Micà (מיכה) - Michea 22

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	1 Et factum est verbum Domini ad me, dicens :
2 וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים וְהֹודַעְתָּהּ אֵת כָּל־תֹּועֲבֹותֶיהָ	2 Et tu, fili hominis, nonne judicas, nonne judicas civitatem sanguinum ?
3 וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתֹוכָהּ לָבֹוא עִתָּהּ וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה	3 Et ostendes ei omnes abominationes suas, et dices : Hæc dicit Dominus Deus : Civitas effundens sanguinem in medio sui, ut veniat tempus ejus : et quæ fecit idola contra semetipsam, ut pollueretur.
4 בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבֹוא עַד־שְׁנֹותָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגֹּויִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצֹות	4 In sanguine tuo, qui a te effusus est, deliquisti, et in idolis tuis, quæ fecisti, polluta es : et appropinquare fecisti dies tuos, et adduxisti tempus annorum tuorum : propterea dedi te opprobrium gentibus, et irrisionem universis terris.
5 הַקְּרֹבֹות וְהָרְחֹקֹות מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה	5 Quæ juxta sunt, et quæ procul a te, triumphabunt de te, sordida, nobilis, grandis interitu.
6 הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעֹו הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם	6 Ecce principes Israël singuli in brachio suo fuerunt in te, ad effundendum sanguinem.
7 אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתֹוכֵךְ יָתֹום וְאַלְמָנָה הֹונוּ בָךְ	7 Patrem et matrem contumeliis affecerunt : in te advenam calumniati sunt in medio tui : pupillum et viduam contristaverunt apud te.
8 קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ	8 Sanctuaria mea sprevisti, et sabbata mea polluisti.
9 אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם וְאֶל־הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתֹוכֵךְ	9 Viri detractores fuerunt in te ad effundendum sanguinem, et super montes comederunt in te : scelus operati sunt in medio tui.
10 עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ	10 Verecundiora patris discooperuerunt in te ; immunditiam menstruatæ humiliaverunt in te :
11 וְאִישׁ ׀ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תֹּועֵבָה וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתֹו טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתֹו בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ	11 et unusquisque in uxorem proximi sui operatus est abominationem, et socer nurum suam polluit nefarie : frater sororem suam, filiam patris sui, oppressit in te.
12 שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה	12 Munera acceperunt apud te ad effundendum sanguinem : usuram et superabundantiam accepisti, et avare proximos tuos calumniabaris : meique oblita es, ait Dominus Deus.
13 וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל־בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל־דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתֹוכֵךְ	13 Ecce complosi manus meas super avaritiam tuam quam fecisti, et super sanguinem qui effusus est in medio tui.
14 הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אֹותָךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי	14 Numquid sustinebit cor tuum, aut prævalebunt manus tuæ, in diebus quos ego faciam tibi ? Ego Dominus locutus sum, et faciam.
15 וַהֲפִיצֹותִי אֹותָךְ בַּגֹּויִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצֹות וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ	15 Et dispergam te in nationes, et ventilabo te in terras, et deficere faciam immunditiam tuam a te.
16 וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גֹויִם וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ	16 Et possidebo te in conspectu gentium : et scies quia ego Dominus.
17 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	17 Et factum est verbum Domini ad me, dicens :
18 בֶּן־אָדָם הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל [לְסוּג כ] (לְסִיג ק) כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעֹופֶרֶת בְּתֹוךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ׃ ס	18 Fili hominis, versa est mihi domus Israël in scoriam : omnes isti æs, et stannum, et ferrum, et plumbum in medio fornacis : scoria argenti facti sunt.
19 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הֱיֹות כֻּלְּכֶם לְסִגִים לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תֹּוךְ יְרוּשָׁלִָם	19 Propterea hæc dicit Dominus Deus : Eo quod versi estis omnes in scoriam, propterea ecce ego congregabo vos in medio Jerusalem,
20 קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעֹופֶרֶת וּבְדִיל אֶל־תֹּוךְ כּוּר לָפַחַת־עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם	20 congregatione argenti, et æris, et stanni, et ferri, et plumbi, in medio fornacis, ut succendam in ea ignem ad conflandum. Sic congregabo in furore meo, et in ira mea : et requiescam, et conflabo vos.
21 וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתֹוכָהּ	21 Et congregabo vos, et succendam vos in igne furoris mei, et conflabimini in medio ejus.
22 כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתֹוךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתֹוכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם׃ פ	22 Ut conflatur argentum in medio fornacis, sic eritis in medio ejus : et scietis quia ego Dominus cum effuderim indignationem meam super vos.
23 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	23 Et factum est verbum Domini ad me, dicens :
24 בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיֹום זָעַם	24 Fili hominis, dic ei : Tu es terra immunda, et non compluta in die furoris.
25 קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתֹוכָהּ כַּאֲרִי שֹׁואֵג טֹרֵף טָרֶף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנֹותֶיהָ הִרְבּוּ בְתֹוכָהּ	25 Conjuratio prophetarum in medio ejus : sicut leo rugiens, rapiensque prædam, animas devoraverunt : opes et pretium acceperunt : viduas ejus multiplicaverunt in medio illius.
26 כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תֹורָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהֹור לֹא הֹודִיעוּ וּמִשַׁבְּתֹותַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתֹוכָם	26 Sacerdotes ejus contempserunt legem meam, et polluerunt sanctuaria mea : inter sanctum et profanum non habuerunt distantiam, et inter pollutum et mundum non intellexerunt : et a sabbatis meis averterunt oculos suos, et coinquinabar in medio eorum.
27 שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשֹׁות לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע	27 Principes ejus in medio illius quasi lupi rapientes prædam ad effundendum sanguinem, et ad perdendas animas, et avare ad sectanda lucra.
28 וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וַיהוָה לֹא דִבֵּר	28 Prophetæ autem ejus liniebant eos absque temperamento, videntes vana, et divinantes eis mendacium, dicentes : Hæc dicit Dominus Deus : cum Dominus non sit locutus.
29 עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיֹון הֹונוּ וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט	29 Populi terræ calumniabantur calumniam, et rapiebant violenter : egenum et pauperem affligebant, et advenam opprimebant calumnia absque judicio.
30 וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי	30 Et quæsivi de eis virum qui interponeret sepem, et staret oppositus contra me pro terra, ne dissiparem eam : et non inveni.
31 וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה׃ פ	31 Et effudi super eos indignationem meam ; in igne iræ meæ consumpsi eos : viam eorum in caput eorum reddidi, ait Dominus Deus.