אֵלָיו צַדּוּקִים הָאֹמְרִים כִּי אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ לֵאמֹר	23 Ce jour-là, des Sadducéens, gens qui disent qu'il n'y a pas de résurrection, s'approchèrent de luiet l'interrogèrent en disant:
24 רַבִּי הֵן משֶׁה אָמַר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבָנִים אֵין־לוֹ אָחִיו יְיַבֵּם אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהֵקִים זֶרַע לְאָחִיו	24 "Maître, Moïse a dit: Si quelqu'un meurt sans avoir d'enfants, son frère épousera la femme, sabelle-soeur, et suscitera une postérité à son frère.
25 וְאִתָּנוּ הָיוּ שִׁבְעָה אַחִים וְהָרִאשׁוֹן נָשָׂא אִשָּׁה וַיָּמָת וְזֶרַע אֵין לוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת־אִשְׁתּוֹ לְאָחִיו	25 Or il y avait chez nous sept frères. Le premier se maria, puis mourut sans postérité, laissant safemme à son frère.
26 וּכְמוֹ־כֵן גַּם הַשֵּׁנִי וְכֵן גַּם הַשְּׁלִישִׁי עַד הַשִּׁבְעָה	26 Pareillement le deuxième, puis le troisième, jusqu'au septième.
27 וְאַחֲרֵי כֻלָּם מֵתָה גַּם־הָאִשָּׁה	27 Finalement, après eux tous, la femme mourut.
28 וְעַתָּה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לְמִי מִן־הַשִּׁבְעָה תִּהְיֶה לְאִשָּׁה כִּי לְכֻלָּם הָיָתָה	28 A la résurrection, duquel des sept sera-t-elle donc la femme? Car tous l'auront eue."
29 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם טֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת־הַכְּתוּבִים וְגַם אֶת־גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים	29 Jésus leur répondit: "Vous êtes dans l'erreur, en ne connaissant ni les Ecritures ni la puissance deDieu.
30 כִּי בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא־יִשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא תִנָּשֶׂאנָה כִּי אִם־כְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם יִהְיוּ	30 A la résurrection, en effet, on ne prend ni femme ni mari, mais on est comme des anges dans leciel.
31 וְעַל־דְּבַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הֲלֹא קְרָאתֶם אֶת־הַנֶּאֱמָר לָכֶם מִפִּי הָאֱלֹהִים לֵאמֹר	31 Quant à ce qui est de la résurrection des morts, n'avez-vous pas lu l'oracle dans lequel Dieu vousdit:
32 אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וְהוּא אֵינֶנּוּ אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם־אֱלֹהֵי הַחַיִּים	32 Je suis le Dieu d'Abraham, le Dieu d'Isaac et le Dieu de Jacob? Ce n'est pas de morts mais devivants qu'il est le Dieu!"
33 וַיִּשְׁמַע הֲמוֹן הָעָם וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עַל־תּוֹרָתוֹ	33 Et les foules, qui avaient entendu, étaient frappées de son enseignement.
34 וְהַפְּרוּשִׁים כְּשָׁמְעָם כִּי סָכַר פִּי הַצַּדּוּקִים וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו	34 Apprenant qu'il avait fermé la bouche aux Sadducéens, les Pharisiens se réunirent en groupe,
35 וְאֶחָד מֵהֶם מֵבִין בַּתּוֹרָה שָׁאַל אֹתוֹ לְנַסּוֹתוֹ לֵאמֹר	35 et l'un d'eux lui demanda pour l'embarrasser:
36 רַבִּי אֵיזוֹ מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא בַּתּוֹרָה	36 "Maître, quel est le plus grand commandement de la Loi?"
37 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֶךָ	37 Jésus lui dit: "Tu aimeras le Seigneur ton Dieu de tout ton coeur, de toute ton âme et de tout tonesprit:
38 זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה	38 voilà le plus grand et le premier commandement.
39 וְהַשֵּׁנִית דּוֹמָה לָהּ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ	39 Le second lui est semblable: Tu aimeras ton prochain comme toi-même.
40 בִּשְׁתֵּי הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה כָּל־הַתּוֹרָה תְּלוּיָה וְגַם הַנְּבִיאִים	40 A ces deux commandements se rattache toute la Loi, ainsi que les Prophètes."
41 וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר	41 Comme les Pharisiens se trouvaient réunis, Jésus leur posa cette question:
42 מַה־דַּעְתְּכֶם עַל־הַמָּשִׁיחַ בֶּן־מִי הוּא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בֶּן־דָּוִד	42 "Quelle est votre opinion au sujet du Christ? De qui est-il fils?" Ils lui disent: "De David" --
43 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאֵיךְ קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְרוֹ	43 "Comment donc, dit-il, David parlant sous l'inspiration l'appelle-t-il Seigneur quand il dit:
44 נְאֻם יְהוָֹה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ	44 Le Seigneur a dit à mon Seigneur: Siège à ma droite, jusqu'à ce que j'aie mis tes ennemisdessous tes pieds?
45 וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ	45 Si donc David l'appelle Seigneur, comment est-il son fils?"
46 וְלֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲנוֹת אֹתוֹ דָּבָר וְלֹא־עָרַב עוֹד אִישׁ אֶת־לִבּוֹ מִן־הַיּוֹם הַהוּא לִשְׁאֹל אוֹתוֹ	46 Nul ne fut capable de lui répondre un mot. Et à partir de ce jour personne n'osa plus l'interroger.